צלבי קרס / צילום: אבי מועלם
סאנה קיסיליס וקרינה מארקביין ישבו בחזית כיתת לימוד, מוקפות ב־24 מבוגרים צעירים שישבו מולן בחצי גורן. עבור רבים מהצעירים, שתי הנשים האלה היו היהודיות הראשונות שאי־פעם פגשו.
"כשאתה שומע את המילה 'יהודי' בגרמניה, אנשים רבים חושבים על השואה", אמרה קיסיליס אחרי הפגישה במוזיאון הנמצא בבניין בברלין שפעם שימש כבית כנסת. "הפרויקט שלנו מיועד לתת ליהודים פנים".
כמעט 80 שנה אחרי השואה, קיסיליס ומארקביין הן חלק מתנועה המנסה לעשות נורמליזציה ליהודים בגרמניה. הן קוראות ליוזמה שלהן "פגוש יהודי".
התוכנית, שנוסדה בשנה שעברה, שולחת זוגות מתנדבים יהודים לשוחח עם קבוצות של גויים - כיתות בבתי הספר, קבוצות כדורגל, סטאז'רים של משרד החוץ.
המטרה היא לעזור למלא מה שיהודים רבים בגרמניה רואים כפער: בעוד שבבתי הספר מלמדים על השואה בהרחבה, יהודים החיים היום אומרים שהם לא מרגישים שהחברה בגרמניה מקבלת אותם עד הסוף. רבים אומרים שסוג כזה של זיכרון, המבוסס במידה רבה על העבר, לא עוזר לטפל בחששות שלהם בהווה.
"הגרמנים מאוד רוצים להניח את המשקל הכבד הזה על כתפיהם, במובן ההכרה בכך ש'יש לנו הכתם הזה בהיסטוריה שלנו'", אמרה קיסיליס, בת 27. "אבל כל דבר הקשור ביהודים מתמקד בזה, במקום להתמודד עם הבעיות שקיימות כיום".
האוכלוסייה היהודית בגרמניה נותרה עד כדי כך קטנה - כ־120 אלף איש, בערך רבע מכמות היהודים שהיו במדינה לפני מלחמת העולם השנייה ופחות מ־0.2% מאוכלוסיית גרמניה כולה - שגרמנים רבים מעולם לא פגשו יהודי, או לא יודעים אם פגשו.
כשכמות התקריות האנטישמיות נמצאת בעלייה, המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה עזרה להשיק את פרויקט "פגוש יהודי", כדי להביא את הציבור להכיר בקהילה הקטנה של המדינה, שעל אף גודלה הקטן נמצאת במגמת גידול.
כ-44% מהיהודים הצעירים באירופה חוו הטרדה אנטישמית
המשטרה הגרמנית דיווחה על יותר תקריות אנטישמיות ב־2020 מאשר בכל שנה מאז שהחלו לרשום את כמות המקרים ב־2001, ההתפתחות האחרונה במגמה שהחלה ב־2015 ברחבי אירופה.
גברים צעירים הצועקים "חירות לפלסטין" היכו באכזריות גבר יהודי בן 60 בברלין לפני חודשיים. ביום כיפור לפני שנתיים, פעיל מהימין הקיצוני ירה למוות בשני אנשים בעיר האלה לאחר שניסה ונכשל לפרוץ לבית כנסת. התקפות קטנות יותר כמו הטרדה מילולית קורות בתכיפות גבוהה ברחבי המדינה.
בחודש שעבר, המועצה האירופית הוציאה את תוכנית הפעולה הראשונה שלה אי־פעם למלחמה באנטישמיות, והזהירה מעלייה גדולה באנטישמיות בזמן מגפת הקורונה.
לארתור פרידלר, יהודי בן 21, העלייה באנטישמיות לא מגיעה בהפתעה. כ־44% מהיהודים הצעירים באירופה חוו הטרדה בעלת אופי אנטישמי, על־פי מחקר מ־2019 שערכה הסוכנות האירופאית לזכויות בסיסיות.
פרידלר גדל בהמבורג ונתקל באנטישמיות אגבית בסביבתו כל הזמן. חבר של חבר פעם אמר לו שיהודים מנהלים את העולם, מליצה אנטישמית מוכרת. בני נוער שלא ידעו שהוא באמת יהודי לעתים היו אומרים לו "יא יהודי" כעלבון. הוא חושש להציג את מוצאו הדתי בציבור, ולרוב הכיפה שלו נשארת בכיסו.
פרידלר החל להתנדב לתוכנית "פגוש יהודי" מתוך תקווה שכך יעזור לפוגג סטראוטיפים על הדת היהודית. בפגישות הוא חובש את הכיפה. מארגני הקבוצה לעתים מחברים בין יהודים דתיים לחילוניים, בתקווה להראות את הגיוון הקיים בחוויה היהודית המודרנית.
"אתה נכנס לכיתות, ובשביל רוב האנשים אתה היהודי הראשון שהם פוגשים, ואולי האחרון", אמר. "הם רואים שאנחנו צופים בליגת האלופות בכדורגל והולכים לקולנוע. הם חושבים, 'הוא לא כל כך שונה מאיתנו'. זו המשימה שלי".
לא מחוברים לשואה ברמה האישית
תוכנית המועצה האירופית למלחמה נגד האנטישמיות כוללת מחקר לזכר של השואה וזכרה כאחד מעמודי התווך. בגרמניה כבר יש בסיס נרחב לזכר השואה, ושיעורים על התקופה האפלה הזו מתחילים לעתים קרובות כבר בחטיבת הביניים.
אבל הגישות לשואה משתנות, אמר יוזף שוסטר, נשיא המועצה המרכזית של יהודי גרמניה: "לאנשים צעירים יש גישה כזו, למשל, 'מה הקשר של השואה אליי?'"
השינוי הוא בחלקו דמוגרפי: נכון ל־2019, כ־39% מהילדים מתחת לגיל 18 בגרמניה הם מהגרים מדור ראשון או שני, שמשפחותיהם הגיעו למדינה זמן רב אחרי מלחמת העולם השנייה.
גם אנשים צעירים יותר שהם ממוצא גרמני לא תמיד מרגישים מחוברים לשואה ברמה האישית כמו הוריהם, שההורים שלהם חיו את המלחמה ולא פעם גם שירתו בצבא הנאצי. מחקר של הליגה נגד השמצה מ־2019 גילה כי 42% מהגרמנים חושבים שהיהודים מדברים על השואה יותר מדי.
יירג הנינגר, מדען חקר העצבים מברלין בן 40 שאינו יהודי, אמר שחשוב לזכור את השואה, אבל הוסיף שנמאס לו מהדרך בה מלמדים אותה בבתי הספר בגרמניה. "חוזרים שוב ושוב על המאפיינים הבסיסיים של השואה", אמר. הוא גם אמר שהוא נמנע משימוש במילה "יהודי". "למה בכלל להזכיר את זה?" אמר. "אף אחד מהחברים שלי מישראל לא עושה עניין מזה שהוא יהודי".
דליה גרינפלד, עוזרת מנהל ענייני אירופה בלידה נגד השמצה, אומרת שההססנות לדון בחיים היהודיים נפוצה בגרמניה. "אם אדם יהודי מעלה לשיח את עובדת היותו יהודי, לעתים קרובות מאוד יש מן רגע כזה של אי־נעימות, ואף אחד לא יודע מה לעשות", אמרה.
היא אמרה שמערכת החינוך צריכה למצוא דרכים להראות את הרלבנטיות של השואה לימינו, אבל הגרמנים צריכים גם ללמוד על החיים היהודיים בהקשרים אחרים שלא מתמקדים באנטישמיות או בסכסוך בין ישראל לפלסטינים.
יהודים נכחו באזור שהיום הוא מדינת גרמניה לפחות 1,700 שנים, ראשית תחת שליטת האימפריה הרומית, לפני או סביב התקופה בה שבטים גרמאניים החלו להמיר את דתם מעבודת אלילים לנצרות. במהלך מאות השנים, היהודים בגרמניה הותירו את חותמם על המדע, הפוליטיקה והאמנויות, החל בפיזיקאי אלברט איינשטיין וכלה בפוליטיקאי האמריקאי הנרי קיסינג'ר והמלחין ההוליוודי הנס צימר.
ועדיין, "אף אחד בגרמניה לא יודע כלום על החיים הרגילים של היהודים, על התרבות היהודית", אמרה גרינפלד.
כאן מנסה ארגון "פגוש יהודי" להיכנס לתמונה.
"את בן אדם נורמלי כמונו"
כשהפגישה במרכז היהודי החלה, מרקביין, בת 18 וסטודנטית שנה א' באוניברסיטה, הזמינה את אנשי הקבוצה לשאול אותה הכול. "אין שאלות אסורות", אמרה. הסטודנטים שאלו אותה על שמירת כשרות, על השוויון בין המינים ועל רמת האבטחה בבתי הכנסת.
בשביל קוסובר קרסניקי, בן 20 מקוסובו שעבר לגרמניה מוקדם יותר השנה, מרקביין וקסיליס היו היהודיות הראשונות שפגש מימיו. הוא אמר שהיה בהלם כששמע שעדיין מתקיפים בתי כנסת באירופה במאה ה־21, והוסיף כי היה רוצה ליצור קשרים עם הקהילה היהודית בהמבורג, שם הוא גר.
למרות שההיקף של העבודה של ארגון "פגוש יהודי" קטן, מרקביין אמרה שהמפגש פנים אל פנים הוא רב־עוצמה. "הרבה אנשים חושבים שיהודים הם תמיד גברים מבוגרים דתיים שחובשים מגבעות שחורות", אמרה מרקביין, יהודייה חילונית שהוריה היגרו מאוקראינה. "אני תמיד שמחה לאחר שיש לנו סדנה, והם שואלים, 'למה את כאן? את בן אדם נורמלי כמונו'. ואני עונה להם: 'כן, זו הנקודה'".