אילן רביב, מנכ''ל מיטב דש / צילום: שלומי יוסף
בית השקעות מיטב דש רשם הבוקר (ב') ניצחון קטן במסגרת פסק הדין שחייב אותו לשלם כ-400 מיליון שקל לחוסכים באחת מקופות הגמל שהוא מנהל, בגין גביית דמי ניהול בניגוד להסכמים עימם.
השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה כי שכר-הטרחה שיקבלו עורכי הדין של התובעים יהיה נמוך משמעותית ממה שביקשו, וגם הפיצוי שיקבלו התובעים שהגישו את התביעה הייצוגית יהיה נמוך בהרבה ממה שביקשו. כך, סכום התשלום לעורכי הדין, אמיר איבצן וחגי נצר, הינו כ-16 מיליון שקל ולא עשרות רבות של מיליונים כמו שביקשו . ואילו התובעים, ישראל גרינבר ומיכאל לוינרד, יקבלו 2.3 מיליוני שקל, כלומר 1.15 מיליון שקל לכל אחד, בעוד שהם ביקשו כ-20 מיליון שקל.
עוד נקבע כי שכר-הטרחה והתגמול ישולמו מתוך הפיצוי שיעניק בית ההשקעות לחברי הקבוצה, ולא בנוסף אליו. במיטב דש מקווים שההחלטה מאמש תסמן את הכיוון לקראת הערעור שהגיש בית ההשקעות, כאשר עדיין לא נקבע מועד לדיון בבית המשפט העליון, שהמתין לפסק הדין המשלים של השופטת אגמון-גונן מבית המשפט הכלכלי תל אביב. בפסק הדין המשלים נקבע כי הסכום הכולל שעל מיטב דש לשלם עומד על 399,984,000 שקל.
בשלהי אוגוסט 2021 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב על-ידי השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, שקבע כי חברת מיטב דש גבתה דמי ניהול מחלק מהעמיתים בניגוד להסכמים ביניהם. בפסק הדין נקבע כי על מיטב דש להשיב לחברי הקבוצה המיוצגת דמי ניהול שגבתה ביתר. כן נקבע כי תינתן חוות-דעת משלימה לתקופה שממועד זה, וכי הסכום הסופי יחושב בהמשך.
שלושה שיקולים בקביעת הגמול לתובע המייצג
התובעים ובאי-כוחם טענו כי יש לפסוק להם שכר-טרחה בשיעורים שנקבעו בתיק עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, כך שזה לא יפחת מ-15% מסכום ההשבה, העומד על קרוב ל-400 מיליון שקל, וכן גמול לתובעים המייצגים בשיעור 5% מסכום ההשבה. כלומר בסך-הכול כ-80 מיליון שקל ובתוספת מע"מ, כך שעורכי הדין ביקשו לעצמם 60 מיליון שקל בתוספת מע"מ ונציגי התובעים היו אמורים על-פי הבקשה לקבל 20 מיליון שקל בתוספת מע"מ. עוד טענו התובעים ובאי-כוחם כי יש להורות למיטב דש להשיב להם את הוצאות שכר-טרחת המומחה בסכום של 115 אלף שקל בצירוף מע"מ.
מיטב דש טענה מנגד כי לאור סכום ההשבה, עולה כי על-פי חישוב התובעים ובאי-הכוח, שכר-הטרחה יעמוד על 60 מיליון שקל, והגמול על 20 מיליון שקל. לטענת מיטב דש, האחוזים שנקבעו בעניין רייכרט, נקבעו בהתחשב בנסיבות באותו עניין, כאשר העקרון שנקבע בפסק הדין הינו כי ככל שסכום הפיצוי גדל, שיעור שכר-הטרחה והגמול יורדים.
בהחלטתה ציינה השופטת כי "ההסדר החקיקתי בחוק תובענות ייצוגיות בנוגע לגמול ושכר-טרחה נועד לעודד ולתמרץ הגשת תובענות ייצוגיות ראויות, כך שהאינטרס הפרטי של התובע המייצג ועורך הדין יביאו למימוש המטרות הציבורית שביסוד החוק, ועם זאת למנוע הגשת תובענות לא ראויות תוך ניצול לרעה של ההליכים, שבבסיסן אך רצונם של התובע ובא-הכוח לזכות בגמול ושכר-טרחה". עוד היא הסבירה כי לצורך כך קבע המחוקק שורה של שיקולים שעל בית המשפט לשקול בפסיקת הגמול ושכר-הטרחה, תוך השארת שיקול-דעת רחב יחסית לבית המשפט, ליישם את השיקולים הללו במקרה שלפניו.
היא מנתה שלושה שיקולים בקביעת הגמול לתובע המייצג. שיקולי תשומה: שיקולים הנוגעים לעלויות ולסיכון שנטל על עצמו התובע המייצג כגון טרחה, סיכון והוצאות, כאשר במסגרת זו מבקש בית המשפט ליצור תמריץ חיובי להגשת תביעות ייצוגיות ראויות. הסוג השני הם שיקולי תפוקה לקבוצה המיוצגת: דהיינו, שיקולים הנוגעים לתועלת שהביאה התובענה הייצוגית לקבוצה המיוצגת, תוך ניסיון להעניק לתובע תמריצים אשר יותירו בידי חברי הקבוצה המיוצגת רווח גבוה ככל האפשר. במסגרת שיקולים אלה יכללו התועלת לחברי הקבוצה המיוצגת, הסדרה עתידית ואופן ניהול ההליך. הסוג השלישי הם שיקולי הכוונה: שיקולים הנוגעים לתועלת הציבורית מהתובענה הייצוגית ולרצון לכוון את המשאבים באופן שיושקעו בתובענות ייצוגיות שתועלתן הציבורית גדולה ביותר.
עם זאת, לדברי השופטת הקבוצה קיבלה פיצוי בסכום גדול בגלל התשואות הגבוהות שהשיגה מיטב דש לאורך השנים ולא בגלל הטרחה של עורכי הדין והתובעים. "בתובענות שבהן נפסקים סכומים גבוהים (כפי שאפרט, מעל 100 מיליון שקל), ראוי להפריד בין השפעתם המשמעותית של השיקולים שיש לשקול בנוגע לגמול ושכר-הטרחה ושיקולי תשומה, תפוקה והכוונה על תוצאת קבלת התובענה ועצם הפיצוי לחברי הקבוצה, לבין השפעתם הפחותה על הסכומים הגבוהים שקיבלה הקבוצה, שאינם תוצאה ישירה של פעולת המייצגים, אלא נובעים ממאפייני התביעה והקבוצה המיוצגת. שכן, כפי שמעיד המקרה שלפניי, סכום ההשבה הגבוה נובע, בין היתר, מהתשואות שהניבה מיטב דש לעמיתיה (מהם נגזרים דמי הניהול שנגבו), מספר העמיתים, ומשך השנים בהם נגבו סכומים אלו (לרבות ריבית והפרשי הצמדה)", ציינה השופטת.
"אני סבורה כי ככלל, מעבר לסכום של 100 מיליוני שקלים, יש לקבוע תוספת שולית לסכומי פיצוי גבוהים יותר, ככל שאכן אין קשר בין תוספת הפיצוי לבין התשומות של התובע המייצג ובאי-הכוח המייצגים", היא הוסיפה. עם זאת, היא הסבירה כי נראה כי על היקף התיק, וההשקעה הנרחבת בתובענה ייצוגית מורכבת שנוהלה במלואה, לא יכולה להיות מחלוקת. "מבחינת התשומות, אין מחלוקת על ההשקעה העצומה של עורכי הדין, ואף של התובעים בניהול ההליך בנוסף, מדובר בתובענה תקדימית, שחייבה השקעת משאבים רבים, לרבות חוות-דעת מומחים. מאפיינים אלו, בצד שיקולי התשומה מצדיקים פסיקת שכר-טרחה וגמול על הצד הגבוה".
בהתחשב בכל אלו, היא ציינה את דרך החישוב שלה לפיצוי המגיע לעורכי הדין. "אני סבורה כי מעל לסכום של 100 מיליון שקל, בשל העובדה שהסכום נובע, כאמור, מגורמים שאינם קשורים באופן ישיר לתשומות שהושקעו, יש לפסוק 1% אחד נוסף לכל 100 מיליון שקל, כמפורט:
מסכום 1 עד 5 מיליון שקל - 25% (1.25 מיליון שקל)
מסכום 5 מיליון שקל עד 10 מיליון שקל - 20% (מיליון שקל)
מסכום 10 מיליון שקל עד 30 מיליון שקל - 15% (3 מיליון שקל)
מסכום 30 מיליון שקל עד 60 מיליון שקל - 12% (3.6 מיליון שקל)
מסכום 60 מיליון שקל עד 100 מיליון שקל - 10%(4 מיליון שקל)
מסכום 100 מיליון שקל עד 399,849,840 שקל - 1% (2,999,840 שקל)
כלומר, הסכום הכולל של הפיצוי לעורכי הדין עומד על 15,849,840 שקל.
בנוסף, נקבע גמול לתובעים המייצגים (גרינברג ולוינרד) בסכום של 2.3 מיליוני שקל, היינו 1,150,000 לכל אחד.
באשר להכללת הסכום לעורכי הדין ולתובעים מתוך הפיצוי לקבוצה, כתבה השופטת אגמון-גונן כי "הכלל הוא שיש להפחית את הגמול לתובע ואת שכר-הטרחה לבא-כוחו מן הסכום שנפסק לטובת הקבוצה. גם כאן הבסיס הרעיוני הוא עשיית עושר. הקבוצה מתעשרת, ועליה לשאת בהוצאות שהוצאו לשם כך. התובע ובאי-הכוח המייצגים פועלים לטובת הקבוצה, וראוי כי הקבוצה תישא בסכומי הגמול ושכר-הטרחה, שמטרתם, בין היתר לתמרץ תובעים ועורכי דין 38 להגיש תובענות ייצוגיות ראויות".
לאור העובדה שמדובר בסכום משמעותי, וכדי לאפשר למיטב דש להתארגן לצורך התשלום ולאתר את חברי הקבוצה שאינם עוד עמיתים במיטב דש, נקבע כי מיטב דש תעביר את הסכום לחברי הקבוצה ביום 1.3.22.