מייקל ג'ורדן / צילום: Associated Press, JOHN SWART
פלנדרס, ניו ג'רזי. עמוק באדמה, תחת אבטחה כבדה הכוללת אמצעי זיהוי פנים ואינספור שלבי בידוק ביטחוני - מסתתר אוצר סודי, המאוחסן בבונקר שנועד לעמוד בפני פיצוץ גרעיני. המסתור התת־קרקעי הזה נבנה לפני יותר מחצי מאה על ידי אחד התאגידים הגדולים בעולם. המטרה המקורית שלו הייתה להתגונן מפני אסונות טבע או אירועים ביטחוניים לא צפויים - אבל מאז המבנה שינה את ייעודו, וכיום מדובר במקום מסתור לנכסים האלקטרוניים היקרים ביותר של חברות רבות.
בשורה של ארונות לא מסומנים נמצא ארכיון אקסקלוסיבי במיוחד, המכיל לא פחות מ־50 אלף קלטות של משחקי ה־NBA: השחקנים הטובים ביותר, המשחקים האיקוניים והרגעים הקלאסיים של היסטוריית הכדורסל - מקבלים חיים חדשים בתוך מקלט אטומי. מתיעוד של כוכבי עבר מיתולוגיים כמו ביל ראסל, ווילט צ'מברליין וכרים עבדול־ג'באר, ועד לשיאים של לברון ג'יימס, סטפן קרי ויאניס אדטוקומבו. כל אלו שוכנים יחד במעון יוצא דופן, 20 מטר מתחת לפני הקרקע.
במתקן שנבנה בשנות ה־60 על ידי תאגיד התקשורת AT&T, ומופעל כיום על ידי חברת הגנה ושחזור נתונים בשם IRV (Vital Records, Inc), מאוחסנות מיליוני קלטות. האקלים בחלל מנוטר ומבוקר באופן אינטנסיבי, כדי להבטיח שתכולתו תשרוד גם כשהכול בחוץ יתמוטט. "זה עסק משעמם", אומר רון רימן, נשיא החברה. "שאר הדברים פה זה סתם מסמכים שמלאים במידע משפטי ומחקרים של חברות תרופות".
הארכיונים השמורים הללו של ה־NBA הם האוסף הגדול ביותר בעולם של רגעי השיא בהיסטוריית הכדורסל - וזו הסיבה שהגיבוי שלהם מוחזק במצבור בלתי ניתן להשמדה. מסתבר שהנוהג המקובל בליגות הספורט הוא לשמור את ההיסטוריה שלהן במקום שלעולם לא יהיה בהישג יד. "כולם עושים את זה", אומר רימן. "פשוט לא כולם יודעים על זה".
"למקרה שמשהו יקרה"
בליגת העל החליטו לקנות את חלל האחסון הזה כשהבינו שיש להם צורך בגיבוי מתוחכם מזה שקיים: הארכיון הרשמי שנמצא בעיר סיקוקוס שבניו ג'רזי כולל 37 פטה־בייט של נתונים, מה שהופך את האוסף של ה־NBA לגדול כמעט כפליים מהאוסף הדיגיטלי של ספריית הקונגרס של ארה"ב. והוא רק הולך ומתעצם מדי יום: מאגר הנתונים של ה־NBA גדל בכל עונה, כיוון שכיום כל משחק מוקלט ב-HD מ־12 מצלמות שונות.
ההקלטות נאספו עוד בימיה הראשונים של הליגה. מכיוון שהכמות שלהן עצומה וצורכי הליגה מאוד ייחודיים, NBA בנתה מערכת ניהול משלה, כולל אפליקציה שמנהלת את הארכיון, שנקראת The Archive. "כל רגע מדהים שהתרחש אי פעם בליגה נמצא כעת בהישג ידנו", אומר פול הירשהיימר, בכיר ב־NBA הממונה על הפקת התוכן. הוא לא מגזים. כל משחק של הליגה - של כל קבוצה ומכל עונה - מקודד באופן אוטומטי, מאוגד באינדקס ונמצא במרחק שתי לחיצות. "בתוך קליק אחד או שניים", מסביר כריס הלטון, סגן נשיא בכיר ב־NBA לענייני טכנולוגיה, תקשורת ותפעול, "אתה כבר צופה בסרטון".
השנה הארכיון הטכנולוגי הזה היה שימושי במיוחד: הליגה חגגה את העונה ה־75 שלה, והשילוב של ספרייה נרחבת וטכנולוגיה חזקה אפשר לכל אחד מהליגה גישה מיידית לסרטונים אגדיים מלפני שנים רבות.
אבל דווקא בגלל שכל החומר העשיר הזה מרוכז במקום אחד - הליגה החליטה לגבות אותו גם במקום אחר, כזה שמרוחק פיזית ומנותק לחלוטין מהרשת. "כדי שאם במקרה משהו יקרה", מסביר הלטון, "יש לנו גיבוי".
הגיבוי הזה הוא מקום בו ביקרו מעט מאוד בכירים ב־NBA. השטח ששוכרת הליגה - 11,600 מ"ר בשתי קומות תת קרקעיות - נמצא במרחק של שעה נסיעה מהארכיון העיקרי, מוסתר במעלה כביש בודד המתפתל על ההר. בבוקר בו ביקרנו במקום - הוא גם היה אפוף בערפל. זה לא מקרי, האנונימיות והמסתורין הם חלק מהסיווג הביטחוני. "לאנשים אין מושג שזה נמצא כאן", אומר בריאן קסידי, מנהל בכיר ב־VRI.
ה־NBA הם לא אלו שבנו את המתקן. למעשה, גם VRI לא בנתה אותו. מי שייסדה את המקום זו חברת התקשורת AT&T, שהייתה זקוקה לאסטרטגיה במקרה של מצב חירום, בתקופה בה כל יום עשוי היה להיות יום הדין. אז היא התחילה לחפור.
החברה שפכה משאבים רבים על המרכז התת־קרקעי, תוך שהיא מקדישה תשומת לב לפרטים הקטנים, שכנראה נראו להם טריוואלים במקרה שהעולם בחוץ בוער: כך למשל הם בנו משרד לאלו שיישרדו את התופת בקרב שדרת ההנהלה - אבל היה גם חדר נפרד, ובו שני שולחנות עבודה, ועליהם תגיות השם של נשיא החברה ויו"ר הדירקטוריון. הרעיון היה לדכא כל מחשבה על הפיכה בשדרת ההנהלה בחסות האפוקליפסה.
היום שייכים המשרדים האלה למנהלי VRI. בתור מזכרת, הם מסגרו על הקיר את המפות של הנתיבים ורשתות התקשורת של AT&T. "צריך שיהיה משהו על הקירות", מתלוצץ רימן.
העיצוב המשרדי משלב סטייל מודרני מאמצע המאה ה־20, ושיק הישרדותי משהו. כך למשל על מדף ספרים בחדר הישיבות מסודרות מנות קרב עם מגוון קולינרי רחב הכולל קציצות בקר, לוף ונקניקיות. על מדף אחר, סמוך לנקניקיות המיובשות, עוד שוכבות חוברות הדרכה משנות ה־60 עם כותרות כמו "דרישות הגנה רדיולוגיות לתחנות ניטור ולכוח אדם", "תוכנית לאומית לתמיכה בתקשורת במצבי חירום ואסונות טבע" ו"הישרדות במתקפה גרעינית".
"הסבירות להתקפה כזו קטנה, אך אפשרית", נכתב במזכר של משרד ההגנה האמריקאי המוצג בויטרינה ליד שולחן הישיבות. "אם זה יקרה, אנו יודעים לומר שההשלכות יהיו נוראיות".
האווירה בבונקר, עם היעדר הקליטה והעלונים על שואות גרעיניות, יוצרת אפקט של כניסה למכונת זמן. אבל היום, אנחנו כבר יודעים שהקדמה הטכנולוגית הפכה את תוכניות החירום של AT&T למיותרות. חברת VRI זיהתה שלמבנה המסתורי יש פוטנציאל אחר. ב־1995, היא רכשה את המקום מחברת התקשורת, וב־2006, ליגת הכדורסל הבכירה בעולם העבירה לשם את ההקלטות שלה במבצע שקט.
על הארוניות שם לא תמצאו לוגו או מדבקות שמרמזים כי מדובר בצילומים האחרונים של מייקל ג'ורדן שישרדו במקרה של פצצה גרעינית. לא תמצאו גם שום סימן מזהה על קלטות הווידאו המסודרות בתוך עשרות ארונות אחסון, לפי רצפי ספרות וברקודים. גם ברשימה המצומצמת של בעלי הגישה לאוסף, ההתייחסות ל־NBA מופיעה רק על פי מספר הלקוח של הליגה בחברת אחסון הנתונים.
היחידים שיכולים לגשת חופשי למקום השמור, אלו אנשי ה־NBA. עבורם הארכיון הזה זמין בכל שעות היום, בין אם מדובר בענייני תחזוקה שוטפת, או הוספת חומרים חדשים. החברה גם מבטיחה משלוח תוך שלוש שעות, אפילו אם בקשה לקלטת מסוימת מגיעה באמצע הלילה. "אנחנו מעדיפים את השעה 2 לפנות בוקר", אומרת לורי יאנג, מנהלת התפעול של הארכיון. "יש פחות תנועה בכבישים".
הזהירות בבונקר הבלתי ניתן לפריצה הזה - שיכול לעמוד ברעידות אדמה ובפולסים אלקטרו־מגנטיים - נשמעת אולי כמו פרנויה, בוודאי בעידן שבו קלטות כאלה נחשבות לנחלת העבר. אבל בספורט, לעבר יש ערך מיוחד. "ולהיסטוריה", אומר רימן, "אין תאריך תפוגה".