מחלקת קורונה בגל קודם / צילום: Associated Press, Maya Alleruzzo
המסר שמשדרת המדינה לאזרחים, ולא רק בישראל, הוא שאומיקרון הוא וריאנט קל, שכמעט "כדאי" להידבק בו בהקדם, לעבור את הגל כמה שיותר מהר ולקבל את החיים שלנו בחזרה, מנוקים מתבלין הקורונה שדבק בהם. החלק הראשון כמעט בוודאות נכון - אומיקרון וריאנט קל יותר מבחינת הסיכון האישי. אבל במספרים העצומים של האומיקרון, גם שיעור קטן מתוכם מסתכם באיום על מערכת הבריאות, ולא רק עליה. תחלואה מפושטת של קבוצות הסיכון עדיין איתנו, והיא מאיימת בעקיפין גם על מי שלא נמצא בסיכון. מלבד מערכת הבריאות, תחלואה מפושטת מאיימת גם על יציבות המשק עצמו. והבעיה היא לא רק לעכשיו אלא גם שנים הלאה.
החלק האחרון במסר בטוח אינו נכון, לא כדאי להידבק באומיקרון כרגע, ובוודאי שלא כדאי לעשות זאת מהר. כמעט כל הפרמטרים של הטיפול במי שכן יזדקקו לשירותי מערכת הבריאות בתקופה הקרובה ישתפרו אם הגל יהיה מתון יותר, גם אם ממושך יותר. החלק השני - ייתכן שנכון. יכול להיות שאומיקרון יביא אותנו לעולמות השפעת (שעדיין אשפזה השנה 863 ילדים ו-181 נשים בהיריון או לאחר לידה). יכול להיות שתחלואה בכל העולם תעניק הגנת עדר סבירה לאוכלוסייה. אבל אין כל ערובה שלא יבוא וריאנט מדבק יותר שחומק משמעותית מההגנה שנותן אומיקרון.
קצב שנראה בעולם
נכון, הסיכוי של אדם ללא גורמי סיכון שחלה בקורונה להגיע לאשפוז מגרדים מלמטה את ה-1 לאלף. וגם להתאשפז זה לא למות. נתונים מדרום אפריקה מראים כי בממוצע, משך האשפוז באומיקרון קצר יותר, גם אצל מי שכבר הגיעו לכך. לא נשמע כמו משהו שעוצרים את החיים בשבילו.
אלא שהבעיה הוותיקה של קריסה מאיימת על מערכת הבריאות. אלה המספרים העצומים של אומיקרון וקצב ההכפלה המהיר שלו שעושים את זה. ביום רביעי דווח על 12 אלף מאומתים בקורונה, ועל 32 חולים קשים חדשים ביום (מספר שיכול עוד להשתנות לשני הכיוונים). מדובר בסיכון אשפוז של בערך 2-3 מכל 1,000 מאומתים, וזו גם ההערכה שנתנה השבוע מכבי שירותי בריאות, באירוע שערכה כדי להציג את היערכותה למצב. ביום חמישי דווח על שיא מאומתים חדש ביום חמישי שהגיע כבר ל-16 אלף.
בגלים הקודמים 120 חולים קשים חדשים ביום (במשך כמה ימים לפחות), היה המספר שמאיים על יציבות מערכת הבריאות. אז יש לנו המון זמן בין 32 מאומתים ל-120, לא? ובכן, נזכיר את העניין האקספוננציאלי. כדי להגיע מ-32 ל-120 חולים קשים חדשים ביום, דרושות רק שתי הכפלות. אם כל נדבק מדביק שני בני אדם (ואנחנו בערך שם לפי הנתונים האחרונים), וההדבקה מתרחשת תוך 2-3 ימים, אנחנו מדברים על שתי הכפלות תוך בערך שבוע. ואלה לא רק מודלים מפחידים של מספרים - הכפלות בקצב כזה קרו במספר מדינות בעולם שמקדימות אותנו מבחינת אומיקרון.
הקריסה שוב מאיימת
המשמעות של קריסת מערכת הבריאות היא לא שאין טיפול רפואי, אלא שהוא משמעותית פחות טוב. בגלים הקודמים, במספרים האלה שמענו על אמבולנסים שמסתובבים במשך שעות ומחפשים בית חולים שיקלוט את המטופל. שמענו גם על אדם שחלה דווקא לא בקורונה, ולא נמצא מכשיר אקמו שהוא היה זקוק לו. אין לדעת אם אפשר היה להציל אותו. כמו כן נרשמה עלייה בשיעור התמותה מקרב המאושפזים - המערכת כבר לא הצליחה לתת להם את הטיפול המיטבי שלה. עוד דבר שיכול לקרות בעקבות העומס הוא הסטה של משאבים המוקדשים היום לפעילות רפואית שגרתית, אל הטיפול בקורונה. המשמעות היא דחייה של ניתוחים וטיפולים אחרים.
ישנו חשש אמיתי שהמספר הזה של 120 חולים קשים ביום, הפעם הוא רק ההתחלה. אמנם הצוותים הרפואיים הרבה יותר מנוסים בטיפול בחולים, אבל הם גם שחוקים יותר, ורבים מהם צפויים להיות חולים בעצמם.
קבוצות הסיכון חשופות
התשובה הממשלתית לבעיה היא לבקש מקבוצות הסיכון להגן על עצמן. זה בוודאי יקרה, וכבר ניתן לראות אנשים בסיכון מתחילים להסתגר בבתים. אבל ניתוק בין קבוצות הסיכון לבין יתר האוכלוסייה הוא לא ריאלי. בקיצון אחד יש לנו את בתי האבות. אפילו בגל הראשון, על התקנות הקשוחות שלו, הקורונה חדרה לבתי האבות ומשם הדרך להדבקה המונית הייתה קצרה. תושבי בתי האבות מתחסנים כעת בחיסון רביעי, אבל אין ערובה שהוא יעצור לגמרי את התפשטות האומיקרון בבתי האבות, כפי שעשה החיסון השלישי לדלתא. נקודת האור כאן היא כי בינתיים, הודות כנראה להגנה שבכל זאת נותן החיסון השלישי, רוב החולים בקורונה עד כה מבתי האבות, חולים קל.
מהצד השני יש לנו מגוון אנשים בסיכון שהם חלק בלתי נפרד מהחברה. לא רק פנסיונרים הם בקבוצת סיכון. כל חולה סוכרת, כל אדם בעל עודף משקל משמעותי, חולי מחלות ריאות, מושתלי איברים, אנשים עם כשל חיסוני, חולי לב ועוד רבים הם בקבוצות סיכון. כרגע אם הם מפסיקים להגיע לעבודה, אין תוכנית לפצות אותם או את המעסיקים שלהם. ולא נשכח שאותם מעסיקים ממילא מתמודדים עם עובדים חסרים בגלל התחלואה והבידודים (ללא מחוסנים ולמטופלים בילדים חולים). האם הם באמת ישחררו הביתה מורה או קופאי או נהג אוטובוס בסיכון?
למי שבקבוצות הסיכון קשה יותר להגן על עצמם בגל הזה מאשר בגלים הקודמים, בשל קריסת מערך בדיקות ה-PCR, והשינוי הדרמטי במדיניות הבידודים. קבוצות הסיכון לא יוכלו לדעת מי בסביבתם הקרובה נחשף למאומת, או נדבק בעצמו. ומספר הנדבקים מסביב יהיה עצום. אנשים בסיכון מגיל מסוים יכולים לקבל חיסון רביעי, אבל אנחנו עדיין לא בטוחים שזה יהיה פתרון מלא לבעיה. החיסון הרביעי מעלה את רמות הנוגדנים, אבל באופן פחות דרמטי מכפי שעשה זאת החיסון השלישי. בנוסף, החיסון הרביעי עדיין לא אושר לכל קבוצות הסיכון, ולא כולם ממהרים לקחת אותו בגלל היעדר המידע על השפעותיו.
לונג קוביד ופימס
ומה בקרב מי שאינו מוגדרים כנמצאים בסיכון? אנחנו עדיין לא יודעים איך נחווה את האומיקרון בשני פרמטרים - קורונה מתמשכת (לונג קוביד) ותסמונת פימס (PIMS). לונג קוביד הוא השם שניתן למגוון תופעות הנובעות מקורונה, החל מההשפעות השליליות של הנשמה ואשפוז ממושך, ועד תופעה מסתורית של עייפות קיצונית, אבדן כושר גופני ובלבול קוגניטיבי, שפוגעים בחלק מן המאומתים לקורונה, גם אם התסמינים שלהם היו קלים. לפעמים התופעות הללו עוברות תוך כמה חודשים. אבל עבור חלק מן החולים, הם עדיין לא עברו גם אחרי שנה, וזה קורה גם למחוסנים.
יש סיכוי שכמו שהמחלה הכוללת באומיקרון קלה יותר, גם הלונג קוביד יהיה קל יותר או שכיח פחות. אבל אנחנו עוד לא יודעים על כך דבר. ישנה הערכה שמשום שתסמיני אומיקרון לא כוללים פגיעה בטעם ובריח, זה אולי סימן שהוא משפיע פחות על המוח. אבל אנחנו לא יודעים את זה בוודאות. אם לונג קוביד עדיין שכיח גם באומיקרון (ונדע זאת רק אחרי שהגל יהיה בעיצומו), הרי שאנשים רבים ישארו עם מגבלה אם תהיה הדבקה רחבה מאוד. אם לונג קוביד אינו חלש יותר באומיקרון, ורוב האוכלוסייה אכן תידבק, אנחנו מדברים על נכות מתמשכת של אחוזים שלמים מן האוכלוסייה, ביניהם ילדים וצעירים. ניתן רק לקוות שקלות הווריאנט והחיסונים יהווו איך שהוא חיץ נגד הגורל הזה.
עוד סימן שאלה הוא לגבי PIMS, תגובה של מערכת החיסון שמגיעה כמה שבועות אחרי תחלואה בקורונה, באופן ספציפי אצל ילדים. מכבי שירותי בריאות מעריכה כי בגלים הקודמים התסמונת תקפה בערך חמישה מכל 10,000 ילדים. זו שכיחות נמוכה, עד שזוכרים שאנחנו כבר על 10,000 מאומתים ביום, קרוב ל-20% מהם ילדים. אם התסמונת מתנהגת באומיקרון כמו בגלים הקודמים, נרשום ארבע-חמישה מקרי PIMS כל יום החל מעוד שבוע שבועיים.
PIMS היא מחלה שבדרך כלל ניתנת לטיפול. אבל במפגש עם מערכת בריאות קורסת, הבעיה קשה יותר. ללא מערך בדיקות, הורים לא בהכרח ידעו מתי הילד שלהם חלה בקורונה ולא יהיו קשובים לתסמינים שמגיעים כמה שבועות אחר כך. הורים שיחשדו שאולי לילד שלהם יש PIMS (הרבה יותר ממספר המקרים בפועל), לא יוכלו בהכרח להגיע לרופא שיאבחן את המצב בזמן. כל זה קורה במקביל לכך שילדים חולים ומתאשפזים גם עם שפעת ומחלות נשימה חורפיות נוספות.
ישנו עדיין סיכוי שאומיקרון יתגלה כידידותי בפרמטרים הללו, או שהחיסונים של הילדים יגנו עליהם. אבל אנחנו עדיין לא יודעים על כך דבר.
מה בכל זאת עושים
מכבי שירותי בריאות הציגה ביום שלישי את ההיערכות שלה לגל החמישי. הדגש הוא על אשפוז בבית במקום בבתי החולים, כדי להקטין את העומס על בתי החולים (העומס על הקהילה יגדל). אנשים ללא תסמינים או עם תסמינים קלים יטופלו ללא מגע עם רופא. הם יוכלו לקבל את כל האישורים הביורוקרטיים באופן אוטומטי. גם הקופות האחרות נערכות באופן דומה.
מבחינת ההגנה על קבוצות הסיכון, ישנה היערכות לשימוש ממוקד בתרופות חדשות. לשם כך הוקרבו בדיקות ה-PCR: במקום לשמש לניהול המחלה ברמת האוכלוסייה כולה, הן ישמשו כעת בעיקר לאימות חולים בקבוצת הסיכון כדי שאפשר יהיה לטפל בהם תרופתית במהירות האפשרית. בנוסף, ישנו החיסון הרביעי.
אז איך אפשר לעזור?
היום ישנה שאיפה לגל חזק אבל מהיר, אפילו אם בדרך רובנו נידבק. אבל גל כזה יעצים את כל הבעיות הנובעות מהעומס הנקודתי העצום על מערכת הבריאות. בתחילת הקורונה דיברנו על "השטחת העקומה" - כמעט כל הפרמטרים ישתפרו אם הגל יהיה מתון יותר, גם אם ממושך יותר. יהיה ניתן לתת יותר טיפולים מונעים, יותר טיפולים תומכים, טיפול טוב יותר גם בילדים ובצעירים שיאושפזו.
בתקופה זו רצוי לכבד את ניסיונות ההגנה העצמית של מי שבקבוצות הסיכון, שהוחלט להקריב את בריאותם ולפעמים את חייהם כדי להשאיר את המשק פתוח. בסופו של דבר אם קבוצות הסיכון יגנו על עצמן, ייטב לכולנו.
באופק מחכים חיסונים ייעודיים, חיסונים משופרים, תרופות חדשות ואולי וריאנטים מדבקים ועוד יותר קלים. וחוץ מזה, אף אחד לא הבטיח שאי אפשר להידבק באומיקרון פעמיים.
מחוסנים צעירים נדבקים יותר? מה קורה פה?
מספר הצעירים המחוסנים המאומתים לקורונה עלה בשבוע האחרון על מספר הלא מחוסנים גם בתקנון לפי אוכלוסייה. בקבוצת בני ה-60 ומטה, לראשונה מתחילת המגפה, דווקא המחוסנים בבוסטר הם שרושמים את התחלואה הגבוהה ביותר.
האם החיסון גורם להדבקה רבה יותר? יש סיבות טובות לחשוב שלא. בבתי האבות למשל הבדיקה לא תלויה בבחירה של אדם להיבדק, ואורח החיים די דומה. מסקר בתי האבות האחרון עולה כי הלא-מחוסנים מהווים 27% מן המאומתים, למרות ש-90% מהשוהים בבתי האבות מחוסנים. במצב שבו החיסון לא מונע הדבקה כלל, היינו מצפים כי רק 10% מהנדבקים יהיו לא מחוסנים. גם ניסויי מעבדה מראים יעילות רבה יותר של נוגדנים של מחוסנים בשלוש מנות נגד אומיקרון במבחנה, לעומת חיסון בשתי מנות, או אי חיסון בכלל.
אבל שני הסברים סבירים עולים בבירור. האחד הוא הטיית בחירה: בהכללה, לא מחוסנים הולכים להיבדק פחות ממחוסנים, בגלל חוסר אמון במערכת. אך כרגע הם צריכים להיבדק ביותר בדיקות אנטיגן כדי להשיג תו ירוק, ותשובה חיובית שולחת אותם לבדיקה נוספת. כך שההטיה פועלת בשני הכיוונים ואולי זה לא ההסבר.
הסבר אחר קשור לאופן התפשטות הקורונה באוכלוסייה. מי שמתחיל גל עם הגעת וריאנט חדש הוא אנשים שהגיעו מחו"ל, לרוב ממצב סוציואקונומי גבוה, שיש קורלציה בינו לבין שיעורי התחסנות. כך הגל מתפשט מישובים מחוסנים יותר לפחות. אם כך, אנחנו אמורים לראות את המגמה מתהפכת.
לדברי פרופ' חגי לוין מהאוניברסיטה העברית, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "הדשבורד הוא לא כלי מחקר. הוא נותן לנו נתונים, אבל לא מאפשר לנו לנטרל את כל ההסברים החלופיים. התוצאות לאורך שבוע יחיד יכולות להיות מקריות. הן יכולות לנבוע מהטיית בחירה. יכולות אפילו להיות טעויות".