במשך עשורים, המנהיג החזק של קזחסטן נורסולטן נזרבאייב דיכא בכוח כל אתגר נגד שליטתו. כשפרש מהנשיאות ב־2019, בחר במקורב שלו כיורש והמשיך להפעיל כוח מאחורי הקלעים, כך אומרים דיפלומטים. עיר הבירה קיבלה שם חדש על שמו.
אבל במשך כמה ימים לאחר תחילת העימות אלים בשבוע שעבר - שהציב את הרשויות מול מפגינים הדורשים שינוי פוליטי בקזחסטן, מדינה במרכז אסיה שהייתה בעבר חלק מברית המועצות - ההיעדרות הבולטת שלו מהבמה הפוליטית הייתה מסתורית.
בשבת שמעו שוב על המנהיג הוותיק, כשדוברו אמר שנזרבאייב בן ה־81 נמצא בבירה, נור-סולטן, ומקבל טלפונים ממקורבים וקורא לעם הקזחי לתמוך ביורשו הפוליטי, הנשיא הנוכחי קאסים ג'ומארט טוקאייב.
המנהיג הצעיר יותר ניסה לרסק את ההתקוממות, ונתן לצבא הקזחי הוראות לירות במפגינים ללא היסוס וביקש סיוע צבאי מרוסיה. כמו כן, הוא החל לנסות לצמצום סמכותו של נזארבייב.
ביום רביעי, הדיח טוקאייב את מזארבייב מתפקידו כיושב הראש של מועצת הביטחון של המדינה, וביטל את תפקידו הרשמי החשוב ביותר. כעת מחזיק טוקאייב במשרה בעצמו.
הנשיא גם סילק מקורבים חשובים של נזארבייב מהממשלה, כולל ראש סוכנות ביטחון הפנים החזק, ששירת כראש הממשלה תחת נזארבייב. הוא עוכב בחשד לבגידה והוחלף על ידי מנהל הביטחון הנשיאותי של טוקאייב עצמו.
ביום רביעי, טוקאייב פיטר את השרים בקבינט שלו, שנבחרו באופן אישי על ידי נזארבייב, והאשים אותם באי השקט.
כל זה הוביל לשאלות לגבי האם ישנו מאבק כוחות של האליטות הקורה בתוך האלימות הכללית. דיפלומטים אומרים שמחנות שונים המיישרים קו עם כל אחד משני האנשים מתחרים במדינה שבה קרבה למקורות השררה וקשרי משפחה הם המסלולים להטבות ולמשרות.
"משבר פוליטי סביב מעבר הכוח היה צפוי כבר זמן רב", אמר וסילי קשין, מומחה על רפובליקות סובייטיות לשעבר בביה"ס הגבוה לכלכלה של מוסקבה. "בין אם זו הייתה הסיבה או התוצאה של האלימות, לא ברור מה מצב סיכוייו של נזרבאייב".
כמה משקיפים על המצב מאמינים שטוקאייב מנסה להרחיק עצמו מנזארבייב שהוא פחות ופחות פופולרי. כשקהלים נאספו מוקדם יותר השבוע, זעקו בזעם "הסתלק, זקן!" לגבי הנשיא הקודם.
עוצמה פוליטית בידי אליטה קטנה ועשירה
במשך כמה עשורים, נזארבייב עיצב באופן אישי את המערכת הפוליטית במדינה, וריכז עוצמה בידי אליטה קטנה ועשירה שנהנתה מההגנה של כוחות הביטחון המיומנים של המדינה, כך אומרים דיפלומטים כיום ובעבר.
ביתו הבכורה של נזארבייב, דריגה, מונתה לדוברת של הבית העליון בפרלמנט של קזחסטן, המשרה שנייה במדינה מבחינת ריכוז הכוח, ושירתה בתפקיד עד 2020. הבת השנייה שלו, דינארה, ובעלה, הקימו את אחת מאימפריות העסקים הגדולות ביותר במדינה.
לאחר פירוק ברית המועצות, נזארבייב זכה בחברים במערב על ידי זה שוויתר על הנשק הגרעיני שירש מברית המועצות. בשנים שאחר כך, הוא חיזק את הקשרים האלה בכך שהרשה לחברות נפט אמריקאיות גדולות לקדוח ברזרבות הנפט של המדינה.
"בדרכים רבות הוא התחיל טוב והשלטון הסמכותני שלו היה קליל יותר מבכמה מדינות אחרות", אמר וויליאם קורטני, שגריר אמריקאי לקזחסטן לשעבר ועמית בכיר בתאגיד רנד (מכון מחקר אמריקאי פדרלי).
אבל, אמר קורטני: "ככל שהזמן התקדם, הוא עשה פחות ופחות רפורמות, והשלטון הסמכותני הפך לשלטון רודני בזמן שאי השוויון בהכנסה הפך לנושא מרכזי יותר לקזחים ממוצעים".
על דיכוי מתחרים ועושר משפחתי
הבחירות בקזחסטן באו והלכו, ונזארבייב תמיד זכה ביותר מ־80% מהקולות. חוץ מהקלפיות, תמיד דיכא אתגרים, גם כשגבר אי הנחת במדינה.
ב־2001, איש העסקים ושר המסחר, התעשייה והאנרגיה לשעבר מוכתאר אבליזוב עזר לייסד מפלגה פוליטית שנועדה לפרק את מערכת השליטה הריכוזית שהקים נזארבייב. שנה לאחר מכן, הורשע אבליזוב בשימוש לרעה בסמכותו כשר ונגזר עליו להיות בכלא שש שנים.
בעקבות לחץ בינלאומי היה צריך נזארבייב לשחרר אותו ב־2003 ובסופו של דבר אבליזוב עבר לאירופה. הרשויות בקזחסטן אומרות שהוא המשיך לממן פוליטיקאים באופוזיציה בקזחסטן.
לאחר ירידה במחירי הנפט ב־2008, הזעם נגד עושרו של נזארבייב ועושרה של משפחתו גבר, והייתה סדרת הפגנות, שחלקן דוכאו באלימות. ב־2011, עובדים בתחום הנפט שביקשו שכר טוב יותר נורו על ידי כוחות הביטחון ויותר משנים עשר אנשים נהרגו.
הפגנות פרצו שוב ב־2014 בגלל ירידה בערך המטבע הלאומי, וב־2016, אנשים יצאו לרחובות על מנת להתנגד לצעדי רפורמה בקרקעות שלתפישתם נתנו עדיפות למשקיעים סיניים.
לאחר שהעביר את השלטון באופן רשמי לטוקאייב ב־2019, נזארבייב המשיך לשלוט במידה רבה בחיים הפוליטיים שבקזחסטן, כך אומרים משקיפים פוליטיים קזחיים ואחרים, והוא לקח לעצמו סדרת תארים שנתנו לו מעמד מועדף על פני שאר בני המעמד הפוליטי.
תחת שלטונו של טוקאייב, מדיניות הממשלה נותרו זהות וסטנדרט החיים של קזחים רבים המשיך להידרדר.
ההפגנות נמשכו. לאורך זמן קיבלו גוון פוליטי יותר, פעילים ביקשו להפוך את המערכת הפוליטית לליברלית יותר, ומפלגות האופוזיציה הורשו להשתתף בבחירות. המפגינים התמקדו בתפקידו המתמשך של נזארבייב והקצב האיטי של שינויים במדינה.
"הפגנות כלכליות הפכו להפגנות פוליטיות", אמרה דיאנה קודאיברגנובה, סוציולוגית מאוניברסיטת קיימברידג' ומומחית לקזחסטן. "אנשים ראו שרק בגלל שהנשיא הלך, זה לא אומר שהמערכת השתנתה".
גם ההפגנות האלה גרמו לממשלה להגיב ביד קשה, אם כי הפעם נזארבייב לא נמצא בחזית התגובה אליהן.
"לטוקאייב שליטה חזקה במצב", אמר רחים אושקבאב, מנהל TALAP, מכון מחקר בנור־סולטן. קשין מביה"ס הגבוה לכלכלה של מוסקבה אמר שהנוכחית הרוסית הראתה את מוכנותה של רוסיה לגבות את טוקאייב. "טוקאייב הוא מנהיג טוב ובגלל שהאינטרס הוא לשמור על המערכת בטוחה ויציבה, היה ברור מהתחלה שמוסקבה תתמוך במנהיג הנוכחי", אמר קשין.
