מה אפשר ללמוד מהודעת הפרישה של בועז ביסמוט?
"אחרי כמעט חמש שנים בתפקיד העורך הראשי של העיתון מספר 1, הגעתי לתחושה של מיצוי" - כך מסר השבוע בועז ביסמוט בהודעת הפרישה שלו מ"ישראל היום", כשהוא מסביר בהרחבה מה הביא אותו לתחושה הזו.
האם ביסמוט אכן פרש מרצונו? אני מודה שאין לי מושג מהן נסיבות העזיבה, אבל אם אני צריכה לנחש, אני מהמרת שביסמוט מוצה ולא מיצה - ואני לא היחידה. כל מי שהתייחס בתקשורת לעזיבתו של ביסמוט את העיתון, העריך כי מדובר בהדחה מסיבות פוליטיות כאלה ואחרות, אבל אין כל צורך בהסברים.
מיציתי פירושו פוטרתי
מדוע? כי בטרמינולוגיה של עולם העבודה, "מיציתי" פירושו "פוטרתי".
אכן כמעט כל מי שטוען שעזב ארגון מטעמי מיצוי, בעצם מנסה להסתיר את העובדה שהוא פוטר מהעבודה, בפרט אם מדובר במי שטרם מצא את התפקיד הבא. לכן מומלץ מאוד שלא להשתמש בטיעון השחוק הזה, גם לא במקרים שהוא נכון, בוודאי כשמדובר במובטלים.
כנ"ל הטענה "התפוטרתי" (או בגרסתה "עזבתי בהחלטה משותפת"), שהיא מוזרה הרבה יותר, שכן אם ארגון החליט להיפרד ממישהו, מה זה משנה האם אותו עובד חושק גם הוא בעזיבה, או שלא? הרי ממילא הוא יפוטר.
קרוב משפחה נוסף של "מיציתי" ו"התפוטרתי" הוא התירוץ הישן והטוב - "עזבתי בגלל שינויים ארגוניים" - שגם הוא לעתים קרובות מאוד מכבסת מילים ל"פוטרתי", ועל כן נתפס כלא אמין, כולל במקרים שהוא אמיתי.
ואם יש לכם ספק באי-אמינות הטיעונים הללו, הקשיבו לאורך ההסברים שנותנים אנשים שטוענים כי "מיצו", "התפוטרו" או "עזבו בגלל שינויים ארגוניים". במקום הסבר קצר, ברור וממוקד, הם יבחרו בנאום ארוך, מפותל ומפוזר, מרוצף בהצלחות - ים של מילים שמנסות להסתיר את אמת פשוטה - פוטרתי.
למשל, הודעת הפרישה של ביסמוט הייתה עמוסה באזכור אירועים גרנדיוזיים: "מהמשרד הסגלגל בבית הלבן, דרך הסכמי שלום היסטוריים עם מדינות ערביות ועד התהפוכות בישראל, מבצע 'שומר חומות', הגעתו של ג'ונתן פולארד לישראל, מגפת הקורונה... אירועי ספורט גדולים... פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים", וכן הלאה.
הודו וקחו אחריות
אז מה עדיף? להגיד "פיטרו אותי". למרות החשש (המובן) שההודאה בפיטורים עלולה לעורר ספק רב באיכות המועמד, כמעט כל דרך אחרת היא גרועה יותר. ראשית, כי מעסיקים ממילא לא מאמינים לאף אחד מהטיעונים המכובסים הללו, מה שעתיד לצייר אתכם גם כלא מספיק טובים וגם כלא אמינים. שנית, מעסיקים לא מצפים ממועמדים להודות כי פוטרו, לכן ההודאה עשויה להפתיע אותם לטובה ולהציג אתכם כאנשים מאוד אמינים - שלא לדבר על כך שאחרי אמירת האמת הבלתי צפויה הזו, המראיין יאמין לכל שקר שתדחפו לו.
רק שלא די בכך. בצמוד להודאה כי פוטרתם, חייבת לבוא לקיחת אחריות על התוצאות - למשל "טעיתי, לא בדקתי מספיק לעומק את התפקיד, ובדיעבד הסתבר שהוא לא מתאים לי" - אחרת שוב הנזק לתדמיתכם יוכפל (לא מספיק מקצועיים, ולא לוקחים אחריות).
לכן, גם אם אתם משוכנעים שהאשם אינו בכם - מה שלעתים בהחלט אפשרי - התעלו על עצמכם וקחו אחריות אף על הטעויות של הארגון. מעסיקים פוטנציאליים סולדים ממועמדים שמשמיצים ארגונים בהם עבדו או בוסים לשעבר, ומדמיינים את עצמם, ובצדק, כמושמצים הבאים בתור.
ואם באמת מיציתם?
ומה אם בכל זאת החלטתם לעזוב עבודה כי מיציתם, ובטרם מצאתם תפקיד אלטרנטיבי? חפשו הסבר פחות מאוס, למשל: אמרו בכנות שהחלטתם לקחת חופשה של מספר חודשים מהעבודה, לראשונה אחרי הרבה מאוד שנות עבודה רצופות, והוסיפו בצניעות "בתקווה שלא עשיתי טעות". רק אל תסבירו שאתם נאמנים למעסיקים שלכם ולכן לא מחפשים עבודה תוך כדי עבודה. אף אחד לא קונה את הקשקוש הבלתי אמין הזה.
ולמפוטרים הסדרתיים שבחבורה - לכם כנראה אין ברירה אלא להפעיל "מכונת כביסה", שהרי אם תודו בכל הפעמים בהן פוטרתם, כנראה שלא תתקבלו לעבודה. אבל גם במקרה הזה מומלץ בחום להתוודות על אירוע פיטורים אחד, מה שיעלה את הסיכויים שיאמינו לכם לסיפורים שתמציאו על כל השאר.
זכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.
הכותבת היא מומחית לשוק העבודה
