בעקבות אשרור מינויו של השופט חנן מלצר לנשיא מועצת העיתונות אמש למרות מינויו לתפקיד יו"ר קבוצת מגדל, הולכת המועצה ומאבדת את שאריות הרלוונטיות שעוד נותרו לה: לגלובס נודע כי לאחר שארגון העיתונאים הודיע אמש על פרישה ממועצת העיתונות, גם בתאגיד השידור הציבורי קוראים לפרוש מהמועצה. חטיבת החדשות של התאגיד צפויה להמליץ על כך למועצת התאגיד - הגוף המוסמך על-פי חוק לקבל החלטה בנושא.
נסביר כי החלטה על חברות במועצת העיתונות מוגדרת כמדיניות, והסמכות להחליט בנושאי מדיניות מצויה בידי מועצת התאגיד. יש להניח כי המועצה לא תתנגד לבקשה מפורשת של חטיבת החדשות ותאפשר את הפרישה.
ישיבה סוערת
אמש (א') התקיימה ישיבה סוערת של מועצת העיתונות, שדנה בין היתר בבקשה של ארגון העיתונאים לדון בניגוד העניינים שטמון בשני הכובעים של מלצר - כנשיא מועצת העיתונות מצד אחד, וכיו"ר אחת החברות הגדולות והמשפיעות במשק מצד שני.
נראה כי בארגון העיתונאים העריכו מלכתחילה כי קיים סיכוי נמוך שהצעת אי-האמון תתקבל, זאת לאור מבנה מועצת העיתונות, שסובל כבר תקופה ארוכה מעיוות הנותן בידי המו"לים ונציגי הציבור כוח משמעותי על חשבון העיתונאים. בארגון נערכו מראש לתרחיש כזה, ולכן עם סיום ההצבעה, כשהתברר כי מלצר ימשיך לכהן בתפקידו, הודיעו באופן מיידי על פרישה.
גם מלצר עצמו נערך לדיון וקיים שיחות רבות עם גורמים במועצת העיתונות כדי לשכנע אותם לתמוך בו.
במהלך הישיבה עלתה לא פעם על-ידי הדוברים סוגיית הרלוונטיות של מועצת העיתונות והשחיקה במעמדה. באופן פרדוקסלי, דווקא היעדרותם של חלק מכלי התקשורת השייכים למועצה סיפרה את הסיפור טוב יותר מהכול: כלי תקשורת מרכזיים כמו גלי צה"ל ו"ישראל היום" כלל לא טרחו לבוא לישיבה, ואילו נציגי תאגיד השידור, שכן הגיעו, הצביעו נגד הישארותו של מלצר בתפקידו כנשיא העיתונות.
בסוף הדיון, כשהתברר כי למלצר יש את הרוב הדרוש להישאר בתפקידו, הודיע ארגון העיתונאים על פרישה, מתוך כוונה להקים גוף רלוונטי חדש שיחליף את המועצה וייתן מענה לסוגיות של דילמות אתיות ומקצועיות.
סיטואציה מגוחכת
פרישתו של ארגון העיתונאים יצרה סיטואציה מגוחכת שבה מועצת העיתונות התרוקנה למעשה מבעלי המקצוע שאת התנהלותם היא אמורה להסדיר. שיא האנומליה מתקיים בעיתון "הארץ", שם המו"ל עמוס שוקן היה הרוח החיה במינויו של מלצר לנשיא המועצה ואמש כצפוי הביע בעדו - אך העיתונאים של שוקן, שארגון העיתונאים הוא הארגון היציג שלהם, כבר אינם חלק מהמועצה.
בשלב זה תאגיד השידור נמצא במצב דומה, אך כאמור הסיטואציה אמורה להיפתר אם אכן מועצת התאגיד תקבל את ההצעה ותפרוש ממועצת העיתונות.
ההודעה של ארגון העיתונאים על הפרישה ממועצת העיתונות נעשתה כאמור בתום ישיבה סוערת בה הוגשה הצעת אי-אמון במלצר, בעקבות מינויו ליו"ר מגדל. הארגון טען כי מדובר בניגוד עניינים מובנה, אך מלצר, שערך לפני הישיבה מספר שיחות טלפון במטרה לשכנע את חברי המועצה, טען כי אם וכאשר יהיה ניגוד אינטרסים, הוא יימנע ממעורבות בנושא.
כאמור, כלי תקשורת מרכזיים שעדין חברים במועצת העיתונות, כמו כמו גלי צה"ל ו"ישראל היום", לא טרחו להופיע אמש לישיבה. מבין כלי התקשורת, תאגיד השידור הציבורי הצביע אי-אמון במלצר, וכך גם עמותת "שקוף".
לעומת זאת, גורמים הנחשבים לבעלי הברית של מלצר - ביניהם מו"ל "הארץ" עמוס שוקן (שכאמור נחשב לרוח החיה במינויו של מלצר לנשיא המועצה), חלק מנציגי הציבור ואגודת העיתונאים מירושלים - הצביעו לטובת מלצר, מה שהיטה את הכף והביא לניצחון סוחף שלו. בנוסף הצביע לטובתו גם נציג חברת חדשות 12.
נציין כי העיוות במפתח החברים של מועצת העיתונות - במסגרתו אין מספיק נציגי ציבור ונציגי עיתונאים, כאשר למו"לים יש ייצוג עודף - שיחק לידיו של מלצר, בדיוק כפי ששיחק לידיה של הנשיאה הקודמת, השופטת בדימוס דליה דורנר.
ניגוד אינטרסים חמור
נזכיר כי ארגון העיתונאים, לצד גופים נוספים מתחום התקשורת, מנסה כבר חודשים ארוכים - עוד מתקופת הנשיאה הקודמת דליה דורנר - להביא לשינויים באופן בו מתנהלת המועצה ולהוביל תוכנית אסטרטגית שתביא לשינוי מהותי באופן בו מועצת העיתונות פועלת ומתנהלת.
לפני חודשים ספורים פרשה דורנר סביב כוונתה להקים מכון לעיתונות שיחלק בין היתר פרסים לעיתונות חוקרת. בהמשך קבעה ועדת הביקורת של מועצת העיתונות כי הפעולות של דורנר להקמת המכון תוך כדי כהונתה במועצה העמידו אותה בניגוד אינטרסים חמור, בעיקר בשל האופן בו תכננה לממן את פעילות המכון החדש מתוך הקדש שנועד לנשיאת מועצת העיתונות.
לקראת פרישתה פעלה דורנר יחד עם שוקן לקדם את מינויו לתפקיד של השופט מלצר שהיה לקראת סיום תפקידו, אולם חודשים ספורים לאחר מכן התפרסם בתקשורת כי הוא צפוי לקבל על עצמו את תפקיד יו"ר מגדל.
*** גילוי מלא: גלובס פרש בשנה שעברה ממועצת העיתונות על רקע חוסר המוכנות של המועצה במבנה ובהרכב הנוכחי לקיים דיון בבעיות הבוערות של המקצוע ובעיקר בנושא האמון בעיתונות.
