נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין / צילום: Shutterstock
תשומת לב העולם ממוקדת כעת בעיקר באוקראינה. אבל לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יש שאיפות הרבה יותר גדולות. הנשיא הרוסי מזה יותר מ־20 שנה הבהיר שברצונו לשרטט מחדש את מפת הביטחון של אירופה לאחר סיום המלחמה הקרה.
פוטין תיאר ביום שני שורה של תלונות לגבי היחס שרוסיה מקבלת מארה"ב ואירופה בשלושה העשורים האחרונים. "לרוסיה כל זכות לנקוט בצעדי תגמול על מנת להבטיח את ביטחונה", אמר. "זה בדיוק מה שנעשה". הנאום, שארך שעה, והדרישות שהציג לארה"ב בתחילת המשבר מגלים שחזונו של פוטין לעתיד הוא במידה רבה עיצוב מחדש של העבר.
המנהיג הרוסי מנסה לעצור כל התרחבות נוספת של נאט"ו, שאותה הוא רואה כפגיעה בביטחון רוסיה וחלק מהפרת ההבטחות של המערב. הוא רוצה שנאט"ו תקטין את היקף הפעילות הצבאית שלה למצב שהיה בשנות ה־90, לפני שהתרחבה למזרח גרמניה. הדרישות של פוטין מבקשות להפוך שינויים גדולים רבים שעשתה אירופה באותו עשור.
הקרמלין רוצה להפוך הרבה מהתוצאות הביטחוניות של קריסת ברית המועצות ב־1991, אירוע שהמנהיג הרוסי הגדיר כ"אסון הגיאופוליטי הגדול ביותר" של המאה ה־20.
בהתחשב בכך שהמאה הזו כללה שתי מלחמות עולם, את השואה ועוד אירועים רבים, הסופרלטיב בו השתמש פוטין מלמד עליו הרבה. הוא משקף את מה שראה מקרוב בשנות ה־90: קריסת האימפריה הסובייטית, ההסתמכות של מוסקבה על המערב לסיוע כשהכלכלה הייתה בצניחה חופשית והכאוס ששלט במדינה באותן שנים. המערב, באותה עת, חגג את נצחונו במלחמה הקרה.
"השנים האלה היו חלק מהחוויה האישית של פוטין", אמרה מרי סארוטה, פרופסורית להיסטוריה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. "פוטין היה פעיל קג"ב שהוצב בדרזדן, גרמניה, כשנפלה חומת ברלין, לפני שנקרא לחזור לברית המועצות ב־1990 בדיוק לפני קריסתה.
"כעת מבקש המנהיג הרוסי להקים איזור חיץ סביב המדינה שלו, כפי שהיה בתקופה הסובייטית, ולהשתמש במרפקים של רוסיה כדי לזכות בחזרה במקום ליד שולחן המעצמות לצד ארה"ב".
"רוסיה רוצה את הכוח לכפות"
הגישה של פוטין מכוונת באופן מובהק לארה"ב ומדלגת מעל ראשי מדינות נאט"ו האחרות, והיא משקפת כמה מאמונותיו: ענייני העולם צריכים להיפתר על ידי המעצמות הגדולות, הכוללות את רוסיה; נאט"ו היא מכשיר אמריקאי באופן דומה לזה שברית וורשה הייתה מכשיר של הסובייטים, ולשאר החברים בברית אין כוח ממשי; מוסקבה היא זו שצריכה לנהל את החצר האחורית שלה, כפי שהיה בימי המעצמה הסובייטית.
"רוסיה רוצה שיהיה לה הכוח לכפות. זה העניין", אמרה פיונה היל, מנהלת בכירה לענייני אירופה ורוסיה במועצת הביטחון הלאומית בזמן ממשל טראמפ. "הוא לא מבקש שום דבר מאוקראינה, שהוא אפילו לא מתייחס אליה כמדינה".
במאמר ארוך שפרסם ביולי, ביקש פוטין להצדיק את תביעת רוסיה על אוקראינה, וכתב שהרוסים, האוקראינים והבלרוסים הם בני עם אחד, שכולם צאצאי רוס העתיקה, המדינה הגדולה ביותר באירופה במאה התשיעית. "קייב, בירת אוקראינה", הוא כתב. "היא האמא של כל הערים הרוסיות".
"מבחינת פוטין, אלה לא רק 30 שנה של עוול היסטורי, אלא מאות שנים של פגיעות שנעשו כלפי רוסיה, ברית המועצות והאימפריה הרוסית", אמרה היל.
קנצלר גרמניה אולף שולץ אמר במינכן בסוף השבוע שפוטין, כהיסטוריון, לא מותיר מקום רב לאופטימיות. "העקרון היחיד שיכול להבטיח ביטחון באירופה הוא לקבל את הגבולות כמו שהם", אמר שולץ.
הנרטיב של מוסקבה: המערב הונה אותנו
במבט לאחור, הרבה פקידים בכירים מהמערב אומרים כיום ואמרו בעבר שברור שארה"ב ובני בריתה ניהלו את היחסים עם מוסקבה בשנות ה־90 באופן גרוע, והגישה המשתחצנת לגבי הניצחון במלחמה הקרה הייתה מוגזמת.
יש גם מי שאומרים שהסדרי הביטחון של אירופה זקוקים לעדכון, בין היתר בגלל שהרבה הסכמי נשק מהתקופה הסובייטית, שנועדו לצמצם את המתיחות, נזנחו לאחר האשמות משני הצדדים שהצד השני הפר אותם.
אמנם הפקידים הבכירים האלה מודים שלמוסקבה חייב להיות מושב בשולחן הדיונים, אבל הם לא יהיו מוכנים להיות שותפים למאמציו של פוטין להחזיר לאחור את השעון.
רודריק ברית'ווייט, שהיה שגריר בריטניה למוסקבה כשקרסה ברית המועצות אומר כי הדיפלומטיה המערבית הייתה "שחצנית וגרועה" בשנות ה־90'. "מה שפוטין אומר על ההשפלה שבקריסת ברית המועצות, הגדלת נאט"ו, והקשר ההיסטורי האינטימי בין הסיפורים של רוסיה ואוקראינה - אלה לא רעיונות שלו", אמר ברית'ווייט, "מיליוני רוסים חושבים ומרגישים בדיוק כמוהו".
אבל ב־1994, רוסיה הצטרפה לארה"ב ובריטניה במחויבות "לכבד את העצמאות והריבונות של הגבולות הקיימים של אוקראינה" ו"להימנע מאיום או שימוש בכוח" נגדה. הערובה הביטחונית הזו עזרה לשכנע את אוקראינה לוותר על נשקה הגרעיני.
מוסקבה כיום קוראת לארה"ב שתסכים לבלום התרחבות נוספת של נאט"ו - צעד שיותיר את אוקראינה וכן את פינלנד ושבדיה מחוץ לברית ההגנה אם ירצו להצטרף. ארה"ב הגישה תגובה על דרישה רוסית זו, אך לא פירטה מה נכתב שם.
רוסיה רוצה גם שארה"ב, וכוחות לא לאומיים אחרים בנאט"ו, ייסוגו ממדינות שהצטרפו לברית אחרי 1997 - כולל כל המדינות שהיו פעם במעגל ההשפעה של ברית המועצות. היא גם רוצה שארה"ב תסיג את הנשק הגרעיני שהיא מחזיקה באירופה. מוסקבה רוצה שהמחויבויות האלה יובטחו באמנה, אולי מתוך ידיעה שאין נשיא אמריקאי שיחתום עליה, והסנאט יסרב לאשר אותה. גם בנות הברית החדשות של ארה"ב בנאט"ו ידחו אמנה כזו.
הנרטיב של פוטין על איך המערב הונה את מוסקבה בשנות ה־90 מתחיל בדיונים לגבי האיחוד של גרמניה. הוא נמשך במשא ומתן שלקראת הצעד המייסד של נאט"ו ורוסיה מ־1997, בו הונחו היסודות לשיתוף פעולה בין הברית ובין רוסיה.
הרוסים אומרים שבדיונים לגבי איחוד גרמניה ב־1990, ארה"ב ופוליטיקאים אחרים ובכירים מהמערב הבטיחו למיכאיל גורבצ'וב, המנהיג האחרון של ברית המועצות, שנאט"ו לא תתרחב מזרחה. הם אמרו גם שנאט"ו הבטיחה ב־1997 שלא תציב חיילים רחוק יותר מאיפה שהיה הגבול המזרחי של הברית בזמנו.
סארוטה השתמשה גם במסמכים רשמיים וגם אישיים על מנת לבדוק את הטענה הרוסית. היא גילתה שפוליטיקאים אמריקאיים ואירופאיים באמת רמזו ב־1990 שנאט"ו לא יתרחב מזרחה. ב־1997, הכריז נאט"ו שאין לו כוונה להעביר חיילים קרוב יותר לגבול הסובייטי (כך נכתב במסמכים). אבל מוסקבה מעולם לא קיבלה הבטחות אלה בניסוח רשמי מחייב.
בספר שפרסמה לאחרונה, "אפילו לא סנטימטר", תיארה סארוטה איך מזכיר מחלקת המדינה ב־1990 ג'יימס בייקר הציג לגורבצ'וב, שהחזיק מאות אלפי חיילים במזרח גרמניה, טיוטה של הסכם: תוותר על החלק שלך בגרמניה, ואנחנו נסכים שנאט"ו לא "תזוז אפילו סנטימטר מזרחה מהעמדה הנוכחית שלה".
בנוסף, קנצלר גרמניה, הלמוט קוהל, אמר לגורבצ'וב במוסקבה שנאט"ו לא תתרחב מזרחה. אבל הצהרה זו ואחרות שעשו אחרים מעולם לא היו רשמיות, במידה רבה בגלל שהנשיא האמריקאי דאז, ג'ורג' בוש האב, רצה שנאט"ו תכלול את מזרח גרמניה. ההסכם מ־1990 שבמסגרתו אוחדה גרמניה הרחיב את נאט"ו למזרח המדינה.
איבד את החוש? "פוטין כבר לא יודע מתי לעצור"
"פוטין הדגים בעבר יכולת טובה ללכת על הקצה. בפלישות לגיאורגיה ב־2008 ולאוקראינה ב־2014". אמר ברית'ווייט, "הוא ידע מעולה מתי לעצור, וקיבל מה שרצה בשתי הפעמים".
הפעם, פוטין הגדיל בהרבה את ההימור והותיר עצמו ללא סולם נוח לרדת מהעץ. הוא יכול לשלוח את החיילים הביתה ולטעון שהצליח לזכות בתשומת הלב של מנהיגי המערב וכן בהבטחה אמריקאית לדון בביטחון של אירופה. אבל בהתחשב בכך שהוא דורש אמנת ביטחון חדשה, שהוא לא יקבל, הפחתת המתחים באופן כזה תהיה בשבילו צעד מבייש.
מצד שני, גם הפלישה לאוקראינה היא הימור גבוה. אנליסטים צבאיים מהמערב מאמינים שצבאה של רוסיה ינצח, אבל לנסות להכניע לאורך זמן אוכלוסייה עוינת אינה תוצאה רצויה מבחינת הרוסים.
אפילו לשלוח חיילים לכבוש עוד חלק מאוקראינה, למשל, בניית גשר יבשתי דרך אוקראינה לחצי האי קרים הכבוש על ידי הרוסים, כנראה יהיה צעד שיגרור סנקציות מערביות משמעותיות. וזה יכול להגדיל את ההתנגדות ברוסיה לבחירה מחדש בפוטין בבחירות 2024.
כל זה מעלה שאלות לגבי מי מייעץ לפוטין ואיזה עצות הוא מקבל. במגפת הקורונה, היה נראה בתחילה שהוא יותר ויותר מבודד בקרמלין. אולי החליט פוטין שהגיעה העת לנער את הדברים, אבל מערכות צבאיות לעתים רחוקות מסתיימות לפי התוכנית.
ברית'ווייט אומר שניתן אולי למצוא קווים מקבילים למנהיגה אחרת שהייתה בתפקיד זמן רב, ראשת ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר.
"פוטין נמצא בעמדה דומה - עד כמה שניתן להשוות - לזו בה הייתה תאצ'ר ב־1989, 1990, כשהחלה לאבד את האינסטינקט הפוליטי שלה", אמר ברית'ווייט. "הניחוש הוא שהוא כנראה איבד את החוש של לדעת מתי להפסיק".
לורנס נורמן ובויאן פנצ'בסקי השתתפו בהכנת הכתבה.