ערערה. החברה הערבית עברה שינויים מבניים במהלך העשור האחרון / צילום: שלומי יוסף
אם לשפוט לפי שנתון החברה הערבית שמפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה, הרי שאנחנו בעיצומה של מהפיכה בחברה הערבית, בוודאי בכל הקשור בחינוך, עם עליה דרמטית במספרי הלומדים באקדמיה - ובעיקר בקרב נשים. לשינוי בתחום ההשכלה הגבוהה יש לאחר מכן השפעות על תחום התעסוקה ולשאר תחומי החיים.
את המהפכה הזו בולמת תנועה שלילית הפוכה של החלקים בחברה הערבית שנותרו מאחור, ואלו מצדם מתדלקים את בעיית הפשע והאלימות שצמחה בעשורים האחרונים בחברה הערבית והגיעה לשיאה בשנים האחרונות.
את השנתון ערכו ד"ר נסרין חדאד חאג' יחיא, ד"ר מוחמד חלאילה וד"ר אריק רודניצקי והוא מראה כי נתוני החינוך הם אלה המביאים אופטימיות: שיעור הזכאות לבגרות עלה בעשור האחרון: מ-47.7% בשנת הלימודים 2009/10 ל-63.9% בשנת הלימודים 2018/19. אם כי עדיין קיים פער לעומת מערכת החינוך העברית, שגם היא רשמה עלייה ניכרת מ-61.8% ל-73.1% בתקופה זו. בחינוך הבדואי נרשמה עלייה מינורית מ-43.6% ל-48.1% בשנים אלה.
בהשכלה הגבוהה ניכרת המהפכה: שיעור ומספר הסטודנטים הערבים הלומדים לתואר הראשון במוסדות אקדמיים בישראל כמעט הוכפל בעשור האחרון מ-10% (22,268) בשנה האקדמית 2010 ל-18.3% (43,454) בשנה האקדמית 2020. שיעורם ומספרם של הסטודנטים הערבים לתואר השני עלה כמעט פי שלושה, מ-6.5% (3,270) בשנת 2010 ל-14.6% (9,252) בשנת 2020. שיעור הערבים שלמדו לתואר השלישי עלה מ-3.9% (413) בשנת 2010 ל-7.3% (855) בשנת 2020.
שיעור מקבלי תואר ראשון בחברה הערבית עלה מ-10.3% בשנת 2007 ל-13.6% מתוך כלל הסטודנטים בשנת 2019. בתואר השני העלייה גבוהה הרבה יותר: מ-4.9% בשנת 2007 ל-12.4% בשנת 2019. בתואר השלישי יש עלייה מ-2.8% בשנת 2007 ל-6% בשנת 2019.
הערבים נוהרים להייטק
העלייה משמעותית ביותר היא בלומדים לתחומי מדעי המחשב מ-6.9% בשנת 1999 ל-16.3% בשנת 2019. בהתאם, חלה עלייה חדה בשיעור הערבים המועסקים במקצועות ההייטק בשנים האחרונות. במספרים אבסולוטיים, מספר העובדים השכירים הערבים בהייטק גדל בין 2012 ל-2019 כמעט פי שלושה, מ-2,200 ל-6,100.
בנוסף, חל גידול משמעותי בשיעור הסטודנטים הערבים הלומדים רפואה מ-8.2% ל-12% ובמקצועות הפרא-רפואיים מ-10.8% ליותר מרבע (26.7%) בשנים אלה. לצד זאת, נראית עלייה בשיעור הסטודנטים להוראה, מ-11.8% ב-1999 ל-22% ב-2019.
בתעסוקת הנשים הערביות יש גם כן שינוי של ממש גם אם היא עדיין בשיעור נמוך מאוד יחסית ליהודיות. משנת 2001, אז עמד שיעור התעסוקה של נשים ערביות על 19.8%, ועד שנת 2018 - שיעור התעסוקה כמעט הכפיל את עצמו והגיע ל-38.2%.
אבל מה שבולט מנתוני השנתון הנסמכים על הלמ"ס, הביטוח הלאומי, הרשויות המקומיות וגם עמותות כמו אגודת הגליל וקרן אברהם, הוא שהפערים מול החברה היהודית עדיין גדולים למד.
כך, למרות העלייה שנרשמה בשכר הנומינלי הממוצע בין השנים 2018-2008 בקרב האוכלוסייה הערבית, העלייה באוכלוסייה היהודית הייתה גדולה יותר והפערים בין האוכלוסיות התרחבו.
התרחב הפער בין נשים ערביות ליהודיות באותן שנים, כאשר השכר הממוצע של נשים יהודיות היה גבוה יותר מזה של נשים ערביות בפער שעלה מ-56% ב-2008 ל-61% ב-2018. בקרב גברים הצטמצם הפער מ-85% ב-2008 ל-77% ב-2018 לטובת גברים יהודים. על כל פנים, בשני המגדרים פערי השכר לטובת האוכלוסייה היהודית הם גבוהים מאוד.
הסיבות לפערים
סיבה מרכזית לפערים היא נתוני ההשכלה: 77% מהאוכלוסייה הערבית הם בעלי השכלה נמוכה (עד תעודת בגרות, כולל), ורק כ-15% הם בעלי תואר אקדמי, בהשוואה לאוכלוסייה היהודית, שכ-33% ממנה הם אקדמאים. לצד זאת, ענפי התעסוקה ומשלח יד הם גורם מרכזי נוסף לפערי השכר. כמעט מחצית מהגברים הערבית מועסקים בענפי הבינוי, המסחר והאירוח, שבהם השכר הממוצע נמוך. גם נשים ערביות מרוכזות בענפי תעסוקה שהשכר בהם נמוך מן הממוצע. כמחצית מהנשים הערביות עובדות בתחום החינוך או בשירותי הבריאות והרווחה.
בתחום איכות חיים ורמת חיים מראה השנתון כי 95% מהיישובים הערביים, בהם מתגוררים כמעט 90% מהאזרחים הערבים, נמצאים בארבעת האשכולות הנמוכים ביותר מבחינה חברתית-כלכלית, 11% מהם מדורגים באשכול הנמוך ביותר. לעומת זאת, רק 17% מהיישובים היהודיים נמצאים באשכולות הנמוכים ביותר, 1-4.
הוצאה למשק בית: ההוצאה החודשית הממוצעת של המשפחה הערבית עלתה באופן ניכר מ-6,924 שקל בשנת 2004 ל-9,340 שקל בשנת 2017, כך לפי סקרי אגודת הגליל. עלייה זו מתבטאת כמעט בכל התחומים. כך, ההוצאות הנלוות לדיור, עלו מ-761 שקל (11% מסל ההוצאות) בחודש ל-1,230 שקל (13.2% מסל ההוצאות), וכן ההוצאות על תחבורה ונסיעות עלו משמעותית מ-862 שקל (12.4% מסל ההוצאות) בשנת 2004 ל-1,589 שקל (17% מסל ההוצאות) בשנת 2017.
בעלות על מוצרים: בשנת 2004 רק ל-36% מהמשפחות הערביות היה מזגן בבית, לעומת 87% בשנת 2017, בשנת 2004 ל-64% בלבד מהמשפחות הערביות היה רכב פרטי, בהשוואה 83% בשנת 2017. כן חלה עליה בשיעור המשפחות הערביות שיש להן צלחת לוויין בבית, מ-67% בשנת 2004 ל-91% בשנת 2017.
הזרמת הכספים הגדולה יותר מבעבר מביאה תוצאות
ד"ר מוחמד ח'לאילה אחד משלושת כותבי השנתון אומר לגלובס כי הנהירה לאוניברסיטאות ולמכללות מצביעה על חשיבותה הגוברת והולכת של ההשכלה הגבוהה בעיני החברה והמשפחה הערבית.
לדבריו יש לכך קשר גם למעמד כמיעוט לאומי. הוא מסכים כי לתוכניות החומש, זו שהחלה ב-2016 וזו שמתחילה כעת חלק חשוב במהפכה - הזרמת הכספים הגדולה יותר מבעבר מביאה תוצאות. הוא אומר כי הדרג המקצועי בממשלה, פחות הפוליטי, מבין כי השקעה בחברה הערבית בחינוך ובעיקר בהשכלה הגבוהה מקדמת את המדינה כולה ולכן החשיבות הגדולה שהוא רואה בכך.
ד"ר חלאילה מצביע על השינוי העמוק בקרב הנשים הערביות שמהוות רוב בולט מקרב הסטודנטים הערבים. "השינוי משמעותי מאוד בקרב הנשים הערביות שמיוצגות יותר מהגברים בהשכלה הגבוהה, ואחר כך יוצאות לעבוד, וזה משליך על המבנה החברתי - יותר עצמאות של הנשים, זה מתבטא בין השאר בעליה בשיעור הגירושים".
ד"ר חלאילה מצביע גם על הכשלים - "יש יותר מדי צעירים שמגיעים למכללות אל לימודי הוראה כמעין ברירת מחדל. בצפון יש רוויה של מורים וקשה למצוא תעסוקה לכן מורים ומורות נוסעים לנגב מדי יום ללמד בבתי הספר שם, או שעוברים לגור שם". לדבריו חייב לבוא שינוי בהכשרת מורים טובים יותר ובטיוב מערכת החינוך הקיימת, הסובלת מסטגנציה. ובמסגרת השינוי - את ההפניה להשכלה גבוהה, למקצועות המכניסים ולהייטק צריך להתחיל כבר ביסודי ולהמשיך בתיכון.
יצוין כי בדיוק בכיוון הזה נמצאות כמה מהתוכניות הכלולות בתוכנית החומש, והן אמורות להתחיל לפעול בחודשים הקרובים ובעיקר מהשנה הבאה.
האלימות הגיעה לשיא - אין משילות ואין ריבונות
השנתון מראה את מה שכבר ידענו: האלימות והפשע בחברה הערבית הגיעו לשיאים של ממש. אירועי הירי בחברה הערבית לשנת 2020 היוו 92% מכלל אירועי הירי בישראל בשנה זו, ועמדו על 1,673 - הרעה משמעותית מ-921 אירועי ירי בשנת 2017 (גידול של 44%).
מספר העצורים בקרב האוכלוסייה הערבית בשנת 2020 עמד 27,598, המהווים כ-60% מכלל העצורים בישראל. זאת לעומת 15,326 בקרב האוכלוסייה היהודית, המהווים 33%.
מספר התיקים שנפתחו בפועל נגד ערבים נמוך יותר ועמד על 38% מסך כלל התיקים בשנת 2020, וגבוה משמעותית משיעורם באוכלוסייה.
ד"ר חלאילה אומר כי מדובר בתוצאת הפקרות של עשורים ובמהלכן המשטרה ורשויות אכיפת חוק עצמו עין וגרמו להתפתחות אזורים "אקס טריטוריאלים" של ארגוני הפשע כשלשלטונות אין ריבונות ואין משילות.
הוא אומר כי טענתם של כמה פוליטיקאים ישראלים כי יש בכך היבט תרבותי נכונה בחלקה, ובתרבות הקיימת יש עידוד מסוים להיבטים של אלימות. אבל לדבריו זה רק חלק קטן מהסיבות לתופעה. ארגוני הפשע הפכו בשל מחדלי מערכת אכיפת החוק למוגנים (אנטאצ'בל) ואם נתפסו שילמו מחיר נמוך מאוד על מעשיהם והפשע הפך למשתלם מאוד.
עוד סיבה שהוא מונה היא בעיית האשראי בחברה הערבית שבגלובס עמדנו עליה, והיא גורמת לצורך של משקי בית ועסקים להסתמך על הלוואות בשוק האפור שעליהם שולטים העבריינים וארגוני הפשע. יצוין כי במסגרת תוכנית החומש יש ניסיון להביא לפתרון של הבעיה, אך גם לאחר דיונים של חודשים לא הושגה הסכמה של הגורמים על כך.
ד"ר חלאילה מודה כי בחודשים האחרונים נראה שינוי בשטח שאותו הוא זוקף לשר לביטחון פנים בר לב ובעיקר לסגנו יואב סגלוביץ'. הוא אומר כי בשטח זה עדיין לא בא מספיק לידי ביטוי, יש עדיין קטטות המוניות, אירועי ירי המוניים, ופגיעה בחפים מפשע. "ההפקרות הטוטאלית של עשורים לא תיפתר ביומיים אבל המגמה הזו חייבת להימשך ומבחן המציאות של השינוי הזה הוא בהורדה של נתוני האלימות בסוף השנה ובסקרים שיראו שלציבור הערבי יש יותר בטחון אישי", הוא אומר.
ד"ר חלאילה מביא ניתוח מעניין של שתי התופעות המקבילות, העלייה בהשכלה והעלייה באלימות. לדבריו דווקא העלייה בהשכלה גורמת לתנועת נגד של מי שלא הגיעו לשם, של אלה שאינם משכילים ונותרים באפשרויות תעסוקה בתחתית הסולם ועם שכר נמוך. אלה מבקשים ליהנות גם הם מהקדמה והעליה ברמת החיים והדרך הקצרה לשם היא בהצטרפות לארגוני הפשע. אלה הם הכר הפורה של הגיוס להיות החיילים של ארגוני הפשע שמספקים להם תעסוקה ושכר.