התובעת עו''ד יהודית תירוש ועו''ד ליאת בן ארי, המשנה ליועמ''ש / צילום: אלכס קולומויסקי-ידיעות אחרונות
דחיית הבקשה לתקן את מועד פגישת ההנחיה שבלב כתב האישום בתיק 4000 מסמנת לתביעה בתיק, לפרקליטות כולה, למשטרה ולרשות ניירות ערך כי לחקירה רשלנית, שלא הופכת כל אבן, יש השלכות - ואלו פועלות נגד האינטרס הציבורי לבירור האמת. השופטים רבקה פרידמן פלדמן, משה בר־עם ועודד שחם נדרשו להכריע אם התיקון בשלב מאוחר שכזה, מצדיק את הפגיעה בהגינות הדיונית כלפי רה"מ לשעבר בנימין נתניהו ובעלי קבוצת בזק לשעבר שאול אלוביץ'.
● הפרקליטות ספגה מכה, אבל זו אינה תעודת פטירה לכתב האישום | אבישי גרינצייג, דעה
השופטים סירבו לתיקון שמשנה, לשיטתם, את "כללי המשחק" באמצע. בעיקר כי הבקשה הוגשה על יסוד חומר ראיות שהיה ברשות התביעה. עוד מלכתחילה, גרסתו של עד המדינה שלמה (מומו) פילבר הייתה כי הוא לא זוכר מתי התקיימה הפגישה. ציון הזמן בעדותו התבצע על בסיס אירועים חיצוניים שסייעו לו למקם את המועד. כלומר, ניתן היה לנסות לאתר ראיות אובייקטיביות, כפי שעשה סנגורו של נתניהו עו"ד בעז בן צור, כדי לבסס את מועד הפגישה.
באיזון בין שאלת ההוגנות הדיונית לבין האינטרס הציבורי שבתיקון כתב האישום, השופטים בחרו בהוגנות. ההחלטה עשויה לפגוע בבירור האמת, אך יש לה ערך - הן חינוכי והן בשמירה על זכויות נאשמים במשפט.
השופטים נתנו משקל לשלב שבו מצוי המשפט
השופטים קיבלו את טענת הסנגורים כי התיקון יפגע פגיעה מהותית בהגנה שחשפה את קווי ההגנה. הם גם נתנו משקל לשלב שבו מצוי המשפט: שנה לאחר תחילת שמיעת הראיות, ושנתיים וחצי מאז הגשת כתב האישום. ההחלטה גם נובעת מכך שהשופטים רואים במועד הפגישה "נתון עובדתי מהותי", מאחר שנטען כי פילבר ביצע פעולות כתוצאה מההנחיה שקיבל. לא נעלם מעיניהם כי ההגנה בכלל שוללת את פגישת ההנחיה וכי עיקר המחלוקת הוא על תוכנה, אך עדיין הם ראו במועד של אותה פגישה מוכחשת כנתון עובדתי מהותי.
לתוצאה הזו, שעשויה לפגוע במאבק בשחיתות הציבורית, אחראיות רשויות האכיפה והפרקליטות. מה שהצליחו להשיג הסנגורים בעז בן צור, ישראל וולנרמן וז'ק חן יכולה הייתה, כאמור, גם התביעה לבדוק בזמן אמת. בן צור הציג בבית המשפט איכוני טלפונים, העתקי יומני פגישות ותכתובות.
תוצאת ההתנהלות היא פגיעה באמון הציבור. הציבור עשוי לשאול את עצמו, אם בתיק הדגל לא נעשו כל הבדיקות האפשריות, מה קורה בתיקים שאינם של ראשי ממשלה?
ההרשעה בשוחד לא בהכרח התרחקה
החלטת השופטים שלא לתקן את מועד פגישת ההנחיה היא מכה לפרקליטות, אבל אינה מהווה סוף פסוק. המצב כרגע הוא שההגנה הצליחה לעורר ספק במועד קיומה של הפגישה המצוי בכתב האישום (לאחר מינויו של פילבר למנכ"ל משרד התקשורת). כלומר, התביעה נותרה עם עובדה, שגם היא מבינה כי לא בטוח שתוכל להוכיח. אולם, ההחלטה של השופטים מבטאת את הלך רוחם בשלב זה בלבד - והדרך עוד ארוכה.
השופטים משאירים פתח בסיום ההחלטה. כרגע הוא נראה צר והעדויות שיישמעו, לצד הראיות שנשמעו, יכריעו. השופטים ציינו: "להשלמת התמונה יצוין, בבחינת מושכלות יסוד, כי בנסיבות מתאימות, בסיום ההליך, לאחר שהונחו לפניו כל הראיות, רשאי בית־המשפט להרשיע נאשם על יסוד עובדה, שלא נזכרה בכתב־האישום או אף עומדת בסתירה לכתב־האישום, לפי סעיף 184 לחוק, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. מאליו מובן, כי איננו מחווים דעה לגופה של אפשרות כאמור, אשר עלתה בטיעוני הצדדים ומקומה כאמור בסיום ההליך המשפטי".
המסר הוא, למעשה, כי רק בסיומו של ההליך, לאחר שיישמעו כל העדים, כולל נתניהו שיעמוד על דוכן העדים ויספק הסבר לאותה פגישה נטענת, מועדה ותוכנה - יכולים יהיו השופטים לשקול אם ניתן להרשיעו על מועד פגישה שונה ממה שכתוב בכתב האישום.
התביעה, מצידה, מכינה את הקרקע לטיעון זה בסוף המשפט.
התובעת עו"ד יהודית תירוש כבר הודיעה כי היא עשויה בסוף המשפט לבקש להשתמש בסעיף. זאת, ככל שהראיות שיונחו בפני בית המשפט יאפשרו את זה. תירוש גם ציינה כי ההודעה כעת, נועדה כדי שההגנה תוכל לכלכל את צעדיה.
***חזקת החפות: יודגש כי בנימין נתניהו ושאול ואיריס אלוביץ' הם בגדר נאשמים בלבד, לא הורשעו בביצוע עבירה ועומדת להם חזקת החפות.