חווה סולארית / צילום: Shutterstock, abriendomundo
תגובת העולם המפותח למשבר האנרגיה העולמי הציגה לראווה את הגישה הצבועה שלו לדלקי מאובנים. מדינות עשירות נוזפות במדינות מתפתחות שישתמשו באנרגיה מתחדשת. בחודש שעבר קבוצת שבע המדינות הגדילה לעשות והכריזה שהמדינות האלה כבר לא יממנו פיתוח של יוזמות חדשות של דלקי מאובנים במדינות זרות. בינתיים, אירופה וארה"ב מתחננות בפני מדינות ערביות שיגדילו את ייצור הנפט. גרמניה מקימה מחדש תחנות כח פחמיות וספרד ואיטליה מוציאות סכומים גדולים על ייצור גז טבעי באפריקה. כל כך הרבה מדינות אירופאיות ביקשו מבוטסואנה להפיק יותר פחם במכרות שלה שהמדינה הולכת להגדיל את הייצוא שלה יותר מכפלים.
העולם המפותח התעשר בעקבות השימוש הנרחב בדלקי מאובנים, והם עדיין מניעים באופן מובהק את רוב הכלכלות בו. כוחות הרוח והשמש אינם אמינים, פשוט בגלל שיש לילות, עננים וימים שקטים. שיפור יכולת האצירה של סוללות לא יעזור בהרבה: יש בעולם היום מספיק סוללות כדי לספק את צריכת החשמל הממוצעת העולמית רק ל־75 שניות. למרות שיכולת אגירת האנרגיה עולה במהירות, עד 2030 הסוללות של העולם עדיין יספיקו רק לפחות מ־11 דקות. כל חורף בגרמניה, כשתפוקת האנרגיה הסולרית היא במינימום, יש כמעט אפס אנרגיית רוח במשך לפחות חמישה ימים - יותר מ־7,000 דקות.
זו הסיבה שלוחות סולריים ושבשבות רוח לא יכולים לספק את רוב האנרגיה הנחוצה לתיעוש של מדינות עניות. בתי חרושת לא יכולים לעצור ולהתחיל מחדש לפי נשיבת הרוח; ייצור פלדה וחומרי דישון תלויים בפחם ובגז; ורוב האנרגיה הסולרית ומהרוח משוט לא מספיקה כדי לספק את האנרגיה הנחוצה כדי להפעיל את משאבות המים, הטרקטורים והמכונות שמוציאים אנשים מעוני.
זו הסיבה שדלקי מאובנים עדיין מספקים יותר משלושה רבעים מהאנרגיה של מדינות עשירות, בעוד שאנרגיית שמש ורוח מספקות פחות מ־3%. אדם ממוצע בעולם המפותח משתמש ביותר אנרגיה המיוצרת מדלקי מאובנים כל יום מהאנרגיה המשמשת 23 אנשים עניים באפריקה.
גן עדן? תרמית ואשליות ירוקות
אבל עשירי העולם מנסים להחניק מימון לדלקי מאובנים חדשים במדינות מתפתחות. לכ־3.5 מיליארד בני אדם בעולם אין גישה קבועה לחשמל. במקום לתת להם גישה לכלים שעזרו למדינות עשירות להתפתח, המדינות העשירות מורות למדינות מתפתחות לדלג על פחם, גז ונפט, וללכת ישר לנירוונה ירוקה של לוחות סולריים ושבשבות רוח.
גן העדן שהן מבטיחות הוא תרמית הבנויה על חשיבה אשלייתית ושיווק של התנועה הירוקה. חישבו על הניסיון של דרנאי, כפר בהודו שגרינפיס ניסתה ב־2014 להפוך לקהילה הראשונה במדינה המונעת בכוח השמש.
גרינפיס קיבלה תשומת לב תקשורתית זוהרת כשהכריזה שבדרנאי יסרבו "להיכנע למלכודת של תעשיית דלקי המאובנים". אבל ביום שהדליקו את החשמל הסולרי בכפר, נגמרו הסוללות תוך שעות ספורות. ילד אחד נזכר איך לא יכול היה לעשות שיעורי בית בוקר אחד בגלל שלא היה מספיק חשמל כדי להפעיל את המנורה היחידה שהמשפחה שלו משתמשת בה.
לכפריים נאמר לא להשתמש במקררים או טלוויזיות בגלל שאלה ירוקנו את המערכת. הם לא יכלו להשתמש בתנורי בישול ונאלצו להמשיך לשרוף עץ וזבל חיות, שיוצרים זיהום המסוכן לבריאות כמו עישון שתי חפיסות סיגריות ביום, על פי ארגון הבריאות העולמי. ברחבי בעולם המתפתח, מיליוני אנשים מתים מוקדם מדי כל שנה בגלל הזיהום הזה בתוך הבתים.
באוגוסט 2014, גרינפיס הזמינה את אחד מהפוליטיקאים המובילים בהודו, זמן קצר לאחר שהתמנה לשר בכיר, להתפעל מעבודת הארגון. כשהגיע, פגש מפגינים שהחזיקו שלטים בהם ביקשו ש"חשמל אמיתי" יוזרם לכפר במקום "החשמל המזויף".
מדינות מתפתחות ממשיכות לחזור לדלקי מאובנים
כשהכפר דרנאי לבסוף התחבר לרשת החשמל הלאומית, שהרוב המכריע של החשמל בה מיוצר מפחם, תושבי הכפר מיהרו להתנתק מהחיבור הסולרי. מחקר אקדמי גילה שאחת הסיבות לכך הייתה שחשמל מהרשת המרכזית עלה שליש מהחשמל המופק מאנרגיה סולרית. מעבר לכך, היה מספיק חשמל כדי להניע מכשירים כמו טלוויזיות ותנורים. היום, מערכת החשמל הסולרי של דרנאי מעלה אבק, מאוחסנת במסתור בקר.
אמנם יש בוודאי שימושים טובים לאנרגיה סולרית, ניתן להיות בטוחים בכך, כמו טעינת מכשירי טלפון או הפעלת מנורות, אבל היא לעתים קרובות יקרה ויש לה מגבלות ברורות. מחקר חדש במדינה הכי מאוכלסת בהודו, אוטר פראדש, גילה שאפילו סובסידיות גדולות לא יהפכו מנורות סולריות לשוות את העלות שלהן לרוב האנשים. אפילו במדינות עשירות כמו גרמניה וספרד, המכשירים בעזרתם מופקת אנרגיה מהרוח ומהשמש כנראה לא היו נבנים אילולא הממשלות סבסדו את התחום.
זו הסיבה לכך שעל אף כל השיח בעולם העשיר על אקטיביזם אקלימי, מדינות מתפתחות עדיין צפויות להסתמך על דלקי מאובנים במשך שנים ארוכות. בסוכנות האנרגיה הבינלאומית מעריכים שאפילו אם כל מדיניות האקלים הנוכחיות ייושמו במלואן, אנרגיה מתחדשת עדיין תספק רק שליש מצרכי האנרגיה של ארה"ב ושל האיחוד האירופי עד 2050. בעולם המתפתח לא עוורים לצביעות הזו. סגן הנשיא של ניגריה, ימי אוסינבג'ו, ניסח את המצב באופן אלגנטי: "אף מדינה בעולם עוד לא הצליחה לעבור תהליך של תיעוש על ידי שימוש באנרגיה מתחדשת", אבל מצפים שאפריקה תעשה זאת "כשכל שאר העולם יודע שאנחנו חייבים תעשיות המונעות בגז כדי לעשות עסקים".
במקום לחסום באופן אנוכי את הנתיב של מדינות אחרות לפיתוח, על המדינות העשירות לעשות את הדבר ההגיוני ולהשקיע בצורה בעלת משמעות בחדשנות הנחוצה כדי להפוך אנרגיה ירוקה ליעילה יותר וזולה יותר מדלקי מאובנים. זו הדרך שבה באמת ניתן יהיה לגרום לכולם לעבור לחלופות המתחדשות. התעקשות על כך שעניי העולם יחיו בלי אנרגיה רבה, זולה ואמינה היא מתן עדיפות להפגנת עמדה של צדקנות על פני הנוחות של חייהם של בני אדם.
הכותב הוא נשיא Copenhagen Consensus ועמית אורח במכון הובר באוניברסיטת סטנפורד. ספרו האחרון הוא "אזעקת שווא: איך פניקת שינוי האקלים עולה לנו טריליונים, פוגעת בעניים ולא מתקנת את כדור הארץ".