רם בלינקוב, מנכ''ל משרד האוצר / צילום: איל יצהר
הכאוס הפיננסי שמלווה בחודשים האחרונים את ענף האשראי החוץ-בנקאי, על רקע אי סדרים שהובילו להיעלמות עשרות מיליוני שקלים בחברות יונט קרדיט וגיבוי אחזקות, החזיר למוקד תשומת הלב את סוגיית היעדר הפיקוח ההדוק על התחום, אשר נובע מארביטראז' רגולטורי. מדובר במצב שבו שני רגולטורים (לפחות) מפקחים על אותו תחום וכל אחד מהם מוגדר, בין אם על פי חוק או על פי בחירה, כמפקח על היבטים נפרדים מהפעילות השוטפת של החברות הפועלות בו - ויוצר מדי פעם "חורים" פיקוחיים, ויש מי שלכאורה ניצלו אותם.
● הממונה על שוק ההון הודיע במפתיע על פרישה שנה לפני תום הקדנציה
● אל תמהרו להסתכל לאחור: הפסיכולוגיה שמאחורי השוק הדובי
המצב הזה צפוי להשתנות, לפחות בחלקו, אם ההמלצות המסתמנות של הוועדה שהקים משרד האוצר לבחינת שינוי מבנה הפיקוח על הגופים הפיננסיים, בראשות המנכ"ל רם בלינקוב, אכן יאומצו. הוועדה צפויה לפרסם את מסקנותיה בשבועות הקרובים, אם לא לפני כן, והן כוללות הפרדה לשני רגולטורים. ההערכות עם הקמת הוועדה בקיץ שעבר היו כי ההפרדה תתבצע על בסיס מודל של Twin Peaks הנהוג בחלק ממדינות אירופה, שלפיו רגולטור אחד יפקח על יציבות הגופים הפיננסיים ואילו השני יתמקד בהיבטי התחרות והגנת הצרכן.
אולם, ייתכן כי ועדת בלינקוב תמליץ לבסוף שהחלוקה תיעשה אחרת: רגולטור אחד שיפקח על הבנקים והשני על הגופים החוץ-בנקאיים. לא מן הנמנע כי החלוקה אכן תהיה בין מפקח יציבותי לבין מפקח צרכני, והחלוקה המסתמנת הינה צעד מקדים שיאפשר להעביר את המהלך בתקופה פוליטית לא יציבה - כאשר ישראל נכנסת למערכת בחירות נוספת.
מהלך מוצלח של הנגיד
המשמעות של החלוקה הצפויה היא כי בנק ישראל הצליח לבצר את מעמדו כרגולטור המוביל מבין שלושת המפקחים, שכוללים גם את רשות שוק ההון ורשות ניירות ערך. כזכור, בדיוק לפני שנה החליט משרד האוצר ברגע האחרון להכניס לטיוטת חוק ההסדרים את ההצעה להקים ועדה שתבחן את שינוי מבנה הפיקוח על הגופים הפיננסיים, ללא התייעצות עם בנק ישראל. אולם, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון נעמד אז, כדברי גורמים בסביבת בנק ישראל, על הרגליים האחוריות מחשש שהרפורמה תחליש את בנק ישראל. בסופו של דבר, הצדדים הסכימו על מינוי המשנה לנגיד, אנדרו אביר, לראשות הוועדה תחת מנכ"ל האוצר.
בנק ישראל עשוי להישאר כעת רגולטור עצמאי ולשמר את מעמדו, אך במקביל צפוי לאבד את הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי, כיוון שמאז חוק שטרום אשר הביא ב־2019 להפרדה בין ישראכרט לבנק הפועלים ובין לאומי קארד (כיום מקס) לבנק לאומי - הן חלק מהעולם החוץ-בנקאי. אם אכן ההמלצות יאושרו, הן עשויות להשפיע על חברת כרטיסי האשראי השלישית, כאל, הנשלטת על ידי שני בנקים - 72% על ידי דיסקונט, ו־28% על ידי הבינלאומי.
הותרות הפיקוח על הבנקים במבנהו הנוכחי, ללא רגולטור שיעניק לו משקל נגד מבחינת הדאגה לצרכן וקידום התחרות, מחזקת גם את הבנקים שנמצאים תחת פיקוחו. בנק ישראל אמנם פועל בשנים האחרונות לחיזוק התחרות בשורה של פעולות, דוגמת קידום הבנקאות הפתוחה (עוד לפני שהאוצר הכניס את הנושא לאותו חוק הסדרים יחד עם ועדת בלינקוב), דחיפת השימוש באמצעים דיגיטליים, או החובה להציע מסלולים אחידים במשכנתאות, אך הקצב שבו מתחוללים השינויים בעולם הבנקאי הוא איטי. מנגד, דווקא מבנה של Twin Peaks עם היבט תחרותי עשוי היה לסייע בקידום הנושא.
בבנק ישראל לא אהבו את הפרסומים אודות ההמלצות המסתמנות, ותקפו את ההדלפות מתוך הוועדה. "הדלפת מידע, שחלקו מוטה וחסר פוגע בעבודת הוועדה. בנק ישראל איננו מקיים שיח על דיונים פנימיים ומצר שדברים מתוך דיוני הוועדה יוצאים החוצה עוד לפני שהדברים גובשו ונבחנו עד תום. בנק ישראל ימשיך לייצג את עמדתו בוועדה מתוך ראייה שתבטיח את קידום התחרות והחדשנות במגזר הפיננסי תוך שמירה על יציבותו, ששירתה את המשק הישראלי במשברים הגלובליים האחרונים. איתנות המערכת הפיננסית היא הישג שיש גורמים בציבור, בעיתונות ואף בוועדה המקלים בה ראש ולא מבינים עד תום את חשיבותה המשקית בשעת משבר".
חלון הזדמנויות פרסונלי
באשר לשתי הרשויות הנוספות - רשות ני"ע ורשות שוק ההון, הן צפויות להתאחד תחת רגולטור שיהיה אחראי על התחום החוץ-בנקאי. המתווה החדש, אם יצא לפועל, לא יחול בפעימה אחת. הוא יתבצע בכמה שלבים שיכללו, ככל הנראה, את העברת מלוא הפיקוח על גופי האשראי החוץ-בנקאי, כולל פינטקים ונותני שירותים פיננסיים כמו צ'יינג'ים לידי רשות ני"ע, ואילו הפיקוח על חברות הביטוח, קרנות הפנסיה ובתי ההשקעות יישארו בידי רשות שוק ההון. רק לאחר שזה יתבצע, צפוי להתרחש המיזוג המלא של שתי הרשויות.
בראשות הרגולטור החדש לא צפויים לעמוד הממונה על רשות שוק ההון משה ברקת, שהתפטר מתפקידו, או יו"ר רשות ניירות ערך ענת גואטה שתסיים את הכהונה שלה בינואר הקרוב. כך שלפחות מהבחינה הזו נוצרה עבור האוצר הזדמנות להימנע ממאבק בין הרגולטורים הקיימים, ויתאפשר להם למנות לראש הרשות, אם זו תקום בקרוב, בעל תפקיד חדש.
מאבקי כוח רבים
בין שתי הרשויות הקיימות התגלו לא מעט מאבקי כוח בשנים האחרונות. כך היה, למשל, בדצמבר 2020 סביב דוח שפרסמה רשות ני"ע שטען כי הגופים המוסדיים הפכו לריכוזיים בתחומי החיסכון לטווח ארוך. רשות שוק ההון מתחה ביקורת נוקבת על הדוח, שכללה טענות לשגיאות מתודולוגיות ופגמים. באותה שנה התגלע סכסוך בין ברקת לבין גואטה גם סביב השימוש של הגופים המוסדיים בחברות ייעוץ, כשהאחרונה הבהירה כי לא תקרא לקרנות הנאמנות ולמנהלי התיקים להפסיק להשתמש בשירותי אותן חברות.
הסכסוכים בין ראשי הרשויות לא מאפיינים רק את העומדים כיום בראשן. גם קודמיהם, שמואל האוזר ברשות ני"ע ודורית סלינגר ברשות שוק ההון, התעמתו לא פעם. כך, לדוגמה, יצא האוזר ב־2015 נגד סלינגר - וקרא לה לעצור את שיווק פוליסות ההשקעה מתוך חשש שהגידול החד בכספים שמופנים לפוליסות אלה "יוצר ארביטראז' רגולטורי המביא לפגיעה חמורה בציבור המשקיעים". מרשות שוק ההון, אז עוד אגף שוק ההון באוצר, הגיבו כי "הפוליסות הן מכשיר המחזק את הגברת התחרות על ניהול כספי הציבור".
נציין כי האוזר עצמו, כשהיה ראש רשות ני"ע, הציע ב־2015 מודל של Twin Peaks, כאשר מצד אחד תהיה רשות לפיקוח יציבותי הכפופה לבנק ישראל, ומנגד תעמוד רשות ני"ע שתפקח על גילוי והגנה על המשקיע ועל הצרכן. הוא גם הציע הקמת ועדה ליציבות פיננסית שתגשר בין הרגולטורים בסוגיות שנמצאות במחלוקת, כפי שמציעה עתה גם ועדת בלינקוב.
למרות חילוקי הדעות, דבר אחד בטוח. מצד רשות שוק ההון, שסובלת מחוסר תקצוב ביחס לרגולטורים אחרים, המיזוג יהווה קרש קפיצה בכל הנוגע ליכולת הפיקוח כתלות בתקציבים ובכוח אדם. במצב כזה, וללא קשר לשאלה מי יעמוד בראש הגוף הממוזג, החוסכים, המשקיעים וגם המפוקחים ירוויחו.