גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

תחנת דלק במרסיי, צרפת. מחירי הדלק זינקו ל-2.75 יורו לליטר / צילום: Associated Press, Jean-Francois Badias

בחצי השנה האחרונה היו רוב הממשלות במדינות אירופה עסוקות בנושא מרכזי אחד: כיצד לסייע לתושביהן להתמודד עם הזינוק ביוקר המחייה. מהרגע שבו נפל האסימון כי לא מדובר באינפלציה "חולפת" (כפי שהעריכו הבנקים המרכזיים), וכי המלחמה באוקראינה מחריפה את עליות מדדי המחירים לצרכן ביבשת - הן נכנסו לפעולה. הציבור האירופי, השתקן בדרך כלל, החל לדרוש זאת, בין אם באמצעות כלי התקשורת, בהצבעות במערכת הפוליטית, או אפילו בהפגנות.

● האינפלציה בגרמניה זינקה ביולי למרות צעדי סבסוד ממשלתיים
● באוסטריה מחלקים מענק לכל אזרח: השיטות האירופיות להקלה מהאינפלציה
● באירופה מטילים מס אינפלציה על בנקים וחברות אנרגיה כדי להילחם ביוקר המחיה
● בעזרת 20 מיליארד אירו: כך מתכננת צרפת להילחם באינפלציה
● הדרך ה"קלה" של ספרד להיאבק באינפלציה: הבנקים על הכוונת
● המאבק ביוקר המחיה באוסטריה: מענקים של עד 1,000 אירו לכל אזרח

כמעט כל ממשלה אירופית מרכזית כבר הציגה תוכנית בשווי מיליארדים רבים כדי לסייע ישירות לציבור להתמודד עם עליות המחירים. על שלל הצעדים החדשים אפשר היה לקרוא בגלובס: גרמניה הפכה את התחבורה הציבורית לכמעט־חינמית לשלושה חודשים. צרפת (ומדינות רבות אחרות) סיבסדו את מחירי הבנזין והדיזל בתחנות וקבעה מחיר־גג לחשמל. אוסטריה חילקה מענקים במזומן לתושבים כדי להתמודד עם עלויות החימום והמזון הגוברות. רוב המדינות הגדילו את תשלומי הרווחה, חילקו קופוני־אוכל וחימום, חלקן אף הודיעו שיגדילו את הפנסיות.

באירופה לא מהססים להיכנס לגרעונות

השורה התחתונה היא שבשל חומרת המצב, וההבנה של השלכות המחירים המזנקים על הציבור, ובמיוחד על השכבות החלשות ביותר, ממשלות אירופה אינן מהססות להיכנס שוב לגירעונות שאותם ניסו לצמצם מאז הקורונה. במקרים רבים לא מדובר בגירעון נטו, אלא בהסטת תקציבים פנימית, ועדיין הגדלת ההוצאה הממשלתית עבור צעדים שנועדו להקל על הציבור היא עובדה מוגמרת: צרפת תוציא 25 מיליארד אירו בתקציב הקרוב על סיוע לתושבים להתמודד עם האינפלציה, איטליה תקצה 17 מיליארד אירו. הסכום שגרמניה תקצה צפוי לעלות על 20 מיליארד אירו. בהופעה לפני הפרלמנט הצרפתי סיכם שר האוצר הצרפתי ברונו לה־מר את הגישה האירופית בשאלה רטורית: "האם יש מדינה בגוש האירו שמותירה את תושביה להתמודד לבדם עם האינפלציה?"

בגוש האירו התשובה היא לא, אולם בישראל התשובה היא כן מהדהד. ממשלת ישראל מותירה למעשה את תושביה להתמודד לבדם עם המחירים המזנקים. כל אחד לעצמו. למעט ההפחתה הזמנית של המס על הדלק והפחם, ובלימת עליית מחירי הלחם המפוקח, הממשלה הישראלית כמעט לא נקטה צעדים אקטיביים.

היא הסתכלה על האינפלציה הממשמשת ובאה בשוויון נפש, הטילה את האחריות להתמודדות עמה על בנק ישראל וצעדים מוניטריים, אך פחות או יותר ויתרה על המנדט לסייע לתושבים בזמנים של עליות מחירים.

הסיבה לכך היא שלטוב או לרע, בישראל יש כיום גישה כלכלית שונה מזו שתפסה אחיזה באירופה מאז הקורונה. הגישה הכלכלית הישראלית נאמנה עדיין לעקרונות של צמצום גירעון, ריסון הוצאות הממשלה, חוסר התערבות בשוק וצמיחה כחזות הכל. באירופה המצב השתנה. גירעון לטובת השקעה בתשתיות וסיוע לתושבים הוא צו השעה. או כמו שאמר שר האוצר הצרפתי לה־מר: "הרעיון של מדינות חסכניות מת כבר זמן רב".

למה לא למסות חברות ענק ובנקים?

הממשלות לא רק מוציאות מכיסן כדי להתמודד עם האינפלציה, אלא אפילו "שינו את הכללים" מבחינה חוקית. בבריטניה, ביוון, בספרד ובאיטליה הוטלו מסים חדשים - יש מאין - על "רווחים עודפים" של חברות אנרגיה, שנהנות מעליות המחירים הגלובליות מבלי שנקפו אצבע. בספרד החליטה הממשלה להטיל מס חדש על הרווחים העודפים של הבנקים במדינה, שיסתכם ב־3 מיליארד אירו לפחות בשנתיים הקרובות, בנימוק שהם נהנים מעליות הריביות ורושמים "רווחים עודפים".

האם מישהו במדינת ישראל מעלה בכלל על הדעת מיסוי של הבנקים בארץ, שהרוויחו קרוב ל־18 מיליארד שקל בשנה שעברה? האם מישהו חושב שהממשלה הישראלית תמסה חברות־ענק שמרוויחות מעליות המחירים, ותשתמש בתקבולים הללו כדי להקל על הציבור?

ייתכן שהגישה הישראלית עדיפה על זו האירופית. תחזיות הצמיחה של ישראל עוקפות בהרבה את המיתון המסתמן באירופה. והדירוג של ישראל בסוכנויות הבינלאומיות גבוה יותר. אבל אלו אינם הפרמטרים היחידים.

השקעה בעתיד, רמת חיים גבוהה יותר, דיור במחיר הוגן, כוח קנייה משמעותי ושיעור עוני נמוך יותר - הם כולם משפיעים על החיים בישראל באותה מידה, ונזנחים, לפחות בינתיים.