מני מזוז, לשעבר היועמ''ש ושופט בעליון / צילום: רפי קוץ
ראוי לתת את הדעת על התנהלות מני מזוז, היו"ר הטרי (ואולי בדימוס) של הוועדה המייעצת למינויים לתפקידים בכירים. מזוז, בעל רקורד של יועץ משפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון לשעבר, מזלזל ופוגע בכבוד בית המשפט העליון, אותו בית משפט שהוא עצמו היה עד לאחרונה אחד מחבריו.
■ ההתייעצות עם מני מזוז וההמלצה הכפולה: מאחורי הקלעים של הדרמה בבג"ץ
■ דרמה בבג"ץ: היועמ"שית סירבה לפשרה, והשופטים הוציאו צו על-תנאי נגד המינוי של מזוז
נזכיר כי שופטי בג"ץ דנו השבוע בעתירה של ארגון "לביא", שהוגשה נגד מינוי מזוז לתפקיד יו"ר הוועדה. בשם חבריו להרכב, הציע השופט נעם סולברג כי מינוי יבוטל, למעט מינוי אד־הוק לצורך בחינת מינוי הרמטכ"ל. נציג היועמ"שית גלי בהרב־מיארה הודיע כי היא לא מקבלת את ההצעה וכי גם מזוז מתנגד.
אני יכול להבין, גם אם לא להסכים, את התנגדות היועמש"ית והשופט בדימוס מזוז. מינוי אד־הוק של שומר סף עלול להוות תקדים לכך שבעתיד ימונו שומרי סף כמינויים זמניים שתלויים בחסדי הממשלה. אך התנהלות מזוז מתמיהה בעיניי. הוא בחר שלא להיות מיוצג על־ידי הפרקליטות או גורם אחר בהליך, לא הגיב לעתירה, ולמעט ההודעה שהעביר תוך כדי הדיון דרך היועמ"שית שהוא מתנגד להצעה, הוא בחר שלא לפרוש את טיעוניו ואת עמדתו בפני בג"ץ.
כאשר שופטי בג"ץ, לאחר ששמעו את טיעוני הצדדים, ממליצים למדינה מתווה מסוים, הראשון שצריך לקפוץ ולהגיד "אמן" הוא מזוז, מי שעד לאחרונה ישב לצידם כשופט מן המניין והמליץ כמוהם המלצות לצדדים. האם מזוז לא צריך להוות דוגמה אישית ולקבל את "ההמלצה" במקום לבקש כי ייקוב הדין את ההר?
מזוז נשאר בשלו
לפני למעלה משנה דנו שופטי בג"ץ בעניין טענות לחריגה מסמכות של הנציב דאז דוד רוזן. השופטים נטו לטענות העותרת. הם המליצו לנציב רוזן להסכים למתווה שמקצץ מסמכויותיו. בא־כוחו של רוזן, עו"ד יוסי בנקל, התקשר ללקוח והציג לו את הצעת השופטים. רוזן השיב לו מיד: "המלצת בית המשפט עבורי היא כמו צו". האם חובה להסכים להמלצת השופטים? לא, אולם ממני מזוז ניתן היה לצפות ליותר.
אך עד כאן התנהלות מזוז הייתה עוד איכשהו סבירה. בשל התנגדות היועמ"שית ומזוז, בג"ץ הוציא צו על־תנאי: "מדוע לא יורו על ביטול מינויו של לכהן כיו"ר הוועדה למשך תקופת כהונה מלאה, וחלף זאת יקבעו כי מינויו לתפקיד זה יהפוך למינוי אד־הוק או מינוי זמני כממלא־מקום, לצורך בדיקת מינוי מועמד לתפקיד הרמטכ"ל בלבד".
הצו על־תנאי שהוצא לא נגע להמשך כהונת מזוז כיו"ר הוועדה לצורך בדיקת מינוי המועמד האלוף הרצי הלוי לתפקיד הרמטכ"ל. זאת, מתוך הבנה שלעמדת גורמי המקצוע במשרד הביטחון יש צורך ביטחוני דחוף במינוי רמטכ"ל. אולם במשרדי המשפטים והביטחון אומרים שכינוס הוועדה כלל לא עומד על הפרק, שכן מזוז הבהיר כי לא יסכים לכהן כיו"ר הוועדה במינוי אד־הוק או כמילוי מקום, כפי שהציעו השופטים. עד שלא תהא הכרעה בעניין זה, הוועדה לא מתפקדת.
מזוז הבהיר עוד כי לדעתו הצעת השופטים מנוגדת לחלוטין לרציונל שעומד בבסיס ההחלטה על הקמת הוועדה המייעצת ומנוגדת למגמה הרוחבית של ניתוק בין כהונת שומר הסף לבין הממשלה. מבחינת מזוז, וכפי שהבהיר ליועצת המשפטית של משרד רה"מ, אם יינתן פסק דין הקובע כי מינויו יהיה רק כמילוי מקום או אד־הוק לצורך מינוי רמטכ"ל, הוא יתפטר, מכיוון שלדעתו מדובר במהלך שגוי.
האם זכותו של מזוז לא להסכים להצעת השופטים? ודאי. האם זכותו להתפטר מתפקידו אם עמדתו המשפטית לא תתקבל על־ידי בג"ץ? בהחלט. האם כך ראוי שיתנהל מי שכיהן עד לאחרונה כשופט בית המשפט העליון? לדעתי התשובה לכך היא "לא", עם שלושה סימני קריאה.
הייתי מצפה ממנו קודם כל לדון בעניינו של הרמטכ"ל - ורק אחר־כך או במקביל להמשיך לנהל את מאבקו. ובכל מקרה, הייתי מצפה ממנו לכבד את פסקי בג"ץ, גם אם הם שגויים בעיניו. אין לתאר את הזלזול בהתנהלות של שופט בבית המשפט העליון בדימוס שמעדיף להתפטר מתפקידו משום שלא מוצאת חן בעיניו המסגרת הנורמטיבית שהתווה לו בג"ץ שדן בעניינו.
האם כך ראוי שיתנהל יו"ר ועדה שתפקידה לבחון את טוהר המידות של מינויים בכירים? כך ראוי שיתנהל מי שכיהן כיועץ משפטי לממשלה ושופט בעליון?
התנגדות מזוז היא לכאורה עקרונית. הוא לא מוכן להיות תלוי בחסדי הממשלה. לדעתו, המשך כהונת שומר סף לא צריכה להיות תלויה בממשלה, אשר את סבירות המינויים שלה הוא אמור לבדוק. אז הנה, יש לי פתרון - תודיע מראש שמיוזמתך תבדוק רק את מינוי הרמטכ"ל, ולאחר מכן תפרוש מיוזמתך. כך יו"ר הוועדה המייעצת לא יהא תלוי בחסדי אף ממשלה, כך לא ייקבע תקדים של מינוי יו"ר ועדה מייעצת למשך שמונה שנים בזמן ממשלת מעבר. אבל מזוז לא מוכן. זה הכול או כלום. בגלל זה ניפול, בגלל זה נקום. עכשיו זה רק אתה באמצע החיים.
מינוי דחוף. האומנם?
יש נקודה נוספת שצריך להתייחס אליה בנוגע למינוי הרמטכ"ל. שר הביטחון בני גנץ ביקש מהיועמ"שית למנות רמטכ"ל בממשלת מעבר משיקולים ביטחוניים דחופים, למרות שכהונת הרמטכ"ל הנוכחי תסתיים כחודשיים לאחר הבחירות. היועמ"שית דרשה לו"ז מסודר למינוי. גנץ איחר בצורה משמעותית מהזמן אליו התחייב. כעת, מזוז ומיארה תוקעים את עבודת הוועדה עד לזמן לא ידוע, למרות שבג"ץ בפירוש נתן להם אישור להתקדם. מינוי הרמטכ"ל הוא צורך ביטחוני דחוף, אך מסתבר שיש דברים דחופים יותר.
לא יותר מוועדת קישוט
אי־אפשר גם שלא להתייחס לעצם קיום הוועדה. מדובר בגוף חסר כל חשיבות ותועלת אשר תפקידו לבדוק את טוהר המידות של המינויים הבכירים בשירות המדינה שלא מתמנים בדרך של ועדת איתור. ועדה זו בודקת שבעה מינויים בסך-הכול: הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ, נציב בתי הסוהר, נגיד בנק ישראל והמשנה לנגיד בנק ישראל. אי־אפשר שלא לגחך מכך שמכל המינויים בעולם, הוועדה בודקת דווקא את נגיד בנק ישראל ואת המשנה שלו.
הוועדה הזו משוללת כל סמכויות בדיקה. נניח שתגיע תלונה בעניינו של מועמד כי ביצע שוד מזוין לפני 15 שנה. מה תעשה הוועדה? תשאל את המועמד האם הדברים נכונים? הוא יכחיש ובכך יסתיים הסיפור.
קחו את פרשת יואב גלנט שחשף העיתונאי קלמן ליבסקינד ב"מעריב". גלנט נבחר אז על־ידי שר הביטחון לכהן כרמטכ"ל. הוועדה המייעצת קיבלה תלונה בנושא וביקשה את תגובת המועמד, שכמובן הכחיש. ביקשה את תגובת שר הביטחון, שאמר כי המועמד מכחיש. בכך האירוע הסתיים מבחינת הוועדה, וגלנט אושר על־ידה. לבסוף, עתירה לבג"ץ והתערבות של מבקר המדינה והיועמ"ש טרפדו את המינוי.
לוועדה אין שום יכולת אמיתית לבחון את טוהר המידות של המועמדים, והיא פועלת על תקן ועדת קישוט. או שתקימו משהו רציני, או שתחסכו מאיתנו את הבדיחה הזו.