גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אודי אדירי ויאיר לפיד / צילום: איל יצהר, קובי גדעון-לע''מ

הצעת ההסכם שהוגשה לישראל ולבנון תקבל ככל הנראה את הסכמת ההנהגות, אלא שיש שונות בפירוט הסעיפים כפי שהם מוצגים בשני הצדדים. הלבנונים מכחישים כי יש סעיף עיגון גבול המים הטריטוריאליים, וגם את האמירה בישראל כי ההסכם ייחתם בטקס משותף.

● מה מגלה טיוטת ההסכם והחידה שנותרה פתוחה: למה ויתרה ישראל על כל דרישותיה מול לבנון תוך שבועות אחדים? | בלעדי
● המרוויחים והמשמעויות הכלכליות: האם הסכם הגז טוב לישראל? | שאלות ותשובות
● בעקבות התדרוך לתקשורת: היועמ"שית שינתה את עמדתה בנוגע להסכם הגז

לבנון עשתה כאן מהלך משותף של הממשלה ושל חיזבאללה. הממשלה הציבה דרישה לקו מופרך במו"מ הקודם, אותו קו 29 שכלל חלק מכריש, ולא היה מבוסס על שום אמת מידה הגיונית. הדרישה הזו הביאה להפסקת המו"מ הקודם, ויותר לא הועלתה על ידי הלבנונים, אבל משום מה גורם מדיני בכיר הציג את הסרתו מהשולחן כ"הישג" ישראלי. חיזבאללה הפעיל לחץ באיומים באולטימטום ובשליחת כטב"מים, והמהלך המשולב הזה עבד.

הכרה בקו הגבול הימי מצד המערב, אך לא מצד לבנון

גורמים מדיניים ובטחוניים בכירים מתדרכים מאז אמש בתכיפות גוברת כדי להציג את הישגי ההסכם ויש כאלה. ראשית קו המצופים, אותו קו גבול על המים שישראל קבעה ב2000 ונמתח לאורך של חמישה ק"מ, מקבל הכרה של ארצות הברית ועימה כנראה צרפת והמערב. אלא שבניגוד למה שהוצג, אין מדובר בעיגון בהתאם לחוק הבינלאומי, שכן לבנון לא תהיה חתומה על כך. בנוסף הושג רגיעה ולפי הגורמים המדיניים תחילתו של נירמול עם לבנון. הנירמול הזה יעצר כנראה כאן, בהסכמה על גבול המים הכלכליים בין המדינות. אין בלבנון הנהגה המסוגלת לקבל החלטה ולו מינימלית בכיוון הזה. ממשלתה עדיין לא נקבעה חוקית, הנשיא עאון פורש ואין לו מחליף וחיזבאללה הוא עדיין הכוח המשמעותי ביותר במדינה.

מנגד באופוזיציה ראש הממשלה לשעבר נתניהו הוליך קו תקיף במיוחד המכוון לקמפיין הבחירות כמובן, אבל גם כלפי חוץ, ללבנון ולארצות הברית שושבינת ההסכם. נתניהו הודיע כי אם ייבחר, ממשלתו לא תכבד את ההסכם. נתניהו ואנשיו אומרים כי הסכם כזה לא לגיטימי להביא בתקופת בחירות ועם ממשלת מעבר, וכי הכנסת חייבת לאשררו.

בלבנון הדברים פורסמו במובלט, אבל בהודעות לשכותיהם של הנשיא ראש הממשלה ויו"ר הפרלמנט נאמר כי יהיו להם השגות מינוריות על ההצעה שהביא הוכשטיין. האמריקנים לא הגיבו לדברי נתניהו, אבל בוושינגטון לא אהבו לשמוע אותם. האמריקנים רוצים בהצלחת ההסכם הן מסיבות מדיניות להרגעת המתיחות בין לבנון לישראל וגם בשל ענייני אנרגיה, הפקת עוד גז לאירופה הרעבה, ועוד הכנסות לחברות האנרגיה האמריקניות.

נזכיר כי עמוס הוכשטיין המתווך היה יועץ של חברת נובל אנרג'י. החברה הזו הייתה גם בעלת הזיכיון בצד הישראלי של שדה "קאנה צידון", אך הזיכיון נלקח ממנה אחר שלא מימשה אותו בקידוחי חיפוש.

הכאוס עדיין חוגג

בהיבט המדיני-פוליטי-משפטי הבלגן חגג ולמעשה תמונת המצב לא ברורה גם כעת. בשיחת רקע שנתן גורם מדיני בכיר במטוס ראש הממשלה לניו יורק לפני שבועיים, נאמר כי יש אישור בעל פה של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה לחתימת הסכם הגבול הימי עם לבנון גם בממשלת מעבר, וללא אישורה של הכנסת. אלא שבמשרד היועץ המשפטי לממשלה לא הכירו אישור כזה.

לאחר הגילוי בגלובס כי נתנה חוות דעת ללא היוועצות עם המשנים שלה, מיארה חזרה לאחור והודיעה כי היא מבטלת אותה. זה לא הפריע לשר הביטחון גנץ להודיע שיש חוות דעת של בהרב מיארה בנושא וכי ההסכם יונח בפני הכנסת, הצהרה שגם שר המשפטים סער הצטרף אליה. גורם מדיני בכיר אמר לגלובס כי מוטב היה שהממשלה תצטייד בחוות דעת הניצבות על קרקע איתנה כפי שהיה במהלכים מדיניים משמעותיים קודמים לפני שתחליט כיצד לפעול, בהנחה שאכן תהיה הסכמה לפרטי טיוטת ההסכם שבידי לבנון וישראל.

הסוגיה היא כבדת משקל. היבט אחד הוא קבלת החלטה בנושא בעל השלכות ארוכות טווח על המדינה, על ידי ממשלת מעבר. אם מינוי של יו"ר ועדה למינוי בכירים לטווח ארוך נפסל בשל כך (ובצדק) האם אותה ממשלה יכולה לאשר הסכם מדיני משמעותי? ההיבט השני הוא אישור הכנסת. ח"כ יובל שטייניץ, שר האנרגיה לשעבר, אומר כי אין חובה כזו כי לא מדובר בהסכם על שטח ריבוני טריטוריאלי, אבל בעבר כל הסכם כזה הובא לכנסת ואושר על ידה. לקואליציה אין רוב בכנסת וכעת כשפרטי ההסכם נחשפו, גם לא יהיה לה.

וכאן הפלונטר. הריצה להסכם נבעה מכמה סיבות, ובהן גם הרצון להציג הישג לפני הבחירות, ונתניהו עצמו התמחה בכך בבחירות קודמות. סיבה שניה וחשובה יותר היא הביטחונית. האיום של חיזבאללה על אסדות הגז של ישראל לא נולד השנה, אבל במהלך המו"מ הוא מיקד אותו באסדת כריש הטריה, שהגיעה באביב ואמורה הייתה להתחיל הפקת גז בימים אלה. חיזבאללה הציב אולטימטומים ואף שיגר כטב"מים לעבר האסדה ואלה יורטו.

במערכת הביטחון הדעות נחלקו. היו מי שסברו שצריך להתעלם מהאולטימטום כדי לא לאפשר לנאסראללה ניצחון תודעתי והיו מי שאמרו שצריך לעכב את ההפקה מכריש. כך או כך הלחץ על מנהלי המו"מ גבר, ובסופו של דבר הביא גם לוויתור על שטח המחלוקת. לחיזבאללה זה עשה טוב כי הוא מציג את הוויתור הישראלי כהישג שלו, וכך קיבל את הניצחון התודעתי.

והשורה התחתונה - ישראל העדיפה במו"מ להשיג הסכם מהיר, מעט לפני בחירות, תוך ויתור משמעותי כלכלי, ומנגד קבלה של ערבויות אמריקאיות ואחרות לשקט לפחות במישור הימי. ההסכם מעורר שאלות חריפות. האם הוא בכלל ראוי להיעשות על ידי ממשלת מעבר כשאין סיבה ממשית דחופה לכך? האם הרחקת אנשי המקצוע מהמו"מ ברגע ההכרעה לא מעידה על הרצון להגיע להסכם בכל מחיר? האם ההישגים הביטחוניים והמדיניים מצדיקים את זה? הממשלה הנוכחית צריכה לתת על כך תשובות לפני שתחתום על ההסכם.