קורקינטים שיתופיים / צילום: BIRD
ההודעה של חברת הקורקינטים החשמליים האמריקאית בירד, כי טעתה בחישוב ההכנסות במהלך השנתיים וחצי האחרונות, וכי היא שוקלת לסגור פעילויות או אף להיכנס להליך פשיטת רגל - לא הפתיעה רבים בענף הקורקינטים החשמליים.
חברת הקורקינטים ממיאמי, שהיתה הראשונה להשיג דריסת רגל בישראל ומחזיקה על פי ההערכה בנתח השוק השני בגודלו בתל אביב, כבר שרויה במשבר מתמשך זמן מה: מנייתה התרסקה בשנה האחרונה ביותר מ-95%. בחודש יוני חברת הקורקינטים אף קיבלה אזהרה מהבורסה בניו יורק כי היא עלולה להימחק משם, אם מחיר המניה שלה יישאר מתחת לדולר.
● פרויקט הדגל של בזוס ישלם את המחיר: מאחורי גל הפיטורים של אמזון | ניתוח
● לאחר שאיבדה 96% משווייה: האם אוטונומו לקראת מיזוג? | בלעדי
● החברה הרווחית ביותר בישראל מורידה תחזיות: "רואים את העננות המצטברת"
מיד לאחר מכן עזב המנכ"ל האמריקאי טראוויס ונדרצנדן, ואיתו גם מנכ"ל בירד ישראל בארבע השנים האחרונות, יניב ריבלין. החברה נאלצה לפטר 140 עובדים, לצאת משווקים במדינות כמו גרמניה, שבדיה ונורבגיה, ולצמצם פעילויות בעוד כמה ערים באירופה וארה"ב בשל פעילות הפסדית.
ישנה את התעשייה
בין אם בירד תיאלץ לפשוט את הרגל ובין אם תצליח להשתקם, ייתכן כי הזעזועים בחברה יהפכו לארוע מכונן שישנה את פני התעשייה, ודווקא לכיוון בריא יותר.
בירד משלמת היום לא רק על חישוב מוטעה של הכנסותיה מאז שנת 2020, שהוא כנראה נמוך הרבה יותר ממה שדיווחה מאז פרוץ מגיפת הקורונה, אלא גם על התנהלות בזבזנית ולא יעילה במשך שנים. התנהלות זו הביאה אותה אומנם לרכוש מוקדם יחסית נתחי שוק בולטים, אך גם לדמם מזומנים ולנהוג בדרך הפוכה לחלוטין ממה שמצופה כיום מחברה טכנולוגית.
מרכיב ייחודי שהעמיס על הוצאותיה של בירד הוא מינוי עובדי קבלן כאחראים על שכונות ואזורים מוגדרים מראש. אלה גוררים מדי יום את הקורקינטים החשמליים למבנים סגורים על מנת לטעון את הסוללה שלהם, תמורת תשלום של אלפי שקלים בחודש. עבור בירד מדובר בנטל כספי, אשר כיום הופך מיותר עם השקתם של קורקינטים חשמליים בעלי סוללות הניתנות להחלפה - טכנולוגיה אותה אימצו כמה מהמתחרות, שמתנהלות ברווחיות גבוהה הרבה יותר מהחברה ממיאמי.
הרשויות יוצאות למכרזים
הגורם המרכזי שמאיים על בירד אינו מבנה העלויות או המתחרים, אלא הרשויות המקומיות - העיריות הגדולות שלתושביהן נמאס מממפגע הקורקינטים. אלו יוצאות בימים אלה למכרזים על מנת להסדיר את אופן הנסיעה והחנייה של הקורקינטים במרחב שלהן, ולהופכם לבטוחים יותר להולכי הרגל ולרוכבים.
פריז, לונדון, אוסלו וגם תל אביב נמצאות בתהליך במסגרתו תיבחר כל רשות מקומית ארבע או חמישה מפעילים - מה שצפוי להוריד דרמטית את מספר נותני השירותים הממוצע, שעומד כיום על כ-15 אפליקציות בעלות נוכחות גלובליות.
הגבלת נותני השירות בכל עירייה תוריד קורקינטים מפרי חוק מהכביש ומהחנייה, ותיתן למפעיליהן בהירות כלכלית רבה יותר. זאת, במקום התחרות האכזרית הקיימת כיום בה אפליקציות נלחמות באגרסיביות זו בזו כדי לכבוש נתחי שוק.
המכרזים צפויים לדרוש מהחברות להפוך את צי הקורקינטים שלהם לבטוח הרבה יותר: להתקין מערכות איתות ומערכות להתראה מפני נסיעה על מדרכה, להתקין קסדה על כל קורקינט, להתאים את גודל הכסא כך שלא יאפשר להרכיב נוסעים נוספים, ולהזהיר מפני נהגים מסוכנים.
בתל אביב, למשל, פועלות כיום חמש חברות תחת פיקוח - בירד, ליים, טיר, ווינד ודוט - אשר צפויות כולן לגשת למכרז אליו תצא העירייה בשנה הבאה. עם זאת, יכול להיות שהעירייה תבחר לצאת בסופו של דבר עם קול קורא בלבד.
המיזוגים בענף החלו
כך או כך, המיזוגים והרכישות בענף כבר החלו - מה שימשיך לצמצם את מספר האפליקציות הזמינות. בחודש מרץ רכשה טיר מוביליטי את חברת ספין מידיה של פורד, במטרה להיכנס לשוק האמריקאי.
יאנדקס רכשה את הזרוע הישראלית של ווינד במטרה להרחיב את הסופר-אפליקציה שלה, יאנגו, כדי לאפשר לנוסעים במוניות יאנגו גם לנסוע בכלי תחבורה דו גלגלי.
מלבד שיתוף הפעולה עם הרשויות, ייאלצו מנהלות הציים למצוא אפיקי רווח אחרים ולשתף פעולה עם שירותים נוספים. רק באמצע השבוע הודיעה ליים ישראל כי השירות שלה יהיה זמין גם דרך אפליקציית אובר. כזכור, אובר חזרה לישראל אחרי מספר שנות היעדרות, הפעם כאפליקציית הזמנת מוניות.