שכונת מאה שערים בירושלים / צילום: Shutterstock
הירידה של ירושלים באשכול החברתי־כלכלי של הלמ"ס לאשכול 2 - לא הפתיעה. ירושלים מידרדרת במהירות במדרג הסוציו־אקונומי כבר עשורים, והממשלות עוסקות בעיקר בטיוח הבעיות העיקריות שלה, ובמציאת מקורות כספיים לממן פרויקטים, שיסוו את האמת המרה.
● נתונים חדשים: אלו 10 השכונות הטובות ביותר למגורים בישראל
● חולון, חיפה ואבו גוש: תוכניות הבנייה החדשות שיאושרו השבוע
● "מחירי הדיור הם כישלון של שר האוצר": משה גפני חוזר לתפקיד השריף הכלכלי של הכנסת | ראיון
אבל כיום כבר אי אפשר להסתיר את הנתונים: בירת ישראל היא עיר ענייה, ואחדות מהשכונות החרדיות בה הן מהשכונות הירודות ביותר בארץ מבחינה כלכלית.
הנה גודל הפער בין התדמית הרצויה למציאות העגומה של המתרחש בבירה: בשבוע שעבר נפתחו המעטפות לאחד ממכרזי הדגל של קרקעות המדינה - 3 מגרשים לבניית 3 מגדלים מול בנייני האומה בירושלים. מדובר באזור שאמור להפוך בעתיד הלא רחוק לרובע הכניסה לעיר, שישלב מרכז עסקים ומשרדים, מסחר, מגורים תומכי תעסוקה, מלונאות ותיירות, תרבות פנאי ונופש, והכל במאות אלפי מ"ר של מגדלי תעסוקה ומגורים.
כגודל הציפיות - גודל האכזבות. "נפתחו המעטפות", כתבנו, ויש לדייק: נפתחה המעטפה. רק הצעה אחת הוגשה על המגרשים, על ידי שותפות של קרן JTLV, בסר הנדסה ופיתוח ויהודה רחמים חברה לבניין. זו הייתה האכזבה הראשונה. האכזבה השנייה הייתה המחיר שאותו הציעה השותפות: 120 מיליון שקל; כ־7 מיליון יותר שקל ממחיר המינימום ופחות מחצי הערכת השמאי את שווי המגרש - 249.4 מיליון שקל.
אפשר לספק הרבה הסברים לתוצאות המכרז: שהמציאות הכלכלית מרתיעה יזמים מלהכנס להרפתקאות בתחום; שהבנקים והגופים המלווים בוחנים ב־7 עיניים כל ליווי של פרויקט ועוד. גם כשמשקללים את כל הנסיבות המקלות, קשה להאמין שמכרז דגל בתל אביב היה מסתכם במשתתף אחד ובמחצית מהערכת השמאי.
כך או כך, המכרז המדובר הסתיים כפי שהסתיים, מאחר שכך השוק החופשי מעריך את היתכנות ההשקעה בירושלים בסוף שנת 2022.
נפילה הדרגתית מאז שנות התשעים
אם יש הפתעה בהקשר של המדד הסוציו־אקונומי הרי שזו המהירות ועוצמת הנפילה של ירושלים. במדרג שערכה הלמ"ס ב־1995, הגיעה הבירה לאשכול 5; לאחר מכן בעשור הראשון של שנות האלפיים היא נכללה באשכול החברתי־כלכלי 4; ב־2013 ירדה ל־3, ב־2015 ירדה ל־2, ב־2017 עלתה בחזרה ל־3 ואולם ב־2019 ירדה שוב ל־2. הלמ"ס עורכת מפעם לפעם שינויים בשיטת המדידה, ואולם אין זה משנה את מעמדה היחסי של העיר, לעומת מקומות אחרים בישראל. בירת ישראל בירידה מתמשכת.
הלמ"ס מודדת לא רק את האשכול הסוציו־אקונומי של הערים, אלא גם של התאים הסטטיסטיים שבתוך הערים, מונח שניתן להקביל אותו לשכונות. לפי מדידה זו מתברר, כי מתוך כ־1,630 שכונות שנמדדו בכל רחבי ישראל על ידי הלמ"ס, 115 דורגו באשכול הנמוך ביותר (אשכול 1). בירושלים לבד יש 54 שכונות כאלה. אחריה בני ברק עם 16 שכונות, ורהט ומודיעין עילית עם 9 שכונות באשכול הנמוך ביותר.
מתוך שש השכונות הירודות ביותר בישראל, לירושלים נציגות של שלוש שכונות (עוד שתי שכונות מגיעות מבית שמש ועוד אחת מבני ברק): שני תאים סטטיסטיים מסביבת מאה שערים ואחד נוסף משכונת גאולה דרום. במדד של 1995 נכללו רק חמש שכונות במדרג הסוציו־אקונומי 1.
הילודה בחברה החרדית משפיעה על הדירוג
"מה שבאמת זעזע אותי בנתונים היה העובדה שכמחצית מהתושבים הירושלמים חיים בשכונות 1", אומר יאיר אסף שפירא, חוקר בכיר וראש צוות מידע ונתונים במכון ירושלים למחקרי מדיניות. ואכן, מהנתונים עולה כי כ־491 אלף ירושלמים מתגוררים בתוך שכונות ברמה סוציו־אקונומית 1.
אסף שפירא מסביר כי "אחת מהסיבות לכך שהשכונות במזרח ירושלים ממוקמות יותר גבוה מכמה מהשכונות החרדיות היא מספר הילדים. אנחנו רואים מגמה בציבור הערבי - הן הישראלי והן המזרח ירושלמי - להקטין במספר הילדים", הוא אומר.
את הסיבה לנפילה במדד שנרשמה בירושלים מאז 1995, מסביר אסף שפירא בכך שהנתונים מלפני 27 שנים כללו את ההגירה אל העיר משנות השבעים, שכללה אוכלוסיה חזקה.
גם שכונות היוקרה פחות זוהרות
ומה לגבי שכונות היוקרה הירושלמיות? הן לא מנותקות ממה שקורה בכלל העיר, ומה שנחשב בזמנו למקום מגוריהם של שופטי בית המשפט העליון ובכירי הפרופסורים של האוניברסיטה העברית, כבר לא קיים ב־2022. כך למשל, לא נמצא אף לא תא סטטיסטי אחד מתוך 227 תאים בירושלים, שנכלל באשכול החברתי־כלכלי 10. בית הכרם זכתה לדירוג 9; רחביה נכללת באשכול 7, ניות ונוה שאנן הסמוכות נכללות באשכול 9. לעומת זאת, רמת בית הכרם, מלחה ומורדות מלחה ומוצא תחתית ירדו מאשכול 9 שבו היו במדד של 2017 ל־8.
"גם כאן לדמוגרפיה יש הרבה מה לומר", אומר אסף שפירא. "בניות וברמות דניה מתגוררות משפחות של 3 ילדים במשפחה, וזה מוריד מה'ציון' שלהן, לעומת שכונות מרכז תל אביב למשל, שבהן משקי בית כוללים הרבה פעמים רק 2 אנשים. אבל אם תבחן את היקף האוכלוסיה הירושלמית שמתגוררת בשכונות באשכולות הגבוהים 8 ו־9, תראה שהיא דומה בגודלה לעיר נס ציונה".
כך או כך, היקף של כ־50 אלף תושבים בשכונות חזקות יותר אינו אמור לנחם הרבה בעיר של כמיליון איש.
המסקנות העולות מהמדד הן ברורות וחדות. הירידה של ירושלים במדרג האשכול חברתי־כלכלי אומרת, שהיא מגדילה את הפיגור שלה מהממוצע הישראלי ושעוד יש בה שכונות עוני רבות - השכונות האליטיסטיות מתפוגגות בהדרגה. בחינת התאים הסטטיסטיים מעידה בבירור כי הבעיה נעוצה בעיקר בשכונות החרדיות וכי המדד הסוציו אקונומי של השכונות שנימנו בכתבה הזו הוא הירוד במדינה לא רק בהשוואה לשכונות אחרות, אלא גם ליישובים ערביים שנמצאים ברמות הנמוכות ביותר הסוציו אקונומיות.
העירייה: ירושלים בתהליך של פריחה
עיריית ירושלים הגיבה למדד החברתי־כלכלי שפרסמה הלמ"ס: "הדוח אינו משקף את החיים הכלכליים והחברתיים של ירושלים כהוויתם. הדבר נובע מהרכבה הדמוגרפי של ירושלים, שהוא ייחודי ושונה מערים אחרות, וכולל קבוצות אוכלוסיה גדולות במיוחד, המנהלות אורח חיים ייחודי וסגנון חיים שונה. הכללתן (כמתחייב) של קבוצות אלה, במסגרת הדוח, ויצירת ממוצע שמשקף את כלל הדוח, מטות את הדו"ח בקיצוניות כלפי מטה. ירושלים נמצאת בעיצומו של תהליך פריחה וצמיחה שלא היה כמוהו עשרות שנים. את תוצאות התהליך המהפכני יהיה ניתן לראות בדוחות של השנים הבאות".
השכונות הערביות בירושלים נמצאות במגמת עלייה
במקומות לא מועטים האוכלוסיה הערבית נמצאת במקום טוב מבחינה כלכלית מזה של האוכלוסיה החרדית - דבר שבא לידי ביטוי גם במדד הלמ"ס. שש שכונות בבני ברק, בירושלים ובבית שמש ירודות יותר מאשר המועצות המקומיות החלשות ביותר שהן נוה מדבר, ערערה, תל שבע וכסייפה. מצד שני, ערים כמו באקה אל גרביה, סחנין, ויישובים כדיר חנא, כפר ברא, דבוריה וג'ש העלו באשכול החברתי כלכלי.
האוכלוסיה הערבית, כולל זו שבמזרח ירושלים, הפחיתה את שיעור הילודה שלה - תופעה שלדברי יאיר אסף שפירא, חוקר בכיר וראש צוות מידע ונתונים במכון ירושלים למחקרי מדיניות, משפיעה על דירוג השכונות הערביות הירושלמיות. "אחת מהסיבות לכך שהשכונות במזרח ירושלים ממוקמות יותר גבוה מכמה מהשכונות החרדיות היא מספר הילדים. אנחנו רואים מגמה בציבור הערבי, הן הישראלי והן המזרח ירושלמי, להקטין במספר הילדים. וכך, מספר הילדים הממוצע במשק בית במזרח ירושלים עומד על שלושה ילדים, ואילו במשפחות חרדיות הוא כפול".
עניין אחר אותו הוא מונה, אם כי מדגיש כי טרם התקבלו נתונים אודותיו, הוא ההשכלה הגבוהה בקרב האוכלוסיה הערבית, שמתקדם מהר יותר מזו החרדית.
ולבסוף, גורם נוסף שתורם לשיפור מצב היישובים הערבים בישראל הוא החלטה 922 של ממשלת נתניהו מ־2015, שכללה טיפול כלכלי במספר גורמים המשפיעים על מצבה החברתי־כלכלי של האוכלוסייה הערבית, ובמיוחד בנושא התעסוקה. מאז הוכח, כי שיערו התעסוקה במגזר הערבי בישראל עלה, כמו גם השכר הממוצע - דבר שמתבטא גם בנתוני הלמ"ס.