יו''ר שופרסל, איציק אברכהן / צילום: איל יצהר
ביטוי שגור בשפה העברית מדבר על מטאטא חדש, מטאטא טוב. לא אחת משתמשים בו כדי לתאר מהלכים שנוקט מנהל חדש המגיע לארגון מפסיד, ומבצע תוכנית התייעלות או הבראה אגרסיבית, שהוצאה כספית גדולה בצידה.
תוכנית כזו, המכונה גם "ניקוי אורוות", כוללת בדרך כלל פיטורים, סגירת פעילויות מפסידות, מחיקת מלאים או הפחתת השקעות, והיא נועדה להכשיר את הקרקע להצגת תוצאות טובות יותר בשנים הבאות, שייזקפו כמובן לזכות אותו מנהל.
● מניות העם החדשות: איזו מניה המשקיעים הספקולנטים הכי אוהבים? | בדיקת גלובס
● האם מחירי הדירות מתחילים לרדת? השבוע נקבל את התשובה | השבוע בנדל"ן, מדור חדש
● תנובה ניצחה את שופרסל בקרב על המחירים, אבל המלחמה רק התחילה | ניתוח
בחודש שעבר קיבלו עובדי רשת המזון הגדולה במדינה, שופרסל , תזכורת כואבת למשמעות של הביטוי, כשהדירקטוריון בראשות איציק אברכהן, היו"ר החדש (שעד לתחילת השנה שימש כמנכ"ל הרשת), אישר תוכנית התייעלות בהיקף של מאות מיליוני שקלים, שנועדה לקצץ בשומנים ולטפל ברווחיות הנשחקת של הרשת, הסובלת בשנה האחרונה מהגדלת התחרות ומגידול בעלויות.
צעד זה שהובילו אברכהן והמנכ"ל הטרי אורי וטרמן, הנחשב לבן-טיפוחיו, הוא כאמור חלק מכרוניקה של לא מעט מנהלים בכירים שמגיעים לחברות שעוברות תקופות של משבר עסקי, או מציגות ירידה חדה ברווחיהן. לא אחת, ההתמקמות על כורסת העור שבלשכת המנהל מגיעה יחד עם המספריים שעתידים לגזור, לקצץ ולהפחית.
במקרה של שופרסל, מדובר בקיצוץ שיעלה לרשת - שעברה סדרה של טלטלות ניהוליות מתחילת השנה - סכום של כ-200 מיליון שקל, שהופרש בדוחות הרבעון השלישי של השנה. זאת בגין תוכנית התייעלות שכוללת פיטורים של כ-100 מנהלים, סגירת סניפים מפסידים ועוד, מתוך יעד שאפתני להגיע בהמשך לחיסכון תפעולי של 250 מיליון שקל בשנה. בינתיים העבירה ההפרשה בגין עלויות התוכנית את הרשת להפסד רבעוני נדיר מבחינתה.
הצעדים של מנהלי שופרסל החדשים הם כאמור חלק מפרקטיקה כמעט שגורה, שאותה נוקטים מנהלים בכירים שנכנסים לחברות במשבר, ומציגות הפסדים כבדים או התדרדרות בעסקיהן. הרווחיות התפעולית של שופרסל אכן נשחקה, מה שהכין את הקרקע לצעד כזה, ויש כאלה שאינם מופתעים ממנו: "כשמגיע מנכ"ל חדש לחברה ציבורית שמציגה דעיכה בתוצאות", אומר גורם מוסדי מנוסה, "הדבר המשמעותי הראשון שהוא יעשה יהיה בדרך-כלל תוכנית התייעלות מקיפה, שתוביל להפרשות כספיות גדולות בדוחות. למעשה, הוא ירצה להפסיד כמה שיותר בשנה שבה הוא נכנס לתפקיד".
לדבריו, המצב הזה "נכון במיוחד אם הכניסה לתפקיד היא לקראת סוף השנה, כי אז זה מושלם מבחינתו - זה לא מיוחס אליו אלא לקודמו בתפקיד. ככה המנכ"ל החדש מנקה את השולחן שהותיר קודמו, ובעצם מחפש לסכל כל סיכון בארגון שעלול לפגוע בו בעתיד. ואגב, אם הצעד, קרי העלות הכספית של המהלך, הוא דרסטי מדי, מקסימום הוא ייצר לעצמו 'רזרבה' של רווחים לעתיד, וזה פעמיים טוב".
סיבה נוספת שעשויה לדחוף מנהלים לבצע הפרשות מוגדלות בשנה קשה לעסקים קשורה לתנאי העסקתם. לא אחת הם מצוידים בחבילת הטבות שנועדה לדרבן אותם להגדיל את רווחי החברה, ומתגמלת אותם במענק הנגזר מהרווחים או מביצועי המניה.
לפיכך, בשנה שהיא ממילא הפסדית ולא מזכה במענק, והמניה חבוטה בהתאם, נוח יותר לבצע הפרשות גדולות להפסדים, שמחד לא צפויות להשפיע במיוחד על מחיר המניה ומאידך יקימו תשתית לעלייה אפשרית ברווחים בשנים הבאות, כמו גם בתשלומי הבונוסים ובמחיר המניה.
50 מיליון שקל הופרשו על התוכנית ביינות ביתן
שופרסל אינה היחידה שביצעה ניקוי אורוות תחת הנהלה חדשה בשנה שממילא הייתה לא מוצלחת בשוק המניות (המניה צנחה ב-16% מתחילת השנה). גם חברת המגבונים עלבד, שסובלת מחולשה בעסקיה לאחר התפוגגות מגפת הקורונה, הפרישה השנה קרוב ל-80 מיליון שקל. זאת בגין הפסקת פעילותה בארה"ב וירידת ערך מלאים שם, ולאחר צניחה של כ-70% במניה השנה ומינוי מנכ"ל חדש - יעקב חן.
מלבד שופרסל, עוד רשת שדיווחה לאחרונה על תוכנית התייעלות היא המתחרה, רשת יינות ביתן. התוכנית תכלול סגירת סניפים מפסידים, פיטורי עובדים ושיפוצים לרגל הכנסת רשת קרפור לארץ. תוכנית זו הושקה על-ידי המנכ"ל החדש של יינות ביתן - אורי קילשטיין, שנכנס לתפקיד ביוני האחרון.
בעלת השליטה ביינות ביתן, אלקטרה צריכה של משפחת זלקינד, דיווחה על הפרשה של יותר מ-50 מיליון שקל בגין תוכנית ההתייעלות ברשת. אין זו הפעם הראשונה שאלקטרה צריכה מכריזה על מהלך שכזה. עם מינויו של צביקה שווימר לתפקיד מנכ"ל החברה באוקטובר 2018, הוא ביצע מספר צעדי התייעלות שהובילו להפרשות של עשרות מיליוני שקלים. זאת, בין היתר, בגין סכסוך עם יצרנית מכשירי הסלולר הסינית וואווי, שהוביל להפסקת פעילות של הפצת המכשירים בידי אלקטרה צריכה, וכן תוכנית שמטרתה "להפחית עלויות כדי להתאים את המשאבים להיקף המכירות", צעדים שכללו פיטורי מנהלים ושינוי במבנה הארגוני.
התוצאות הורגשו במהירות, ובעוד שאת שנת 2018 חתמה אלקטרה צריכה עם רווח נקי של 8 מיליון שקל בלבד, נפילה של 95% ביחס לשנה הקודמת - שנה לאחר מכן זינק הרווח הנקי ל-185 מיליון שקל.
"המנהל החדש רוצה להודיע 'אני כאן'"
"כשמנהל חדש נכנס לתפקיד, הוא רוצה להודיע 'אני כאן'. מהלך של תוכנית התייעלות בארגון הוא חלק מעצם הכניסה לתפקיד, שמטרתה לייצר איזושהי אמירה עם אג'נדה", אומר החוקר הארגוני, ד"ר אבי שניידר, דיקאן הסטודנטים של המכללה למינהל.
לדבריו, מדובר במסורת רבת-שנים של מנהלים שבעצם נקיטת תוכניות שכאלה, מבקשים להודיע על כניסתם לארגון ועל השינוי הצפוי בו. "אז היום כותבים את המספרים על אקסל ולא עם טוש על הלוח כמו פעם, אבל עדיין צריך להתייחס לאירוע הזה כסוג של תרגיל מנהיגות מול העובדים, וגם מול המשקיעים ובעלי המניות. 'שימו לב יש פה מנהל חדש, עם הידיים על המושכות, שבודק את הארגון'. זה חלק מביטוי המנהיגות של המנהל בארגון".
במקרים אחרים המנכ"ל הטרי מנצל את ההזדמנות של כניסתו לתפקיד כדי לשנות את מדיניות קודמו, במהלכים שכוללים מחיקות ערך משמעותיות בספרי החברה, אולי אף יותר מהנדרש, במטרה להיתפס כמנהל אמיץ ונחוש.
כך למשל, בקיץ 2016 מונה אריק פינטו לתפקיד מנכ"ל בנק הפועלים, ולאחר כחודשיים בתפקיד החליט לנקוט גישה מחמירה יותר מאשר קודמו בתפקיד, ציון קינן, ביחס לפרשת חקירת המסים שבה הסתבך הבנק בארה"ב. באותה פרשה נחשדו בנקים מישראל ומהעולם כי סייעו לעברייני מס להתחמק מתשלומי מסים בארה"ב. פינטו הגדיל משמעותית את ההפרשות בגין הפרשה בספרי הבנק.
אם עד לכניסת פינטו הפריש הבנק 50 מיליון דולר על פני שנתיים, הרי שעם כניסת המנכ"ל החדש בוצעה הפרשה חד-פעמית גדולה של 70 מיליון דולר. המהלך נתפס מצד אחד כצעד זהיר, שנועד להתמודד עם השלכות הסדר עם הרשויות האמריקאיות בהמשך.
"ככלל", טוען ד"ר שניידר, "יש יתרון בזה שמגיעות עיניים חדשות, בוחנות את הנתונים, ומתקיים ניסיון 'להזיז את הכיסאות'. מצד שני, יש מקרים שהכרתי מקרוב שהמנהל הנכנס היה כל-כך עסוק בלהראות עד כמה הוא 'נכנס לעסק', והרבה לשנות ולהתייעל, עד שאיבד הרבה נכסים ארגוניים טובים שלא הבין עדיין את ערכם. מי שעוסק בלשנות לפני שבדק אם הוא גם משנה לטובה, יוצר נזק אדיר לארגון".
נראה כי הנטייה של המנהלים לאמץ את הפרקטיקה של ניקוי אורוות בחברות שזקוקות לריענון או לחילוץ ממצב פיננסי עגום, מוכיחה את עצמה לא פעם כצעד משתלם עבור כל הצדדים. מנהלים שמבצעים הפרשות או מחיקות ענק נתפסים כמי שהגיעו לעשות את הצעדים ההכרחיים והקשים לתיקון כשלי העבר, שקודמיהם לא רצו לשנות או אף היו אחראים להם. בהמשך הרווח גדל, והמניה עולה.
דוגמה מהשנים האחרונות בחברת התקשורת בזק מלמדת על הצלחה כזאת. המנכ"ל דודו מזרחי ביצע כמה חודשים לאחר כניסתו בשנת 2019 מחיקת ענק של כמיליארד שקל, בגין ירידת ערך של החברה-הבת פלאפון. הצעד הוביל את בזק לרשום הפסד של 1.2 מיליארד שקל בדוחות 2019, אך הרווח זינק בשנה לאחר מכן ל-800 מיליון שקל.
המחיקות לא סייעו להחזיר את טבע לתלם
מקרה שבו מחיקות ענק לא ממש החזירו את החברה לתלם הרווחים היה זה של חברת התרופות טבע, שבה מונה קאר שולץ לתפקיד המנכ"ל בשלהי שנת 2017, כדי להציל את החברה שנקלעה למצוקה קשה בעקבות רכישת הענק הכושלת של חברת אקטביס, שביצע קודמו, ארז ויגודמן.
זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד הוא הציג תוכנית התייעלות אגרסיבית, שכללה פיטורי אלפי עובדים וסגירת עשרות מפעלים, שנועדה לחסוך לטבע 3 מיליארד דולר בשנה ולוודא כי תוכל לשרת את החוב שלה. התוצאה הייתה צעדים מקיפים שכללו מחיקת מוניטין עצומה של כ-17 מיליארד דולר בדוחות לסיכום 2017. עם זאת, גם בשנה שלאחר מכן רשמה טבע הפסד ענק של 3 מיליארד דולר, ולמעשה, ניסיונות ההתאוששות האיטית שלה נמשכים גם היום.
במקרה אחר, שקשור בחברה-הבת של בזק, בזק בינלאומי, החליט אבי גבאי, כיום מבעלי השליטה בחברת הסלולר פרטנר, לבצע בדיקה מקיפה של שווי הציוד בעת שמונה לתפקיד מנכ"ל החברה שלה לפני כמעט 20 שנה (2003). ברבעון הראשון לכניסתו לתפקיד, שהיה הרבעון האחרון לאותה שנה, בוצעה מחיקה של כ-127 מיליון שקל בבזק בינלאומי בגין ציוד מיושן.
מה ניתן ללמוד מהמהנדס הפיננסי ששמר קצת "קניפלך" לשנה הבאה | שי שלו
חלפו כבר יותר מ-20 שנה מאז ראיון שהעניק לגלובס איש העסקים איציק שרם. בזמנו נחשב שרם לאחד מאשפי הבורסה המקומיים ואף כונה "המהנדס הפיננסי", אך כרבים מגיבורי אותה תקופה, הוא נאלץ לפנות את הזירה בתחילת העשור הקודם בעקבות הסדרי חוב בעסקיו, שנבעו מהשקעות כושלות בעולמות הטכנולוגיה והנדל"ן במזרח אירופה.
עם זאת, נראה כי לפחות אמיתה אחת שחשף שרם באותה פגישה, תקפה גם היום. 2001 לא היטיבה עם עסקיו של מי שזוהה בעיקר עם ניצול הזדמנויות השקעה בשוק עולה. הרפרטואר של קבוצת ההשקעות שרם-פודים-קלנר (שרפ"ק), שבראשה עמד, כמעט הושבת מפעילות באותה שנה, כשאת מקומם של הרווחים הגבוהים שידעה הקבוצה לספק בדרך-כלל, תפסו הפסדים כבדים שגרמה מפולת בשוקי המניות.
תוצאות שלושת החודשים האחרונים של אותה שנה, אותן ניתן היה להבין מדבריו של שרם, לא יהיו מזהירות אף הן: "אני מניח שברבעון הרביעי ההפסדים שידווחו יהיו גדולים אף יותר. מי שלא ינקה את הספרים ברבעון הזה, עושה טעות. היום זה בון-טון להפחית השקעות, וכל אחד רוצה לשמור קצת 'קניפלך' (קניפל ביידיש - חיסכון הצרור בגרב, ש"ש) לשנה הבאה. את 2001 ישתדלו לשכוח, 2002 תהיה הרבה יותר חיובית".
את "הסוד" שחשף שרם, בשפתו הישירה, יודע כנראה כל מנהל בכיר, ובעיקר כזה הנכנס לתפקיד חדש. מדובר בתופעה שבה מועמסות על התוצאות הכספיות בשנה גרועה ממילא הפרשות גדולות, אולי אף יותר מהנדרש (בגין הפחתת השקעות, מחיקת מלאים, סגירת סניפים וכו'). כל זאת כדי "לנקות שולחן" ולהניח תשתית לשיפור התוצאות ברבעונים הבאים, בהם יגדלו הרווחים, המניה תעלה, וממילא גם התגמולים לבכירים.
עבור שרם ושותפיו לשליטה בקבוצה, יאיר פודים ואביגדור קלנר, 2001 הייתה כבר ממילא "שנה אבודה". זאת מפני שעל-פי תנאי העסקתם נבע רוב התגמול שקיבלו מבונוס שנגזר מרווחי חברות הקבוצה. מבחינתם, הגדלה של ההפסד השנתי פירושה היה גם הגדלת הסיכוי לעבור לרווח בשנים הבאות וקבלת הבונוסים הנגזר מכך.
בסופו של דבר זה לקח יותר זמן ממה שהעריך שרם, כי גם השנתיים הבאות לא היטיבו עם עסקי הקבוצה שהוביל, שהמשיכה לרשום הפסדים כבדים. שרם, פודים וקלנר - שגבו בשנת 2000 לבדה תגמולים בעלות מצרפית של כ-30 מיליון שקל והפכו לשיאני השכר בתל אביב - נאלצו להסתפק בשכר בסיס "צנוע" של כ-1.5 מיליון שקל לשנה כל אחד.
אבל ב-2004, שהייתה שנה מצוינת בשוק ההון, חזרה שרם-פודים-קלנר להציג רווחים שמנים מעסקי הפיננסים שלה, ועימם חזרו גם ה"קניפלך" של השלושה, שחילקו ביניהם סכום של כ-20 מיליון שקל, עיקרו בונוסים בגין רווחי חברות הקבוצה.