בחודשים האחרונים עלה מספר החברות שהגישו בקשת חדלות פירעון. כלומר, יותר ויותר חברות הגיעו למצב בו הן לא יכולות לפרוע את התחייבויותיהן ופנו לבית המשפט להקפיא את ההליכים, לנסות להגיע להסדר חוב עם הנושים או למצוא קונה לחברה ולהמשיך את פעילותה. מדובר בחברות בתחומים מגוונים - מחברות מזון כמו מחלבות רמת הגולן ופסקוביץ, ועד חברת קנאביס וייצור פלסטיק.
● מניות העם החדשות: איזו מניה המשקיעים הספקולנטים הכי אוהבים?
● רווחית ומפטרת: מדוע פלייטיקה קיצצה כ־20% מעובדיה בחצי שנה
● ארבע חברות מזון על סף קריסה, וזאת עלולה להיות רק ההתחלה | ניתוח
לפי נתוני אגף הממונה על חדלות פירעון, השוואה של מספר הבקשות הכולל של תאגידים שהוגשו מינואר עד נובמבר השנה מול אותם חודשים בשנת 2021 חושפת עלייה של 21% בבקשות - עוד לפני סוף השנה. מדובר ביותר מ-1,600 בקשות לעומת כ-1,300 בכל השנה שעברה.
סינון של התיקים המורכבים בלבד, אלה שבהם נבחנת הבראה של החברה, מעלה כי בחודשים ינואר עד נובמבר 2021 היו 61 תיקים, לעומת 74 באותם החודשים בשנת 2022 - עלייה של 21%. בחודש שעבר רואים עלייה תלולה עוד יותר. בעוד שבנובמבר 2021 היו 5 תיקים מורכבים, בנובמבר 2022 מספרם עלה ב-140% ל-12 תיקים.
העלייה במספר התיקים המורכבים מחדדת את המגמה המדאיגה: לכל אורך הספקטרום עולה מספר החברות לקראת קריסה.
הסיבות לקריסות: מהריביות ועד למגפה
מומחים בתחום מסבירים את התופעה בעליית מחירי הייצור והתקורות, לצד עליית הריבית וסיום הרזרבות ומענקי הקורונה שאפשרו לחברות לשרוד. הנפגעות העיקריות הן חברות קטנות ובינוניות.
לדברי הממונה על חדלות פירעון, עו"ד ורו"ח אשר אנגלמן, העלייה בפתיחת ההליכים מושפעת ככל הנראה מעלייה בעלות הייצור ועליית הריבית, שמביאה לגידול בהוצאות. "התקורות עולות, עלות הייצור עולה, במקביל יש עלייה בריבית. לחברות ממונפות יש עלות מימון גדולה יותר. הרווחיות יורדת, ומגיעים להפסדים, זו שרשרת שמשפיעה על כל המשק".
ומהצד של החברות הקורסות עולה תמונה דומה. כך למשל, חברת הקנאביס יוניבו, שהגישה בקשה לחדלות פירעון, נימקו את הקריסה בעודף הרגולציה בישראל, שינויים לא צפויים וחוסר בתקינה ליצוא. בחברת ייצור אריזות הפלסטיק פלסטניר, שצברה חוב של 50 מיליון שקל, טענו בין היתר כי העלייה במחיר חומרי הגלם הובילו לקשיים תזרימיים. בחברת הבנייה טל בר בנייה ופיקוח תלו את האשם בקורונה לצד עיכוב בקבלת היתרים שהובילו לנטילת אשראי שלא נלקח בחשבון.
טחינת הנסיך, שצברה חוב של 143 מיליון שקל, נימקה את קריסתה באילוצים גלובליים, בפרשת הסלמונלה משנת 2016 ובמשבר הקורונה שהביא אותה למצוקה תזרימית. החברה חזרה לייצר לאחר השבתה של שבועיים, והיא מוצעת למכירה.
במחלבות רמת הגולן הסבירו את הקריסה, שכוללת חוב של 40 מיליון שקל, ברווחיות נמוכה שנשחקה לאורך זמן, לצד התייקרויות בעלויות הייצור של החברה בחומרי הגלם, בתשומות, בכוח-האדם ובחשמל. זאת כאשר לחברה אין יכולת לייקר את מוצריה. בינתיים שופרסל הסכימה להעמיד תרומה של כחצי מיליון שקל, והנאמנים פועלים למכירת החברה.
עו"ד דנית רימון, שותפה במחלקת חדלות פירעון במשרד ארנון, תדמור-לוי, מסבירה כי ניתן לחלק את החברות שהגיעו לחדלות פירעון לשני סוגים עיקריים. האחד - תאגידים שנפגעו באופן ישיר ממשבר הקורונה עקב ירידה משמעותית בפעילות. אלה כוללים חברות תיירות, תעופה ואירועים. הסוג השני הוא חברות שנפגעו כתוצאה מהשעות עקיפות של משבר הקורונה. בהן חברות תעשייתיות ונדל"ן.
"במהלך הקורונה עסקים רבים קיבלו הלוואות בערבות מדינה, והבנקים הפגינו סבלנות יחסית. ההלוואות נועדו לאפשר לחברות לקבל כסף מיידי כדי להיות מסוגלות להמשיך ולהתקיים ותנאי הסף לקבלת ההלוואות היו נמוכים", אומרת עו"ד רימון. "כבר אז נשמעה ביקורת רבה שלמעשה מדובר בהנשמה מלאכותית של חברות, כי הרי את ההלוואות האלה יהיה צריך להחזיר, והרבה חברות, שמצבן היה לא מזהיר אף לפני הקורונה, אינן מסוגלות כיום לשאת בעלויות כאלה. עכשיו אנחנו חווים את תופעות הלוואי של המשבר. זה לא משהו שלא צפינו מראש, אבל יש כאלה שסוברים שהוא הגיע מאוחר מהצפוי. כעת כשהמשק חזר לעבודה סדירה, התנאים לקבלת אשראי נעשו קשיחים יותר, או לפחות חזרו למצבם הנורמלי".
חן הרצוג, שותף וכלכלן ראשי בחברת BDO העוסקת בליווי חברות המתקרבות למצב של חדלות פירעון, מסביר כי המגמה נובעת משילוב של שני גורמים: "עליית הריבית יחד עם ההאטה הכלכלית. הוצאות המימון עולות והבנקים מקשיחים את תנאי האשראי לאור חשש להאטה בפעילות. עליית הוצאות הריבית מקטינה את מרווח הנשימה של החברות. בחלק מהמקרים מדובר בחברות שממילא היו על סף חדלות פירעון, והעלאת הריבית הביאה אותם לחצות את הרף. האירוע השני שקורה במקביל הוא היציאה מתקופת הקורונה ומענקי הקורונה".
הרצוג מסביר כי עסקים קיבלו מענקים בצורה גורפת, מה שאפשר גם לחברות שהיו בקשיים ללא קשר לקורונה להמשיך ולשרוד. "הייתה דחייה של קריסת עסקים, הם הצליחו למשוך עוד שנה-שנתיים ואז התנתקו מהחמצן", הוא אומר. "כשמחברים את הריבית האפסית והמענקים, לניתוק מהמענקים ועליית הריבית, השילוב זה מה שאנחנו רואים בנתונים על הגידול בחדלות פירעון".
למרות המגמה, אין חשש ליציבות הפיננסית במשק
עו"ד שי בר ניר, שותף ומוביל תחום חדלות פירעון במשרד מ. פירון, מסביר כי ה"רזרבות" של חברות רבות נגמרו, ועובדה זו, בשילוב החששות המתגברים מהמצב הכלכלי שגורמים לנושים הפיננסיים להיות יותר אגרסיביים, מביאים לכך שנראה בזמן הקרוב חברות רבות נקלעות להליכי חדלות פירעון.
לדבריו, "למרבה הצער, למרות שהחוק יצר כלי הבראה ראוי לחברות, חברות רבות מגיעות להליכי חדלות פירעון, הרבה אחרי הדקה ה-90, במצב שאין אפשרות אמיתית להבראה, ולכל היותר ניתן למכור את הפעילות במחירים זעומים לעומת היקף החוב, מה שמשאיר דיבידנד אפסי, אם בכלל, לנושים הבלתי מובטחים".
הרצוג מרגיע ואומר כי למרות המגמה של ריבוי חברות עם קשיים תזרימיים, לא מדובר במשבר רוחבי במשק. "בסוף הכלכלה צומחת, זה לא סיכון רוחבי אלא דחייה של חדלות פירעון פלוס עליית הריבית. נכון שיש שחיקה ברווחיות אבל אין חשש ליציבות הפיננסית"
השימוש בקורונה כהסבר לקריסה
לקורונה יש תפקיד נוסף במגמה. מרבית החברות שהגישו בקשה להליך חדלות פירעון מנסות לתלות את קריסתן במגפה. הסיבה לכך נעוצה בהוראת שעה המכונה תיקון 4, שעברה בעקבות הקורונה. לפי התיקון הזמני, מי שנקלע לחובות, יוכל במהלך 3-4 חודשים לגבש הסדר חוב בליווי מנהל הסדר מטעמו. זאת בניגוד להליך הרגיל במסגרתו ממנים נאמן חיצוני, והשליטה ממנהלי החברה נלקחת.
הוראת השעה הזו אומנם הסתיימה במרץ השנה, אך הוארכה 4 פעמים מאז, והחייבים עדיין תולים בה תקוות. כעת, עו"ד אנגלמן מספר כי נעשית עבודת מטה שתבחן את התיקון. לדבריו, אין אפשרות להאריך את הוראת השעה יותר, ויש לקבל החלטה אם החוק יהיה קבוע, יבוטל או יתקבל בשינויים מסוימים.
עו"ד רימון אומרת כי "אם צוללים לעומק הדברים, מבינים שבהרבה מקרים זו (הקורונה נ"ש) אינה הסיבה האמיתית. בחלק לא מבוטל מהקריסות, משבר הקורונה הציף בעיות רבות שהיו קיימות שנים בעסק מקרטע שהיה בסביבת חדלות פירעון תקופה ממושכת - גם לפני המשבר".
לדבריה, לחברות יש נטייה לחשוב שבתי המשפט יהיו סלחניים יותר אם הסיבה לקריסה היא הקורונה, אך במקרים רבים זו רק סיבה ש"מצטלמת" טוב. להערכת עו"ד רימון, מה שמבדיל בין חברות באותו תחום וגודל, בשאלה מי מהן תחזיק מעמד, היא כמות המזומנים וההון העצמי שהן נכנסו איתם לתוך המשבר. "חברות חזקות יותר, גם לפני הקורונה, יוכלו לצלוח ביתר קלות את הזעזועים המתרחשים, כגון עלייה בעלות חומרי הגלם והשילוח, עלייה בהוצאות המימון והשפעות המלחמה באירופה".
