וולאס הוא סופר ופרופסור לתולדות האמנות באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. ספרו "מיכלאנג'לו, האדריכל של אלוהים - סיפור שנותיו האחרונות ויצירת המופת הגדולה ביותר שלו" יצא בהוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון
כשאנו חושבים על מיכלאנג'לו, עולה ברוחנו דמותו של הגאון המתבודד שחצב בשיש את פסלי דוד והפייטה וצייר את פרסקאות התקרה בקפלה הסיסטינית ברומא. אנו נוטים להתעלם מיותר מ־50 שנים בחייו וביצירתו של האמן, בהן הוא השלים את קברו של האפיפיור יוליוס השני וצייר את "יום הדין", הפרסקאות ב"קפלה פאולינה", וכן את יצירת המופת הגדולה ביותר שלו: בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא.
ב־1547 האפיפיור פאולוס השלישי מינה את מיכלאנג'לו, אז בן 71, לאדריכל הראשי של בזיליקת פטרוס הקדוש. "אינני אדריכל" מחה, אבל מיכלאנג'לו גם טען בעבר שאינו צייר. ובכל זאת, לפני מגיפת הקורונה, יותר מ־22 אלף איש עמדו בתור כדי לבקר בקפלה הסיסטינית מדי יום. מיכלאנג'לו היה יכול לטעון גם שהוא כבר אדם זקן - וזו היתה אמת. בתקופה בה אנשים מתו בגיל 45 בממוצע, הוא חי הרבה יותר מרוב האנשים בתקופת הרנסאנס. הוא רצה לפרוש ולחזור לפירנצה. אבל לא מסרבים לאפיפיור.
● איזו וילה מוזרה בברצלונה תכנן אדריכל ספרדי נודע?
● איזה בניין כונה "הפלא השמיני של העולם"?
● איך הפך מוזיאון פומפידו לאחד מהסמלים הידועים והשנויים במחלוקת של פריז?
מיכלאנג'לו הצעיר, שעשה הכל במו ידיו והדהים את העולם ביצירות פלאים שהן כיום נכסי צאן הברזל של האנושות, היה עסוק במוות, חטאים וגאולה. גילו, מספר רב של פרוייקט שלא השלים, וסדרה כואבת של מיתות של קרובי משפחה וחברים, מיקדו את תשומת ליבו של האמן בכנסייה. למרות שידע כי מפאת גילו הוא לא יזכה לראות אותה בנויה, הוא הקדיש לה את 17 שנותיו האחרונות. הוא האמין בכל ליבו ש"אלוהים הציב אותו שם", שהוא היה האדריכל של הבורא.
מצב הכנסייה טרום שיפוצה
כשמיכלאנג'לו קיבל לידיו את הכנסייה, היא היתה שרויה במצב מבולגן למדי. הפרויקט התחיל ב־1506, כשהאפיפיור יוליוס השני החליט להחליף את הבזיליקה המקורית, שנבנתה במאה הרביעית מעל קברו של השליח פטרוס. אלא שלאחר כ־40 שנה, היא היתה דומה יותר לחורבה רומית מאשר לכנסייה חדשה. שברים של כנסייה נוצרית קדומה היו פזורים בכל מקום, לאחר שנהרסו על ידי האדריכל שלפני מיכלאנג'לו, דונטו ברמנטה, שזכה בחייו לכינוי המפוקפק "Bramante il ruinante" - "ברמנטה ההורס". ארבעת האגפים של הכנסייה היו מחוברים בקמרונים, אבל ההצטלבות המרכזית מעל קבר השליח נותרה חשופה לאיתני הטבע. המבנה היה מכוסה פיגומים מחוזקים בחבלים, מנופים וגלגלות, והיו מפוזרים בו לבנים, ציוד בנייה וגללי חיות.
בנוסף, המבנה סבל מתוכניות הבנייה הלא מתאימות של חצי תריסר האדריכלים הקודמים, שאף אחד מהם לא חשב על הבעיה החשובה מכל: איך לבנות כיפה בקוטר כיפת הפנתיאון ברומא, אבל גבוהה פי שלוש. לפיכך המשימה הדחופה ביותר של מיכלאנג'לו היתה לחזק את ארבעת האגפים המצטלבים ואת הקירות החיצוניים של הבזיליקה, שביחד היו אמורים לתמוך במשקל ובגובה של הכיפה העצומה.
הפתרונות ההנדסיים שהמציא מיכלאנג'לו
בבזיליקת פטרוס הקדוש, פעל מיכלאנג'לו יותר מכאדריכל ומעצב. בזקנתו, מצא את עצמו מפקח על אתר בנייה עצום: הוא היה, בעת ובעונה אחת, מנהל פרויקט, מנהל כללי, מנהל עסקי ומנהל יחסי ציבור. מדי יום הוא רכב על סוסו לאתר, שוחח עם נציגיו בשטח, הגה פתרונות בנייה, ופתר בעיות הנדסיות שייאשו את קודמיו. כדי להרים חומרים לגובה הרב של המבנה, הוא תיכנן רמפה מעגלית, בשיפוע מתון, בין ארבעת האגפים. חמורים נשאו אלפי לבנים, חול וסיד להכנת מלט, וכן מזון ומים לעובדים חסרי המורא שעבדו שם, בגובה 46 מטר.
היו עוד פרטים רבים לחשוב עליהם: כמה טרוורטין (סוג של סלע גיר) נחוץ כל שבוע לבניית 32 העמודים שנועדו לתמוך בכיפה המרכזית המפוארת? כמה סתתי אבן צריך לשלוח למחצבות כדי לחצוב את הגושים הגדולים? כמה עגלונים נדרשים כדי להביא את החומרים האלה לאתר הכנסייה ברומא? האם המנופים והגלגלות חזקים דיים להחזיק את אבני הבסיס של הכיפה שתנוח על ראשי העמודים?
החזון האדריכלי של מיכלאנג'לו
הכיפה שבלב בזיליקת פטרוס הקדוש היא גדולה וקמורה, כספינת אוויר נפוחה הדוחפת את שלד הצלעות האנכיות המרסנות אותה. הכיפה נחה על מעגל אבן אופקי בגובה 15 מטרים, המוקף ב־16 תומכות מסיביות, שלפני כל אחת מהן שני עמודים עצומים. התומכות משמשות תפקיד דומה לתומכות החיצוניות בקתדרלה גותית: הן בולמות את העומס שנוצר מהכיפה. כל אחת מהצלעות הגדולות של הכיפה צומחת מזוג עמודים, וכך נוצרה לבסוף הכיפה. אלו רכיבי העיצוב של מיכלאנג'לו, או כפי שאמר: "הבאתי את 'פטרוס הקדוש' לשלב שבו אי אפשר יהיה לשנות או לחבל בתוכניות שלי".
מי בנה את הכנסייה לפני מיכלאנג'לו?
מיכלאנג'לו לא זכה לראות את הכנסייה מושלמת, אבל אם תשאלו כל אדם מי בנה את פטרוס הקדוש, מעטים יענו דונטו ברמנטה או קרלו מדרנו, האדריכל שבנה ב־1619 את החזית שהשלימה את הכנסייה. העוצמה והסמכותיות בחזון של מיכלאנג'לו, בהירות התוכנית, והפתרונות ההנדסיים שהגה הבטיחו את ההשלמה המוצלחת של הפרויקט.
האם אתם חושבים על פרישה רק בגלל שהגעתם לגיל 70? בגיל הזה מיכלאנג'לו רק התחיל את השנים העסוקות והיצירתיות ביותר של חייו. ותראו לאיזה הישג כביר הוא הגיע, 52 שנים אחרי שהשלים את הקפלה הסיסטינית.
