העונש הצבאי הרומאי ''דסימציה'' (פרט), ציור של ויליאם הוגארת', 1725 / צילום: ויקיפדיה
ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב
זכיית הלוטו הגדולה ביותר בתולדות ארה"ב
בנובמבר האחרון אדם בקליפורניה זכה ב־2.04 מיליארד דולר בהגרלת הלוטו האמריקני - הסכום הגדול ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. הסיכויים לכך מדהימים. ההסתברות למות בהתרסקות מטוס - המוערכת לעתים קרובות כ־1 ל־11 מיליון לאמריקאי הממוצע - גבוהה יותר מההסתברות לזכות באחת מהגרלות הלוטו, "פאוורבול" או "מגה מיליון" (1 לבערך 300 מיליון). למרות זאת, כמעט 50% מהאמריקאים קנו כרטיס להגרלת לוטו בשנה שעברה.
מה שמניע אנשים להשתתף בהגרלת הלוטו הוא יותר ממתמטיקה גרועה. הגרלות נוגעות בצורך עמוק של בני אדם למצוא משמעות באירועים רנדומליים. רבות מהתרבויות העתיקות, מהסינים ועד העברים, עסקו בחיזוי על ידי הטלת קוביות, או הימור המאפשר לאלוהות לבטא עצמה. זה אפילו כתוב בתנ"ך, בספר משלי: "בחיק יוטל את־הגורל; ומה' כל־משפטו".
השימושים שמדינות עושות בהגרלות
היוונים בעת העתיקה היו בין הראשונים שהשתמשו בשיטת ההגרלות על מנת להבטיח אובייקטיביות למטרות לא דתיות. האתונאים בחרו דיינים ופקידי ציבור באופן אקראי על ידי מכשיר מיוחד שנקרא "קלרוטריון", זאת כדי למנוע התערבות לא הוגנת. הרומאים השתמשו באופן נוראי בהגרלות: עונש צבאי קולקטיבי בשם "דסימציה" הכריח כל לגיון שהובס בקרב לבחור באופן אקראי חייל אחד מכל עשרה, ולהוציאו להורג. השימוש האחרון בנוהג זה היה במלחמת העולם הראשונה, על ידי מפקדים צרפתים.
הרומאים מצאו להגרלות גם שימושים פחות איומים, כולל כמקור להכנסות למדינה. הקיסר נירון היה המושל הראשון שהשתמש במערכת הגרלות כאמצעי למלא את הקופות מבלי להעלות מסים.
● התקרית המביכה במסעדה הניו יורקית שבעקבותיה נולד כרטיס האשראי הראשון
● מחיר דמים: כמה עלתה המלחמה היקרה ביותר בהיסטוריה?
● איך אימפריות עבר התמודדו עם אינפלציה ומתי למדנו לבלום אותה?
לפעמים הלוטו נכשל
לאחר נפילת רומא, היו להגרלות שימושים אחרים במערב - לדוגמא, כאמצעי להקצאת דוכנים בשוק. אבל לוטו בחסות המדינה חזר לאירופה רק לאחר 1441, כשהעיר הבלגית ברוז' עשתה ניסיונות מוצלחים בהגרלה כאמצעי למימון פרויקטים קהילתיים. עם זאת, גיוסי הכספים האלה לא תמיד הצליחו. היעדר אמון ברשויות האנגליות פגע מאוד במכירת הכרטיסים להגרלת הלוטו הלאומית הראשונה (והאחרונה) שערכה המלכה אליזבת הראשונה ב־1567.
הפרסים של ההגרלות יכלו להיות משמעותיים. בעולם החדש, ההגרלות מימנו את השנים הראשונות של קולוניית ג'יימסטאון, הנחשבת להתיישבות הקבע הראשונה של אנגליה בארה"ב, וגם את הארוורד, ייל, פרינסטון ומוסדות אחרים. ב־1729, זכה הפילוסוף הצרפתי וולטר בלוטו הלאומי, שנועד למכור אגרות חוב על ידי הפיכת כל איגרת חוב לכרטיס השתתפות בהגרלה. וולטר, עם זאת, זכה באמצעים לא כשרים: הוא היה חלק מקבוצת רמאים שניצלו פגם בתכנון ההגרלה, על ידי קניית כמות עצומה של אג"ח מאוד בזול.
ההגבלות על הלוטו
סקנדלים שנסובו סביב שחיתות וכשלים גבו לבסוף את מחירם. מבקרים כמו הסופר הצרפתי אונורה דה בלזק, שכינה את ההגרלות "אופיום לעניים", גינו את הלוטו וטענו שמדובר בניצול אנשים מעוטי יכולת. החל מסוף שנות ה־20 של המאה ה־19, סדרה של חוקים נגד הגרלות נחקקו משני צידי האוקיינוס האטלנטי. הדיונים לגבי ההגרלות המשיכו גם במקומות בהם נותרו חוקיות. הסופר הרוסי אנטון צ'כוב הדהד את ההשפעה ההרסנית של ההגרלות בסיפור קצר מ־1887 בשם "כרטיס ההגרלה", בו מתואר זוג אומלל שמתפרץ בזעם אלים בגלל עצם האפשרות לזכות.
ניו המפשייר היתה המדינה האמריקאית הראשונה שביטלה את האיסור על הגרלת לוטו ב־1964. מאז הוכח שהגרלות מדינה הן לא האסון וגם לא פתרון הקסם שציפו שיהיו. בנוגע לחמש המדינות בהן עדיין אסור על פי חוק לערוך הגרלות - אלבמה, אלסקה, הוואי, נבדה ויוטה - הן מסתדרות בלעדיהן יפה מאוד.