מחיר דמים: כמה עלתה המלחמה היקרה ביותר בהיסטוריה?

ד"ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. כתבה חמישה ספרים עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדות פרס מאן בוקר ופרס הספר הלאומי משחק המלכות והמומחים הגדולים

"מבצע קיילה מולר" ב־2019, בו לכדו הכוחות האמריקאים את מנהיג ארגון המדינה האיסלאמית אַבּוּ בַּכְּר אלְ־בַּגְדַאדִיּ, הוא נקודת ציון בתולדות הלוחמה נגד טרור, עליה הכריזה ארה"ב לאחר פיגועי 9/11. העלויות של המלחמה הארוכה הזו היו עצומות: עד כה, הן מסתכמות בכ־6 טריליון דולר, זאת על פי דו"ח שהנפיק מכון ווטסון לעניינים ציבוריים ובינלאומיים באוניברסיטת בראון, שכלל בחשבון לא רק את תקציב הביטחון אלא גם עלויות נוספות, כמו טיפול בפצועים בשדות הקרב, ביטחון המולדת והחוב הלאומי.

המלחמות באירופה ממומנות על ידי מעשי ביזה

מודל מימון המלחמות השתפר מאוד מאז שהיוונים בעת העתיקה ייסדו את הליגה האָטית־דֶלית בשנת 478 לפנה"ס, שחייבה את תושבי המדינה לתרום כל שנה סכום כסף מוסכם מראש. מימון הליגה הפך את אתונה למעצמה הצבאית הראשונה בתולדות האנושות. לפחות עד שתושבי ספרטה, בעזרת הפרסים, בנו את הצי הימי שלהם באמצעות תשלומי מס שהם גבו מהממלכות שכבשו.

● איך אימפריות עבר התמודדו עם אינפלציה ומתי למדנו לבלום אותה?
● למה אלפי שנים אנחנו עוסקים בלהפוך את גופנו לחסון ושרירי?
● התקרית המביכה במסעדה הניו יורקית שבעקבותיה נולד כרטיס האשראי הראשון

הרומאים ביססו את צבאותיהם בעזרת תרומות ומיסים, עד המלחמות הפוניות בין הרפובליקה הרומית לקרתגו, שלוש מערכות ארוכות בין 264 ל־146 לפנה"ס, שהיו כל כך יקרות, שהממשלה נאלצה להוריד את ערך המטבע במאמץ להגדיל את מלאי הכסף. התוצאה היתה מסוכנת מאוד. בשנת 86 הממשלה הגיעה לחדלות פירעון, ובכך נחתם הגולל על הרפובליקה הרומית.

לאחר נפילת רומא בסוף המאה החמישית, המלחמות באירופה מומנו על ידי מעשי ביזה ואמצעים מזדמנים אחרים. מלך אנגליה ויליאם הראשון, הידוע כ"ויליאם הכובש", מימן את הפלישה הנורמנית לאנגליה ב־1066 בדרך הרומית העתיקה - על ידי הורדת ערך המטבע. אבל הוא למד את הלקח מהרומאים ומימן את המלחמות הבאות באמצעות מיסים, שייצבו את המערכת האנגלית וכוננו מודל חדש למימון מלחמה.

נפוליאון מוכר נכסים כדי לממן את הקרבות

גביית מיסים היתה השיטה המקובלת, עד שהמלחמות באירופה נעשו יקרות מדי למשרדי האוצר של המדינות הלוחמות. שליטים פנו לכמה אפיקי מימון. במאה ה־16, פיליפ השני, מלך ספרד, פנה לבנקים בג'נובה, על מנת לגייס כספים לפלישת צי הארמדה שלו לאנגליה.

סר פרנסיס וולסינגהם, מזכירה הראשי של המלכה אליזבת הראשונה ומי שהקים את שירות הביון בחצרה, שלח מרגלים לג'נובה עם הוראה מפורשת: לעכב, בכל דרך חוקית, את תשלומי האשראי של פיליפ. בזכות המבצע החשאי של וולסינגהם, אנגליה הרוויחה עוד זמן כדי להתכונן למערכה.

כשנפוליאון תיכנן את המלחמה נגד אנגליה, היה לו יותר מזל מלפיליפ השני: ב־1803 הוא גייס 11 מיליון דולר במזומן על ידי מכירת שטחה של לואיזיאנה הצרפתית לממשלת ארה"ב.

המצאת אגרות החוב של המלחמה במאה ה־19

המצב של נפוליאון היה לא נפוץ: היה לו נכס רב־ערך שהוא יכל למכור. עד פרוץ מלחמת האזרחים בארה"ב ב־1861, ממשלות הסתמכו בעיקר על מיסים, הדפסת כסף והלוואות. לארה"ב חסרה מערכת בנקים מוסדרת מאז שהנשיא אנדרו ג'ונסון פירק את הבנק של ארה"ב בשנות ה־30 של המאה ה־19. הדרום חזר להדפיס כסף משלו, והמטבע הזה ירד בערכו במידה דרמטית. הצפון יכל להרשות לעצמו להיות יותר חדשני. ב־1862 איש העסקים ג'יי קוק המציא את אגרת החוב של המלחמה. זו שווקה לאזרחים בהצלחה רבה. עד סוף המלחמה, כיסו אגרות החוב שני שליש מההוצאות של הצפון.

צבירת חוב היא הדרך בה ארה"ב מממנת מלחמות עד עצם היום הזה. זה עזר למדינה להתגונן בפני ההשלכות הפיננסיות הגדולות של המערכות הממושכות שהיא מנהלת. אבל ראוי לזכור את אזהרתו של נשיא ארה"ב לשעבר קלווין קולידג': "בכל מערכת לחימה מודרנית הדולרים הם החיילים המוטלים ראשונים. למדינה במצב של חוב גדול חסר קו ההגנה הראשון".