אסף רפפורט, מייסד Wiz / צילום: איל יצהר
חברת הסייבר וויז (Wiz) החליטה להוציא את רוב כספה מחשבונות בנק ישראלים בשל החשש מהרפורמה המשפטית. על פי התוכנית, החברה תעביר את רוב הכסף שנמצא בחשבונות ישראלים לחו"ל, ותמשיך להחזיק חשבונות מקומיים לצורך תשלום משכורות לעובדים. בכך, מצטרפת וויז לפאפאיה גלובל, שהודיעה על מהלך דומה לפני כשבועיים.
● המרוץ של גוגל ומיקרוסופט ל-AI: מי תשלוט בדור הבא של מנועי החיפוש | ניתוח
● בשנת 2022 פג הקסם של חברות ההייטק. איך זה קרה? | ניתוח
● בכירים במשק: הגיע הזמן להידברות ופשרה בנוגע לרפורמה המשפטית
גם חברת סקאי (SKAI) - שנקראה בעבר קנשו - הודיעה אמש (ג') כי תוציא "בהקדם יתרות מזומנים לחו"ל כפי שעשו מספר חברות עד כה וכפי שמצופה מאיתנו על ידי הקהילה הבינלאומית". בין המשקיעים בחברה: קרן ההון סיכון קומרה - מיוזמות מחאת ההייטק - קרן הענק סקויה, וגם קרן ביין שנוסדה על ידי הסנאטור הרפובליקני מיט רומני, לשעבר מועמד המפלגה לנשיאות ארה"ב. חברת מוצרי הפרסום אף הודיעה שתסגור ביום שני הבא את שעריה ליום אחד במסגרת שביתת המחאה ותעבוד במתכונת של שירותים קריטיים בלבד. במכתב ששלחה ל-600 עובדיה, ביקשה מהם ומחבריהם לחתום על מגילת העצמאות.
המהלכים מצידן של החברות מוצגים לא רק כפעולות מחאה, אלא בראש ובראשונה כמהלך לגידור סיכונים במצב של אי ודאות כלכלית, שלטענתן ייווצר בעקבות העברת החוקים במערכת המשפט.
בתוך כך, נודע לגלובס כי משרדי עורכי דין ורואי חשבון נערכים בדיונים פנימיים לספק ליזמים ולמשקיעים תשובות על ההשלכות הכלכליות והמשפטיות של העברת נכסים מישראל החוצה. אלה נדרשים להסביר לעיתים, שהוצאת פעילות מישראל עלולה להיות לא תמיד פשוטה.
משיכת כספים מבנקים
חברות הייטק שנוסדו בישראל נוטות להחזיק את כספן בהתאם למקום בו רשומה חברת האם. וויז ופאפאיה, למשל, הן חברות ישראליות ולכן את עיקר המזומן שגייסו במהלך השנים הן מרכזות בחשבונות בנק בישראל. עם זאת, רובן לא מחזיקות את כל הכסף בישראל אלא מפזרות אותו בחשבונות בנק במדינות בהן הן מחזיקות בסניפי מחקר ופיתוח או מכירות.
פאפאיה מחזיקה בחשבונות בנק גם בשוויץ ובארה"ב. העברה של כסף בין חשבונות בנק במדינות שונות באותה החברה היא פרוצדורה פשוטה, זולה, שלרוב אינה דורשת את אישור הדירקטוריון. עם זאת, חברי הדירקטוריון מצפים להודעה מראש על מחאה פוליטית מוצהרת.
חברות רבות נוטות לעבוד עם בנקים בינלאומיים, כמו סיליקון ואלי בנק, המאפשרים להעביר בקלות כסף מחשבונות במדינות שונות, כל עוד הן שייכות לאותו הבנק. וויז עשתה את המהלך ביידוע של המשקיעים בחברה.
עם זאת, פתיחה של חשבון בנק חדש היא מהלך מורכב יותר. חברת הייטק ישראלית שאין לה חשבון בנק בחו"ל ותחליט לפתוח חשבון חדש, תצטרך לעבור את משוכת הדירקטוריון.
מי שמפסיד ממהלכים אלה הם הבנקים הישראלים שזוכים לנהל כמות קטנה יותר של כספים ועומד להם הון קטן יותר למתן משכנתאות והלוואות.
וויז גייסה עד היום 621 מיליון דולר. סביר להניח שרק חלק מכך נמצא בבנקים ישראלים, אך אין ספק שעבורם, אפילו אובדן ניהול של 100 מיליון דולר הוא לא עניין משמח. יש להניח כי עוד כמה יזמים ינקטו פעולות דומות רק מבלי להצהיר עליהן. עם זאת, ללא סחף משמעותי, קשה להאמין שהעברת כספים תייצר השפעה מהותית על הבנקים בישראל.
"היפוך שרוול"
בעשרים השנה האחרונות נהגו יזמי טכנולוגיה ישראלים להקים חברות בארה"ב במטרה למשוך משקיעים אמריקאים. כמה מהם אף עשו זאת לאחר שהקימו קודם לכן חברת אם בישראל, מה שדרש מהם בכמה מקרים להכפיף את החברה הישראלית לאמריקאית, במהלך שזכה לכינוי "היפוך שרוול".
כיום, שלא לציטוט, מדברים יזמים ומשקיעים על מהלך דומה, שגידור סיכונים באשר לכלכלה הישראלית הוא אחד הגורמים לו. עם זאת, מדובר במהלך יקר ומסובך.
במסגרת "היפוך השרוול", מקימים בעלי המניות חברה אמריקאית המתווכת בינם לבין החברה הישראלית שקודם לכן הייתה בבעלותם. מאחר שהוא דורש מכירה של מניותיהם בחברה הישראלית, מדובר באירוע מס לכל דבר שבו משלמים יחידים 25%/30% מס רווחי הון ועוד 3% מס יסף. אם הבעלים היא חברה ישראלית, עליה לשלם 23%. מהלך שכזה דורש את אישור בעלי המניות והדירקטוריון, ובדרך כלל גם במצב כזה נוטים היזמים להותיר את הקניין הרוחני בישראל כדי לא לשלם מס על העברתו לחו"ל.
יזמים שירצו "לשנמך" את מעמד החברה בישראל למעמד של מרכז פיתוח ולהפוך את החברה האמריקאית, למשל, למטה ומרכז החברה, עדיין יצטרכו לשלם מס חברות על פעילות החברה הישראלית כאילו הייתה חברה רווחית, במבנה מס של "קוסט פלוס".
כלומר, להכיר בפעילות החברה הישראלית כפעילות רווחית ולשלם 23% מס חברות על עלות ההפעלה שלה, יחד עם מרווח רווח משוער של כעשרה אחוזים. מאחר וחברות סטארט־אפ אינן רווחיות, הדבר עלול להשית עליהן מס גבוה שעלול להרתיע אותן מלעשות זאת. שנמוך שכזה יצריך העברת פעילות החברה, לרבות הקניין הרוחני לחו"ל, על כל ההשלכות הנרחבות הנלוות לכך.
פוטנציאל הנזק האמיתי
העברת הקניין הרוחני מחברת הייטק ישראלית לזרה כרוכה באירוע מס משמעותי כאילו היה מדובר במימוש של נכס. יתר על כן, עו"ד רו"ח רחלי גוז־לביא מפירמת עמית־פולק־מטלון מוסיפה שלא פעם הוא עלול להיתפס כמתן דיבידנד בעיני רשות המסים, כך שמשקיעים עלולים לשלם כפל מס.
פוטנציאל הנזק האמיתי לכלכלה הישראלית עלול להימצא בקרב היזמים שמחליטים לרשום את הקניין הרוחני מלכתחילה בחו"ל. במקרה של מכירת Waze לפני עשור, הכניסה המדינה לא רק כחצי מיליארד שקל מס רווחי הון ממימוש אופציות ומניות של עובדים ומשקיעים, אלא גם עוד 800 מיליון שקל מס על העברת הקניין הרוחני לגוגל בארה"ב.
גם בהיבט מס החברות, מעבר של חברה לחו"ל עשוי להיות מורכב. למרות מס חברות של 23% בישראל, חברות הייטק רבות נהנות משיעורי מס נמוכים יותר בהסדרים פרטניים מול רשות המסים.
אומנם, דובאי הופכת ליעד מושך עבור חברות ישראליות ויזמים בשל היעדר מס חברות, אך גוז־לביא מסבירה כי בחודש יולי צפויה הנסיכות להציב מס חברות של 9% וכי מדינות ה־OECD יציבו בקרוב משטר מס חברות גלובלי מינימלי של 15%.
"ברוב המקרים ראינו חברות ישראליות שהצליחו לשכנע את המשקיעים שאין בעיה עם סביבת ההשקעות הישראלית", אומר עו"ד איתי פרישמן מפירמת מיתר. "משקיע מהחוץ שלא מבין את הרפורמה, עלול לקבל את הרושם שבתי המשפט יהפכו להיות פוליטיים ובלי עצמאות. יש בכך כדי לערער את המצב הקיים".