תמונה שייצר מידג'רני לפי ההוראה: מולטיטסקינג של אישה מבוגרת בסביבה דיגיטלית
הכותב הוא מנכ"ל Anyverse, מרצה ומומחה בינלאומי לחדשנות וטכנולוגיה
השבוע אני רוצה להכניס אתכם לתוך הראש שלי ולשתף ברצף מחשבות שרצות איתי בחודשים האחרונים בנוגע להזדקנות (לא שלי - אני מרגיש דווקא מאוד צעיר), למידה וכלים לעולם החדש. בשבועות האחרונים צרפת רועדת בשל מחאות נגד רפורמת הפנסיה של עמנואל מקרון. מבלי להיכנס לעומק הרפורמה, נסביר כי מה ש"מדליק" במיוחד את המוחים הוא הכוונה להעלות את גיל הפרישה מ־62 ל־64.
● זה כבר קורה: אלה המקצועות שנפגעים מבינה מלאכותית
● אילון מאסק נגד ChatGPT: "יש לטכנולוגיה יכולות רבות - אבל גם סכנה רבה"
● ביקשנו מבוט להקים סטארט-אפ לגמרי בעצמו, והוא הצליח
השיח הזה סביב גיל הפרישה התחבר אצלי לשיחה שערכתי עם בני הבכור בן ה־9, שהתקיימה לפני כמה שבועות על שחקן הכדורגל האגדי פלה שנפטר לא מזמן. ראינו יחד סרטון על הקריירה שלו, ואז הוא שאל אותי באיזה גיל פלה נפטר. כשעניתי "82", התגובה המיידית שלו הייתה: "מה? זה צעיר! הוא ספורטאי, הוא היה אמור למות הרבה אחרי".
כבר ניסיתם את מידג'רני?
התגובה הזו הלכה איתי במשך כמה ימים והעלתה בי תהייה למה בעיניי 82 זה "מוות בשיבה טובה", ובעיניו זה "כזה צעיר". יום או יומיים לאחר מכן צפינו יחד בראיון עם אהוד ברק בן ה־81, שהיה חד כתער, והשיחה על פלה שוב עלתה לי לראש - הנה אדם בן 81 שנראה בשיא כושרו ואונו.
כל זה התחבר להרצאה על חדשנות שהעברתי לעובדי אחד מהיוניקורנים הגדולים בישראל, רובם בגילאי 25-35, מנהלים ומנהלות, אנשי מוצר, שיווק ומדיה. הם באו לשמוע על בינה מלאכותית, מטאוורס וטכנולוגיות משבשות. כששאלתי אותם כמה מהם התנסו ב־ChatGPT, כחצי הרימו את היד. כמה התנסו ב־DALL-E 2? כשליש, MidJourney כחמישית, משקפי VR? גם אולי שליש - וכך הלאה.
בסך־הכול בדקתי מולם 10 טכנולוגיות, פלטפורמות ויישומים שבעיניי הם לא פחות מקריטיים לעתיד של כולנו ולאופן שבו העולם ייראה בשנים ובעשורים הקרובים. להפתעתי הרבה, הם כמעט ולא הכירו אותם, ואם הכירו, כמעט ולא "נגעו בידיים" או "ראו בעיניים".
אתם בטח שואלים את עצמכם - מה הקשר בין אותם צעירים שטומנים את ראשם בחול, ולא מסתערים כמוצאי שלל רב על כל צוהר לעתיד, לבין אהוד ברק, פלה או צרפת? ובכן, יש קשר, והוא הדוק, אבל כדי להבין אותו נתחיל מכמה נתוני בסיס.
לשנות תפיסה בנוק־אאוט
ראשית, העולם עובר שינוי בכל הנוגע לגיל השלישי. תוחלת החיים בעולם המערבי עלתה מ־35-40 לפני 200 שנה ל־75-80 היום (גם אם לוקחים בחשבון שהרבה מזה נובע מקיטון בתמותת תינוקות, עדיין הייתה עלייה משמעותית). אך עתידנים רבים מעריכים שזה כלום לעומת מה שנראה בעשורים הקרובים, ושהקפיצה הבאה תהיה אקספוננציאלית.
חלקם מדברים על כך שהדור שנולד בתחילת שנות האלפיים כבר יגיע לגילאי 100, ואולי אפילו 120 ויותר. אחרים, כולל ריי קורצווייל שנחשב לעתידן המוביל בעולם, אף מדברים על כך שהדור הזה יוכל לחיות כמה זמן שהוא יבחר.
התפתחויות בתחומי ההנדסה הגנטית, התרופות והדפסת התלת־ממד יאפשרו לנו להתמודד עם כל המחלות, להדפיס איברים חדשים שנפגמו ולהשתמש בננו־רובוטים שיפתרו כל בעיה שיש במערכות השונות של הגוף.
שנית, יש מגוון מחקרים שמצביעים על קשר ישיר בין איכות חיים בגיל השלישי לבין המשך עבודה ותפקוד. יתרה מכך, יש מחקרים שמראים קשר ישיר בין יציאה לפנסיה לבין ירידה בתפקוד, נזקים, נטייה לדיכאון וחרדה חברתית ועוד. זה כמובן לא גורף, אבל ההיגיון ברור - פחות אינטראקציה חברתית, פחות אתגר מחשבתי, פחות מתח בריא ופחות תחושת תרומה מביאים לדעיכה בריאותית, מצב־רוח ירוד וכן הלאה.
ושלישית, צריך לזכור שחוקי הפנסיה והעיקרון של יציאה לגמלאות נולדו בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, כשגיל התמותה היה נמוך יותר, איכות החיים בזקנה הייתה ירודה בהרבה, והעבודות עצמן היו יותר פיזיות.
בעולם אוטופי היינו מצפים שהגופים הרלוונטיים במדינות השונות ינתחו את התחזיות, יסתכלו על העתיד ועל טובת האזרחים וישנו דרמטית את כל התפיסה. לא בנקודות אלא בנוק־אאוט - וזה נכון לא רק לגבי גיל הפרישה, אלא גם לבינה מלאכותית ועוד תחומים.
בעולם מתוקן, כל מדינה מערבית חפצת־חיים שרוצה כלכלה בריאה, הייתה צריכה מזמן לצאת בתוכנית לביטול גיל הפרישה המנדטורי, עם איזושהי אופציה לפרישה על בסיס חוסר תפקוד. ברור שצריך לעשות את זה בהדרגה ולייצר הבחנה בין מי שעובד פיזית קשה לבין מי שלא - אבל אני מסתכל על אנשים בני 80 ומעלה כבר היום, ורואה לא אחת אנשים סופר־מתפקדים, חדים וחשובים לכלכלה ולחברה, ולא סביר שמישהו יאלץ אותם לפרוש. על אחת כמה וכמה, לאור מה שאנחנו כבר יודעים על העשורים הקרובים.
סקרנות פונקציונלית
אנחנו נמצאים לקראת עשורים מטלטלים מבחינת חדשנות וטכנולוגיה. נתונים רבים מעידים על כך שהגענו לבשלות טכנולוגית בכמה תחומי ליבה כמו בינה מלאכותית, הדנסה גנטית, תעבורת נתונים ואינטרנט, שיביאו לכך שבעוד שניים־שלושה עשורים מהיום נחיה בעולם אחר לגמרי מזה שאנחנו חיים בו היום.
נכון שתמיד בין דור לדור יש התקדמות, אבל בדור הקרוב אנחנו צפויים לראות התקדמות שתגמד כל קפיצת מדרגה שראינו עד היום.
ודווקא לאור העובדה שכולנו צפויים לעבוד עוד עשורים רבים מאוד, ודווקא בגלל שכל מה שאנחנו מכירים היום יהיה שונה בתכלית ממה שאנחנו מכירים - חרה לי לראות את אותם צעירים בחברת טק, שלא מכינים את עצמם, לא בונים צידה לדרך ולא צוברים יתרון תחרותי לקראת העשורים הרבים של הקריירה שעומדת לפניהם - עשורים שבהם בקלות יוכלו לעשות לא רק קריירה אחת, אלא אולי ארבע־חמש ויותר.
מה שלא יוכלו לקחת מהם זה בדיוק הדבר הזה שהיה חסר שם בחדר: חדוות הלמידה והרצון להתנסות ולהסתכל מעבר להרי האופק מתוך סקרנות בריאה וגם מתוך תפיסה פונקציונלית. בסביבה כל־כך משתנה, אין לדעת איך דברים יתחברו, וקשה לנחש מה תידרש ולא תידרש לדעת כדי להיות אפקטיבי ושמח במה שאתה עושה.
זה נכון לאנשי טק אבל גם לתחומים נוספים כמו קמעונאות, שיווק, פרסום, כספים ועוד. דוגמה קטנה להמחשה, דווקא ממקום לא הכי מובן מאליו" נציג המכירות בחנות הריטייל של היום, או האדם מאחורי הצ'אט באתר האונליין היום, הוא מחר בוט מבוסס בינה מלאכותית - שצריך לדעת לאפיין, לבנות, לנהל ולאפטם.
השאלות החשובות
לכן, חשוב לצבור "צידה לדרך" בדמות התנסות וידע - זה משהו ששום שינוי, גיל או חדשנות לא יוכלו לקחת. וזה מה שהייתי רוצה שכל מי שקורא את הטור הזה ייקח מכאן.
הכוונה היא להרגל לשאול את השאלות הבאות: האם אני מסתכל לטווח קצר או ארוך, ואם ארוך, אז עד כמה? האם אני באמת בונה את עצמי למציאות שבה הקריירה שלי תימשך עשרות שנים ותעבור בין מקצועות, תחומים ונישות?
נכון שקשה לדעת מה יוליד יום, אבל אימוץ השאלות והתפיסה הזו כנראה יכין אתכם טוב יותר לעתיד שלכם, שכפי שאני מקווה שהבנתם מהטור עד כה - צפוי להיות הרבה יותר ארוך ממה שנהוג לחשוב.