בורסת ניו יורק / צילום: Associated Press
התפיסה כי לאורך שנים יתקשו מנהלי קרנות נאמנות אקטיביות להכות את המדדים המובילים מוכיחה את עצמה בשנים האחרונות יותר ויותר. מאז פרוץ הקורונה חווים שוקי ההון בעולם טלטלות רבות, כאשר מדי תקופה קצרה מתחלפים ביניהם הסקטורים המובילים, ואלו שמציגים את התשואות החלשות יותר. במציאות הזו, עוד ועוד מנהלי השקעות ממליצים לציבור הרחב להיצמד למוצרים שעוקבים או מחקים מדדים, במקום להתמקד בתקופות כאלו בבחירת מניות ספציפיות.
● הנתון המפתיע שעשוי לגרום לפדרל ריזרב למתן את העלאות הריבית
● ההיסטוריה מלמדת: האם זה הזמן המתאים לרכוש אג"ח
● הפסיקה התקדימית שתסדר לעובדי ההייטק הטבות מס כאילו היו משקיעים
מגמה זו מורגשת היטב גם בשוק המקומי, לנוכח האי-יציבות וחוסר הוודאות שעוררו המהלכים הפוליטיים בציבור הישראלי, שאליהם הצטרפו ביצועי החסר של הבורסה המקומית אל מול השווקים בארה"ב, ובעיקר באירופה. גורמים אלו הביאו משקיעים ישראלים רבים לחפש פתרונות השקעה בחו"ל. כך, רבים בחרו, לדוגמה, בקרנות כספיות דולריות, שאפשרו להם ליהנות מכך שהריבית בארה"ב גבוהה מהריבית בישראל, וכן מהעובדה שהדולר זינק בחודשים האחרונים ביותר מ-5% מול השקל, מה שהבטיח תשואה חיובית שנושקת לשיעור דו-ספרתי.
עבור מי שמחפשים להשקיע את כספם בחו"ל לפרקי זמן ארוכים יותר, ומאמין כי לא רחוק היום ששוקי המניות ישובו להציג ביצועים טובים, ישנו אפיק מעניין נוסף בדמות קרנות נאמנות העוקבות אחר מניות בחו"ל, ולחלופין גם אחר אג"ח בחו"ל למי שמעדיפים את התחום הזה.
למשקיע שרוצה למתן את התלות בסקטור מסוים ולפזר סיכונים, נועדו קרנות הנאמנות הפסיביות - קרנות מחקות וקרנות סל. קרנות אלה עוקבות אחר שורה של מדדים, החל מהמובילים, דוגמת S&P 500 ונאסד"ק בארה"ב, דרך MSCI באירופה לדוגמה, או בשווקים המתעוררים, ועד למדדים סקטוריאליים דוגמת זה של ענף הבריאות.
את ההשקעות הללו אפשר לבצע באמצעות שלושה סוגים של קרנות מתחרות - קרנות של הגופים הישראלים שעוקבות אחר אותם מדדים, קרנות אמריקאיות שרשומות בארה"ב וקרנות בינלאומיות שרשומות באירלנד. נציין, כי אומנם הקרנות האיריות רשומות באירלנד, אך המשקיעים הישראלים יכולים לרכוש כמה מהן בבורסה בתל אביב, תחת מנהלי השקעות זרים - נכון להיום בלקרוק ואינווסקו, ומי שימהר ממש יוכל לרכוש קרנות כאלה של ליקסור, שהצטרפות אליהן דרך הבורסה בארץ תיסגר ב-13 במרץ. זאת בניגוד לקרנות האמריקאיות שלא נסחרות בת"א ומצריכות התקשרות מול גורמים אחרים.
האופציה הישראלית: נגישות יותר, אך גם יקרות יותר
היתרונות: לבתי השקעות ישראליים רבים יש כיום קרנות העוקבות אחר מדדים בחו"ל, מה שהופך אותן לנגישות מאוד. אגב, רכישה דרך בית השקעות, ולא בנק, מאפשרת לחסוך בעלויות. נכון להיום חלקן של הקרנות הזרות הרשומות ברישום כפול בתל אביב ובבורסה נוספת אחת לפחות בעולם קטן מאוד ביחס לשוק שמציע לעקוב אחר מדדים בחו"ל.
בבורסה בישראל רשומות 39 קרנות זרות, שמנהלות יחד 3.1 מיליארד שקל. לשם השוואה, סך המעקב של קרנות הרשומות בת"א אחר מדד S&P 500 לבדו עומד על 25 מיליארד שקל (אחרי ת"א-125 עוקבים נכסים בהיקף של כ-15 מיליארד שקל), ובשנה האחרונה לבדה רכשו ישראלים קרנות S&P בהיקף של יותר מ-800 מיליון שקל.
החסרונות: דמי הניהול בקרנות הישראליות גבוהים יותר. אומנם בקרנות הפסיביות, שעוקבות אחרי מדדים או מחקות אותם, דמי הניהול נמוכים באופן כללי מאשר בקרנות האקטיביות, אך עדיין קיימים פערים של כ-0.2% בין הקרנות הישראליות ובין הקרנות האמריקאיות, שהן הזולות יותר, כאשר הקרנות האיריות נמצאות באמצע.
בבלקרוק למשל דמי הניהול נמוכים מאוד בחלק מהקרנות, לדוגמה 0.07% בחלק מהמוצרים, ולא נגבים דמי ניהול משתנים (עלות נוספת בגין הצלחה). כמו כן, ההשקעה נעשית בחלק מהקרנות בשקלים, כך שכאשר הדולר מתחזק אין חיסרון לחשיפה למטבע האמריקאי.
הבדל נוסף נוגע לכך שהקרנות הישראליות לא קונות את המניות עצמן אלא באמצעות חוזים עתידיים. השיטה הזאת יוצרת להן שתי בעיות, שלא קיימות לדוגמה בקרנות האיריות: ראשית, העקיבה לעתים לא מדויקת במאה אחוז. אולם הבעיה הגדולה יותר נוגעת למיסוי, והוא זה שיוצר את ההבדלים המשמעותיים בין המדינות שבהן רשומות הקרנות.
בקרנות הישראליות, הדיבידנדים שהחברות מחלקות מושקעים חזרה במדד, לא לפני ניכוי מס במקור בגובה 30%. מדובר בתשלום משמעותי יותר מדמי הניהול השוטפים, ובמצטבר עם אפקט הריבית דריבית, יכולה להיות לכך השפעה משמעותית על התשואות לטווח הארוך. בהנחה של תשואת דיבידנדים של כ-2% בממוצע לשנה (התשואה שנרשמה לאורך השנים), אותו ניכוי מס של 30% מפחית כ-0.6% מהתיק בכל שנה.
האופציה האמריקאית: זולות יותר אך נתונות לרגולציה מכבידה
יתרונות: למרות שהמספרים מראים שהציבור הישראלי עוד לא מכיר בערכן של הקרנות הזרות, הן נהנות מכמה יתרונות בולטים אל מול המתחרות הישראליות. ראשית, דמי הניהול בהן כאמור זולים יותר. כאן חשוב לציין כי דמי הניהול זהים לאלו שמשלמים ברכישת הקרנות בבורסות אחרות בעולם. זאת מאחר שהקרן שנסחרת בבורסה בת"א היא אותה הקרן שנסחרת ומנוהלת בחו"ל, והיא פשוט הונגשה ללקוח הישראלי במטבע שלו. הקרנות הללו חשופות לשינויים בדולר והן לא מגודרות, כך שאם הלקוח הישראלי מעוניין בחשיפה למט"ח, בימים שבהם השקל נחלש, הוא מקבל את החשיפה המט"חית דרכן.
באשר לקרנות האמריקאיות, ניכוי המס בגינן גם זול במקצת ביחס לקרנות הישראליות. עם זאת, הן עדיין מחויבות מבחינה רגולטורית לחלק דיבידנדים, והממשל בארה"ב מנכה בגין זאת 25% מס במקור, כלומר הפחתה של 0.5% מהתיק מדי שנה.
חיסרון נוסף ומשמעותי נעוץ בחוק האמריקאי, שלפיו מי שברשותו תיק ניירות ערך אמריקאיים בשווי של מעל 60 אלף דולר, והלך לעולמו, ממשלת ארה"ב תיקח 35% משווי התיק, לא מהרווח, ומדובר במיסוי כבד מאוד.
האופציה האירית: משלמות הרבה פחות מס דיבידנד לאורך זמן
יתרונות: הקרנות האיריות אומנם רשומות באירלנד, אך הן מנוהלות על ידי ענקיות השקעות בינלאומיות כאמור. אז הן אולי פחות מוכרות למשקיע הישראלי, אך הן נהנות מכך שהן אינן מוגבלות על ידי מס העיזבון האמריקאי, גם אם הן עוקבות אחר מדדים בבורסות בארה"ב.
גם בקרנות אלה ינוכה מס על הדיבידנדים, אך הוא נמוך מאוד ביחס לקרנות הישראליות (30%) והאמריקאיות (25%). מס זה ינוע בין 15% בגין דיבידנדים על מניות הנסחרות בארה"ב, ובין 8% בגין דיבידנדים של מניות ממדינות אחרות. היתרון הוא בריבית דריבית, שיוצרת תשלום מס נמוך יותר.
חסרונות: חשוב לדעת כי היתרון הזה הינו גם חיסרון - בשל קיומו של כפל מס על הדיבידנדים שהושקעו מחדש במדד. כלומר, בפעם ראשונה ינוכה מס בזמן חלוקת הדיבידנד, כאמור 8% עד 15%, ובסוף תקופת ההשקעה, כאשר רוצים למכור את הקרן, מחויבים במס רווחי הון גם על סכומי הדיבידנד שהושקעו מחדש וכבר מוסו. כלומר, בעת מכירה ינוכה מחדש מס על הדיבידנד שהושקע בחזרה במדד (25%), כך שעל רכיב הדיבידנד (לא על רווחי ההון שהם כל התשואה) ינוכה מס שעלול להגיע עד ל-40%.
בשורה התחתונה, כפל המס אומנם משפיע על כדאיות של ההשקעה בקרנות איריות לעומת האמריקאיות בטווח הקצר, אך ככל שמתארך זמן ההשקעה, אפקט הריבית דריבית עשוי לכסות על ההפרש הזה וליצור עדיפות לקרנות האיריות.
הישראלים מתחילים להשקיע בקרנות האג"ח בחו"ל
לאחר שבחודשים האחרונים הפכו הקרנות הכספיות ללהיט בקרב המשקיעים הישראלים, אחרי שנים של ירידה בנכסים, הצטרף אליהן בחודש פברואר סקטור נשכח נוסף - הקרנות האג"חיות, בדגש על אג"ח בחו"ל. קרנות אלו מתמחות בהשקעה באג"ח (לפחות 75% מנכסיהן). הן יכולות להיות קרנות אקטיביות, שבהן מנהלי הקרן בוחרים את האג"ח, או קרנות פסיביות, שעוקבות אחר מדדים של אג"ח.
בפברואר לבדו גייסו הקרנות האג"חיות יותר מ-1.2 מיליארד שקל, לכדי נכסים בהיקף של 6.6 מיליארד שקל, זינוק של יותר מ-22% ביחס להיקף הנכסים בהן בסוף ינואר.
הסיבה העיקרית לכך היא התחזקות הדולר ביחס לשקל. אומנם כבר לפני כמה חודשים אפשר היה להשקיע בקרנות אג"ח ארה"ב בתשואה של 5%-6%, אולם המשקיעים חששו להפסיד את התשואה הגבוהה בשל השקל החזק אז. גם התערבות של בנק ישראל עלולה, בהחלטה מוניטרית, לגרום לאובדן תשואה של 2% בתוך יום.
לכן כאשר הדולר מתחזק המשקיעים מרוויחים תשואה נוספת, כפי שקורה בקרנות הכספיות הדולריות, והרווח הכפול האפשרי מושך את המשקיעים. מעניין יהיה לראות אם הביקושים הללו יימשכו גם לאחר שישככו האי-ודאות והמתיחות הפוליטית בישראל, ובעיקר אם השקל ישוב להתחזק.