שוטרים יוצאים ממטה סיליקון ואלי בנק לאחר הפשיטה על המשרדים / צילום: Associated Press, Jeff Chiu
לבנק סיליקון ואלי (SVB) תמיד היה תיאבון לסיכון. לרוב, הבנקאים שלו היו הראשונים להתייצב בכל מקום בו מישהו בענף ההייטק רצה לבצע פעולה בנקאית. כל חברת סטארט־אפ צעירה והפסדית שביקשה לגייס הלוואה, קרן הון סיכון שרצתה להפקיד את כספה, או חברת צמיחה שרצתה לפתוח פיקדון דולרי. ובצדק: הבנק הוקם בעמק הסיליקון עבור חברות באזור לפני 40 שנה, כשבנקים הביטו בהתנשאות לעבר חברות טכנולוגיה צעירות וראו בעיקר הפסדים וחובות. בנק סיליקון ואלי ראה בהן חברות מהירות־צמיחה שיכולות יום אחד להגיע לשווי של מיליארדים.
● "תמיד אותו הסיפור": מה מחבר בין כל המשברים הפיננסיים? | ניתוח
● הוויכוח שלאחר התמוטטות בנקים בארה"ב: להתערב או לא להתערב | ניתוח
● האם נראה אפקט דומינו בשווקים? בין משבר 2008 לקריסת הבנק | ניתוח
כאשר בנקים ממוסדים וגדולים מ־SVB הבחינו בתנופה שהוא צובר ב־20 השנה האחרונות, רבים מהם ניסו לחקות את המודל, אבל ללא הצלחה. הסיבה: הנוכחות המתמדת של אנשי סיליקון ואלי בכל מקום הייתה חלק בלתי נפרד מהמודל העסקי. בתעשייה כונתה האסטרטגיה "הגלגל המסתובב" - כזה שקושר בטבורו את כל המרכיבים בענף ההייטק תוך כדי תנועה. SVB העניק כרטיסי אשראי לשותפים בקרנות הון סיכון, השקיע בקרנות שלהם, חילק הלוואות לחברות הפורטפוליו, וליזמים סיפק שירותי בנקאות פרטית שכללו לא אחת גם מתן משכנתאות ושירותי ניהול עושר.
דרך זרוע הייננות שהוקם בעמק הכרמים של נאפה צפונית לעמק הסיליקון, הוא הגשים חלום ליזמים ומשקיעים שביקשו להקים את היקב הראשון שלהם. ערבי היין שלו, המסיבות והאירועים הפכו לשם דבר בתעשיית הטכנולוגיה. בכירי הבנק הפכו בני בית בקרנות ההון סיכון הגדולות של עמק הסיליקון ובראשם סקויה, אנדריסן הורוביץ וקליינר פרקינס. כעת מתבררת אחת הסיבות לכך: דרך קרן מיוחדת בשם SVB Capital, השקיע הבנק מיליארדי דולרים בקרנות ההון סיכון - בהן רבות שפועלות גם בישראל: לייטספיד, אינדקס ובסמר.
ה"שמוזינג" של SVB היה גם המודל העסקי. ההיכרות האינטימית עם כל חלקי התעשייה והמעמד המונופוליסטי איפשרו לבנק להכיר את הסיכון שגלום בכל אחת מהקרנות. בהתבסס על איסוף נתונים שיטתי על עשרות אלפי חברות, כולל רבות שמתחרות אחת בשנייה - הצליח הבנק להבין את פרמטר הסיכון שגלום בכל חברה והבין מה דרוש לו על מנת להרכיב הלוואה התפורה למידות הלקוח.
ב־SVB לא הציעו הלוואות זולות
הבנק מעולם לא התפשר על המחיר. ההלוואות של הקרן נודעו כיקרות. בשנים שקדמו לבועת הטכנולוגיה של 2020־2021, עמדה הריבית על ההלוואה על יותר מ־10%, לעיתים אפילו עד 18%, וכמעט תמיד קיבל מעמד של נושה מועדף בכל הסדר פירוק. יתר על כן, המעמד הדומיננטי שלו בשוק הבטיח לו שכל מי שחושב לא לקיים את תנאי ההלוואה - יקיים אותם לבסוף. קרנות הון סיכון הכניסו את היד לכיס כדי לאפשר לחברות שלהן לחיות, העיקר לא לאפשר להן להגיע לחדלות פירעון בבנק סיליקון ואלי. ואכן, שיעור הלקוחות שמגיעים לחדלות פירעון עמד על נתון חד־ספרתי נמוך.
אולי הבנק היה יקר, אך ניהול הסיכונים שלו וההיכרות עם השוק איפשרו לו גמישות שאף בנק מתחרה מעולם לא ידע להפגין. קשה להחזיר את החוב? הלקוח ניגש למשרד של גדי משה או דוד כהן ויוצא עם הסדר נוח לכל הצדדים.
אבל החיבה למתן הלוואות מסוכנות של אנשי SVB לא הייתה הסיבה לנפילה. אם כבר, היא הייתה הסיבה להצלחה. קריסת הבנק נעשתה בכלל בשל טעות ניהולית בדרך בה הוצגו כלפי המשקיעים באופן פתאומי ההפסדים על איגרות חוב שנצברו בגלל עליות הריבית הבלתי נגמרות. תיקי ההלוואות של הבנק נחשבים נכס אטרקטיבי עבור כל רוכש עתידי.
כאבי פאנטום בסיליקון ואלי
אנשי בנק סיליקון ואלי הפכו לחלק מהנוף הטבעי בהייטק עד כדי כך שהיעלמותם המטאפורית מהזירה העסקית בשישי האחרון - בין באמצעות שתיקה שגזרו על עצמם ובין אם פוטרו מהארגון - הותירה את אנשי ההון סיכון פעורי פה. הם התרגלו לנוכחותם הדומיננטית של מנהלי הבנק, עד שהרשתות החברתיות הוצפו בעצומות של סולידריות עליהן חתמו שותפים בקרנות - תחילה כדי לעודד את רוחם של הבנקאים, ולאחר מכן כדי לקרוא לרשויות הפדרליות לשמר את הבנק בתצורתו הנוכחית. כאילו שאותן קרנות לא עסקו בלעודד את היזמים להוציא את כספם מהבנק.
על אף שכל מי שיוכל היה לחלץ את כספו מ־SVB כבר עשה זאת, נוטלי ההלוואות וקווי האשראי נתקעו לזמן לא ידוע עם תיקי ההלוואה שלהם בבנק הקורס. הם ותיקי ההלוואות שלהם מהווים נכס אטרקטיבי עליו מסתכלים בנקים וקרנות דוגמת ג'יי. פי. מורגן ואפולו. אבל למרות החלופות, בתעשיית ההייטק מדווחים על תחושת פאנטום: אובדן הבנק הגדול והדומיננטי, עורק המימון המרכזי של חברות ההייטק, הוא כל כך גדול, עד כי הוא עדיין לא נתפס.
חברות שנטלו הלוואות ובנו על עוד מספר חודשים של מימון, נדרשות כעת לחשב מסלול מחדש. כמה מהן יאלצו לפטר או לסגור את החברה כבר בזמן הקרוב. גם יזמים ומשקיעים ירגישו את ההתרסקות באופן אישי בכיסם. הבנק העניק להם לא פעם משכנתאות בתנאים חלומיים, שכעת גורלן לא ידוע. כל בנק אחר שירכוש את המשכנתאות הללו כנראה יאלץ לשנמך את התנאים למגינת ליבם.
הבנקאות הישראלית מנסה להיכנס לוואקום
מאז 2014 קמו בישראל עוד שלוש זרועות הייטק בבנקים כלליים, לאחר שאלה ברחו מבנקאות הייטק לאחר משבר הדוט־קום: לאומי טק, שהיה החלוץ לפני המחנה והוקם ב־2016 על ידי יוצאת קרן ההון סיכון ורטקס יפעת אורון כדי להתחרות ב־SVB, ולאחריו פועלים הייטק ודיסקונטק, שקיבל תאוצה עם שובו של המנכ"ל אורי לוין מניו יורק. בנק מזרחי, שהתמיד כל השנים בפעילות הלוואות הייטק סלקטיבית בראשות דני מאור, העמיד תחרות מסוימת לסיליקון ואלי בנק, אך עשה זאת במשורה ובסיכון נמוך יותר.
ארבעת הבנקים החלו להתמחות בהלוואות מסוכנות, פתחו סל של שירותים משלימים ליזמים ולקרנות: כרטיסי אשראי, פיקדונות מט"ח, והעמקת הפעילות הבנקאית בארה"ב עם גופים כמו פועלים ניו יורק, דיסקונט ניו יורק ו־ואלי בנק, בנק ההייטק האמריקאי שלאומי מחזיקה בכ־15% ממנו. בסוף השבוע בו התמוטט SVB, פועלים ולאומי פתחו חמ"ל כדי לאסוף את שארית הפליטה מהבנק הקורס.
ריכוז של ארבעה בנקי הייטק בשוק כה קטן הוא מאפיין ייחודי של המשק הישראלי שבו ענף הטכנולגיה משחק תפקיד דומיננטי. בשאר העולם מעטים הבנקים שפעלו בכיוון: לא בגלל שהם לא מעוניינים - יחס העלות תועלת לא השתלם להם. ג'יי. פי. מורגן ו־HSBC משרתים חברות הייטק, אבל הם לא יוצאים מגדרם כמו SVB כדי להעניק הלוואות עתירות סיכון לחברות הפסדיות ולהשקיע מיליונים כדי ליצור היכרות אינטימית עם אלפי יזמים ומשקיעים. יחד עם וולס פארגו וסיטי, הם רואים את חברות הסטארט־אפ כשוק נישתי, ובלאו הכי הם פוגשים את החברות בשלב בוגר יותר, כאשר הן הופכות לחדי קרן או מונפקות בבורסה.
אבל ספק אם השוק הבנקאי הישראלי יכול להוות תחליף ראוי ל־SVB. הבנקים הישראלים מתקשים במתן הלוואות קטנות של מיליוני דולרים לסטארט־אפים ובבניית חוב מורכב, ודאי שלא במהירות ובמקצוענות של SVB. אחת הסיבות לכך היא הרגולציה של בנק ישראל שאיננו מסווג את תעשיית ההייטק באופן נפרד. "כשמגיע צוות של בנק לישראל, אין לו דרך להסתכל על הלוואת הון סיכון לחברה הפסדית. זה כאב ראש מבחינתם. וכשזו הגישה, אין לבנקים תמריץ להתפתח בתחום הזה", אומר משקיע בכיר. "בנק ישראל התמחה לאחרונה בבנקים דיגיטליים, אבל אם הוא רוצה בנקאות הייטק, הוא חייב להרחיב את הידע בתחום".
עו"ד סיימון וינטרוב, שותף בתחומי הייטק ובנקאות במשרד ארנון, שחתום בין השאר על כמה הלוואות הון סיכון, מסביר כי הבנקים הישראלים מנסים כבר זמן רב להיכנס לתחום הלוואות ההון סיכון (Venture lending) אלא ש־SVB בדרך כלל היה צעד אחד לפני כולם. "מבחינה מסחרית, הבנקים הישראלים אולי יכולים לעמוד בתנאים של SVB, אבל הם לא עובדים מספיק מהר והתהליכים אצלם מסורבלים יותר", הוא אומר. "עסקאות עם בנק ישראלי לוקחות פי שניים או שלושה מהזמן שאנחנו רגילים אליו בבנקים אמריקאים, והמסמכים שלהם לא תמיד באנגלית - תנאי בסיסי לביצוע עסקאות עתידיות. יהיה להם קשה למשוך את החברות הטובות של הקרנות הטובות".
בכל מקרה, וינטרוב מספר על עצירה כמעט מוחלטת של ההלוואות בעקבות קריסת הבנק: "רוב העסקאות שהיו על השולחן נעצרו. השוק נמצא בציפייה דרוכה לראות האם בנק אחר יקנה את תיק ההלוואות של SVB, אבל גם לאחר מכן יהיה יותר קשה לקבל הסכם הלוואות חדש. עדיין לא ברור כיצד ייראה השוק, אבל די ברור שנטילת הלוואה תהיה עסק יותר יקר ויותר קשה".
קרנות ההון סיכון שנהנות מהוואקום
מי שנהנה מהוואקום בשוק הלוואות ההייטק הן הקרנות ויולה קרדיט (לשעבר פלנוס) המנוהלת בידי רותי שמחה, וקראוס, המיוצגת בישראל על ידי השותף ראול שטיין. "הבנקים הגדולים העניקו הלוואות הון סיכון ואשראי פרטי לחברות, ואחרי המשבר של 2008, הם יצאו משם והותירו אותו לבנקים מתמחים וקרנות פרטיות", אומר שטיין, שמנהל את פעילות קראוס בישראל. "SVB הייתה שחקנית דומיננטית בתחום, הוואקום שנוצר אחרי הקריסה שלה יספק הזדמנות לקרנות פרטיות למלא את החסר".
מלבדן, פעילות מרחוק כמה קרנות הלוואה זרות כמו טריפל פוינט, WTI וקומריקה שהעלו את הפרופיל הישראלי שלהן בחצי השנה האחרונה ואתגרו את SVB ואת קראוס מבחוץ. שתי האחרונות נהנות מהסדר מיוחד עם רשות המסים המאפשר להן לפרוס את גביית המס מהלקוח במועד מאוחר יותר. כעת, עם קריסת SVB, קרנות הלוואה חדשות שירצו להשקיע בישראל יאלצו להגיע להסדר דומה.
"סיליקון ואלי בנק היה אחד הבנקים היחידים בארה"ב שהסכים להעניק הלוואות לסטארט־אפים ישראלים כמעט ללא גבולות גיאוגרפיים", אומר אדם פישר, שותף בקרן בסמר. "לא היה אכפת להם שהקניין הרוחני נמצא בחברה האם הישראלית או שההכנסות מגיעות ישירות אליה.
"לעומת זאת, לבנקים אחרים יש לא מעט מגבלות לפני שהם מסכימים להכניס את היד לכיס. הם דורשים, למשל, שהקניין הרוחני או ההכנסות יגיעו לחברה האמריקאית ויעמדו כשיעבוד להלוואה. יש כאלה שמסכימים לשעבד את הנכסים האלה בישראל, אבל במקרה שכזה, חשובה להם מערכת משפטית מהימנה שתוכל לקבל החלטות ניטרליות כאשר אחת מחברות הפורטפוליו פושטת רגל". לדבריו, "המהפכה המשפטית מקטינה את הסיכוי שהם יסכימו לשעבד את הנכסים האלה בישראל, ולכן גם את הסיכוי של יזמים ישראלים לגייס הלוואות בתקופה הקרובה".
הלקח של המשקיעים: ביזור חשבונות
יונתן מטוס, יזם הייטק ומשקיע שפעיל בארבעה סטארט־אפים ישראלים ואמריקאים, ספג גם הוא מהלומה עם סגירת חשבונות הבנק שהחזיקו חברות הפורטפוליו שלו. את הלקח שלמד הוא מעביר הלאה לחבריו היזמים בעמק הסליקון ובתל אביב: "למדנו לבזר את חשבונות הבנק בין מדינות - אנחנו מחזיקים בחשבונות בארה"ב, ישראל, הודו ובריטניה. היכולת להעביר בין חשבונות מוגבלת בגלל פערי השעות, אך ניתן בהתרעה של חצי יום להעביר חשבון ממקום למקום".
מטוס פיצל חשבונות רבים בין הבנקים הגדולים בארה"ב (ג'יי.פי מורגן, בנק אוף אמריקה, וולס פארגו וסיטי): "אלה הם בנקים בטוחים כי הם גדולים מכדי ליפול והממשל יעזור להם בכל מצב", אומר מטוס וממליץ לסגור בהם קרנות כספיות נושאות ריבית שיכולה להגיע למיליוני דולרים. "רק הריבית יכולה לפרנס חברה למשך זמן נוסף ולהאריך את התקופה שבה יכול סטארט־אפ לעשות שימוש בהון שגייס".
הפינטקים שמנסים להרוויח מהקריסה
כלי פיננסי חדש שצובר תאוצה בימים שלאחר התרסקות הבנקים בארה"ב הוא חשבון המכונה Sweep Account, מעין חשבון־על המפצל כספי עובר ושב בין מספר בנקים כדי לגדר סיכונים ולהגדיל את היקף הביטוח המשולם על ידי הרשויות בארה"ב על כל מבוטח.
חברת הפינטק ברקס (Brex) למשל, מאפשרת פיצול של העו"ש בין תשעה בנקים במקביל. כך ניתן לבטח סכום גדול יותר מהמגבלה של הרגולטור האמריקאי שעומדת על 250 אלף שקל. "אפשר לבטח 2.25 מיליון דולר ולא רק 250 אלף כמו ב־SVB או סיגנצ'ר", אומר נדב לידור, מנכ"ל ברקס בישראל. ברקס מציעה גם שירות כרטיסי אשראי, פתיחת חשבונות בנק מהירים בארה"ב ואפילו הלוואות הון סיכון.
את צוותי הבנקאות האישית והאירועים המפנקים של סיליקון ואלי לא תמצאו שם - המודל של SVB התרסק ואיננו. אך השמועות על קרנות פרייבט אקוויטי כמו אפולו וג'פריז שיקימו אותו מעפר מסמנות על כך שבנק דומה לו יהלך בינינו לבטח כאשר תצמח בועת הטכנולוגיה הבאה.