הטאג' מהאל באגרה בהודו. עשרים אלף איש בנו אותו / צילום: ויקיפדיה
ג'ורנל דובז'ינסקי היא עיתונאית ומרצה לעיתונות אמריקאית. ב"וול סטריט ג'ורנל" היא כותבת על תרבות, אמנויות, עסקים ופילנתרופיה
הטאג' מהאל הוא אחד המבנים האייקונים ביותר בעולם. כשמתבוננים בו מרחוק, על החזית שלו, הוא ממלא את כל הפריים. יש בו משהו שכמעט מתעמת עם עין הצופה, אם כי אין במבנה הזה שום דבר שמעורר אנטגוניזם.
יופיו של המבנה מתגלה בשלבים
לא כך פוגשים התיירים את המאוזוליאום הזה כשהם מגיעים לעיר אגרה בהודו. הטאג' מהאל, שהוכרז ב־1983 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, מתגלה במלוא יופיו בשלבים, כשמבקרים מטיילים בתוך האתר ששטחו 700 דונם, גומעים את פרטיו וצופים בו מכל הזוויות, ונכנסים לתוכו, שם אסור לצלם. יש כמה אתרי מורשת עולמית נחשבים, כמו החומה הגדולה בסין ואיה סופיה באיסטנבול למשל, שבמציאות הם מעט מאכזבים לעומת איך שהם נראים בתמונות, אבל הטאג' מהאל לגמרי עומד בציפיות ואף מתעלה עליהן.
למרות שניתן לראות אותו מעבר לנהר יאמונה, הטאג' מהאל נסתר מעין מהמבקרים המגיעים אליו. לאחר ביתן הכרטיסים והבדיקות הביטחוניות, ישנו שביל המוביל לשער מרובע דו־מפלסי, עשוי מאבן חול אדומה, המסתיר את הנוף. כשמתקרבים למבנה, מבחינים במוטיבים הפרחוניים, הקליגרפיה, הצריחים הפינתיים שעליהם מונחת הכיפה הלבנה והכניסה המקומרת.
כבר במבט הראשון הוא מהמם. משוררים השוו את הטאג' מהאל לענן, ודרך השער המרובע הדו־מפלסי, כשרובו מוסתר, הוא נראה כה קל, כאילו הוא מרחף.
ואז עוברים דרך השער לפלטפורמה שלפני הטאג' מהאל - גינה עם בריכות צלולות, וכבר מהנקודה הזו הוא נראה כמו בצילומים הקלאסיים: ממוסגר על ידי ארבעה צריחי מסגד, שנבנו על ידי השאה ג'האן, הקיסר החמישי של האימפריה המוגולית.
מתוך כוונה להבליט את המבנה, הטאג' מהאל נבנה על טרסה גבוהה וסימטרית. בבריכות הצלולות משתקף המבנה, והן ממוסגרות בשורה של ברושים קצוצים ומסודרים, כך שצורתם מהדהדת את ארבעת הצריחים של הטאג' מהאל.
● זו הדמות האמיתית ששימשה השראה לגיבור הספר "רובינזון קרוזו"
● מה הופך את "קזבלנקה" לאחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע האמריקאי?
● הרומן על הפאשיזם באיטליה שנכתב לפני כשמונים שנה עדיין רלוונטי לימינו
הקיסר המוגולי שתכנן את המאוזוליאום
מהמרחק הזה, החלק החיצוני של המבנה העשוי משיש לבן, החושף רמזים לקישוטים המוטבעים והמגולפים בו, נראה נשי וכאילו עשוי תחרה. מבחינה זו, הוא מתאים כאנדרטה לזכרה של מומתאז מהאל, אשתו השלישית היפה של השאה ג'האן.
הקיסר שאה ג'האן שלט מ־1628 עד 1658, תור הזהב בתולדות השושלת המוגולית. על פי הסיפור, הוא היה מאוד מסור למומתאז מהאל (שפירוש שמה הוא "יהלום הארמון" או "המובחרת מהארמון") והתייחס אליה כאשת סוד. כשהיא מתה ב־1631, עם לידת ילדם ה־14, הוא היה הרוס. כדי להנציח את אהבתם הגדולה והאבל העמוק שלו, הוא החליט לבנות ארמון שיהיה פלא עולמי, "הוד והדר לצערו", כפי שכתב אחר כך המשורר הבריטי סר אדווין ארנולד.
שאה ג'האן לא חסך מאומה והשתמש בכל המשאבים של האימפריה שלו ובכישרון האמנותי שנהר לחצר שלו. על פי ספר מ־1904 שכתב א' ב' האבל, היסטוריון אמנות בריטי רב השפעה, "אומנים הגיעו ממקומות רבים ושונים", בין השאר מבגדד, טורקיה האסיאתית, סמרקנד באוזבקיסטן, דלהי וקאנוג' בהודו ושיראז בפרס.
האבל תיאר מהיכן הביאו את החומרים: "מכל חלק בהודו ומרכז אסיה. השיש הגיע מג'איפור (בהודו); אבן החול האדומה מפטהפור סיקרי (בהודו), אבן הישפה מפנג'אב (בהודו); אבני הירקן והבדולח מסין; אבן הטורקיז מטיבט; אבני הלפיס לזולי והספיר מציילון; אבני הקורל והקרנליאן מארצות ערב; היהלומים מבונדלקונד (בהודו); אבני השהם והאחלמה מפרס". "עשרים אלף איש הועסקו בבנייתו", הוא כותב, "וזו נמשכה 17 שנים".
ייחודם של ארבעת החללים
הטאג' מהאל, על ארבעת המבנים שלו, משקף בצורה מושלמת את סגנון האדריכלות המוגולית, בשילוב סגנונות איסלמיים, פרסיים והודיים. הוא רווי בצורות מקומרות, מוטיבים פרחוניים דקורטיביים, צבעים ובחומרים היוצרים הרמוניה בין ארבעת המבנים והגן המרכזי.
בעוד ששלושת הבניינים האחרים עשויים אבן חול אדומה, הטאג' מהאל הוא מבנה עם כניסה מקושתת ומצופה בשיש לבן שקוף למחצה. בעוד המבנים האחרים מרובעים באופן בסיסי, הטאג' מהאל בנוי בצורת מתומן. לבניינים האחרים גגות שטוחים ולטאג' מהאל כיפה נמוכה, המזכירה שד של אישה או פנינה. בעוד למבנים האחרים יש סיומות כיפתיות בשולי המבנה, בטאג' מהאל הכיפות המשניות האלה חובקות את הכיפה המרכזית. ובעוד המבנים האחרים קשורים חזק לקרקע, הטאג' מהאל נראה כאילו הוא מתרומם לשמיים.
החלק החיצוני של כל ארבעת המבנים מעוטר בקשתות, עמודים ותבליטים פרחוניים. מבפנים, הטאג' מהאל יותר יפה. בכניסה, חצובים בשיש הלבן תבליטים של פרחים. התבליטים ממוסגרים בפסים דקים בשחור וזהב, ומוקפים בשוליים המקושטים בערבסקות פרחוניות.
ארונות הקבורה של השאה ג'האן ואשתו
כשעוברים דרך הדלת, נכנסים המבקרים למקדש פנימי מוחשך, שרק מנורה אחת תלויה מאירה אותו, חוץ מהאור הטבעי החודר מבחוץ. מסכי שיש לבנים, המחוררים בדוגמאות דקורטיביות, מונעים מהמבקרים להתקרב אל הסרקופגים (ארונות קבורה מאבן) הניצבים זה לצד זה על בימות מוגבהות. יש כאן שני ארונות כי גם השאה ג'האן קבור פה. הוא היה אמור להיקבר במבנה השחור שתוכנן להיבנות מול הטאג' מהאל, אבל התוכנית הזו מעולם לא יצאה אל הפועל.
הארון של אשת הקיסר, מומתאז מהאל, מונח במרכז. הארון שלו, הגדול יותר, קבוע על פלטפורמה מעט מוגבהת ומעט יותר מערבית (קרוב יותר למכה). זהו המקום היחיד במבנה בו הסימטריה מופרת באופן ברור; הפרעה שהייתה צורמת לעין אילולא כל אבני החן שמכסות את שני קברי השיש הלבנים ואת הבימות עליהן הם מונחים. על הארון של מומתאז חרוטים בכתב קליגרפי 99 השמות של אללה.
הטיוטה הראשונה של הטאג' מהאל
כשיוצאים מהמבנה, מתבקש להסתכל על הטאג' מהאל מזוויות נוספות. הטובה ביותר היא מבט אל הכיפה בסמוך לרגלי הבניין: היא נראית כמו ירח שעולה מעל האופק.
על מנת להעריך את מעמדו של הטאג' מהאל כפלא אדריכלי, שווה לבקר במבנה המכונה "בייבי טאג'" באגרה, שנבנה בין 1622 ל־1628 עבור הסבא של מומתאז מהאל. לעתים מתייחסים אליו כטיוטה ראשונה של הטאג' מהאל. גם הוא כולל שיבוצי שיש משוכללים, כניסות מקושתות וארבעה צריחי מסגד שמקיפים חדר מרכזי ריבועי. אמנם הוא יפה, אלא שבהשוואה לטאג' מהאל הוא נראה פחוס וחסר חן.
אומרים ששאה ג'האן רצה שהאנדרטה לזכר אשתו תייצג את ביתה בגן עדן. אנחנו לא יכולים לדעת אם בזה הוא הצליח, אבל יצא לו בניין שבהחלט עמד במבחן הזמן.