הכנס השנתי של ברקשייר הת'אוויי / צילום: Reuters, RACHEL MUMMEY
הכותב הוא מייסד ושותף מנהל בקרן קאי קפיטל, קרן גידור שהוקמה ב־2015 ומנהלת כספי משקיעים מוסדיים ופרטיים. הוא הגיע לאסיפה כבעל מניות של ברקשייר הת'אוויי
אסיפת בעלי המניות של ברקשייר הת'אוויי היא אירוע שאין דומה לו בעולם ההשקעות. כינוס של כ־40 אלף איש מכל רחבי העולם, באצטדיון גדול בעיר אומהה שבמדינת נברסקה, ארה"ב. הכינוס אורך כשש שעות, כשבמרכזו יושבים על הבמה שני אנשים ממש לא צעירים: וורן באפט, מנכ"ל ויו"ר החברה, בן 92, ושותפו לדרך - צ'רלי מאנגר בן ה־99. אני לא יכול לדמיין איזה אדם בן 90 פלוס יכול למלא היום אצטדיון בגודל שכזה, אולי פול מקרטני. אבל הוא עדיין "נער" בן 80.
● נוסחת ההצלחה של וורן באפט: החלטה טובה אחת כל חמש שנים
● "יכולה הייתה להיות קטסטרופה": מה חושב וורן באפט על משבר הבנקים
האווירה לקראת האסיפה השנתית היא של מעין פסטיבל, ואומהה לובשת חג. מדובר בעיר בת חצי מיליון תושבים, "עיירה" במונחים אמריקאיים, המוקפת שדות תירס אינסופיים.
בין הפוקדים את האסיפה של ברקשייר הת'אוויי זיהיתי שתי תתי קבוצות מרכזיות: הראשונה כוללת מנכ"לים ומנהלי השקעות לסוגיהם (כמוני). בין אלו ראיתי את מייסד מיקרוסופט ביל גייטס, מנכ"ל אפל טים קוק, מנהל קרן הגידור המפורסמת פרשינג סקוור , המיליארדר ביל אקמן, ורבים אחרים. להערכתי, הקבוצה הראשונה מהווה מחצית מהמבקרים באירוע.
החצי השני הם אמריקאים מהשורה, בעלי מניות בחברה. אנשים שאיכשהו שמעו על ברקשייר הת'אוויי ברגע הנכון והחליטו להשקיע בה את חסכונותיהם. יש ביניהם כאלו שהשקיעו כבר בראשית דרכו של באפט בחברה, בשנת 1965, ורשמו מאז תשואה פנומנלית - עד 3 מיליון אחוז (!). המשמעות היא שמי שקנה מניות של ברקשייר ב־10,000 דולר באותה שנה, מחזיק היום במניות בשווי של 380 מיליון דולר. ואם זה נשמע דמיוני, הרי שפגשתי באסיפה בת של אדם כזה, שאכן מחזיקה במניות בשווי עצום בזכות השקעתו של אביה.
אסיפת בעלי המניות הזאת מצליחה לייצר אווירה מיוחדת. הכול נעשה כאן בצורה מאוד חברית וגם מאוד צנועה. אנשים באים ללמוד מוורן ומצ'רלי, וגם איש מרעהו. מצאתי את עצמי יושב לארוחת ערב עם מישהו שפגשתי כאן, ובסוף הארוחה גיליתי שהוא מיליארדר שמנהל את הפורטפוליו שלו בעצמו. כמה דקות לאחר מכן, הבנו שמי שישב לידנו באותו שולחן הוא מנהל השקעות מוסדי שאחראי לנכסים ב־200 מיליארד דולר. באופן מפתיע, כמעט כל השיחה נסבה סביב השירות שלי ביחידת 8200. שני אנשי שיחי התעניינו לדעת איך עזר לי השירות ביחידה המיוחדת בצבא לניהול ההשקעות בקרן הגידור שלנו.
AI לא תנהל השקעות
אלו אינם ימים רגילים באמריקה, אחרי שעולם הבנקאות חווה טלטלה. אך מה שיפה בכינוס הזה באומהה, הוא שיש כאן פרספקטיבה של אנשים שהם בעסק הזה של ניהול השקעות לפעמים מעל ל־60 שנה. חלקם עוד זוכרים סיפורים ששמעו ממנהלי השקעות בימי השפל הגדול (שנות ה־30 של המאה שעברה). שאלתי אותם לדעתם באשר למשבר הבנקאות, ומרביתם טוענים שהם "רגועים", וזהו 'עוד משבר' שארה"ב תדע להתמודד איתו. נכון. יהיו הפסדים בדרך, אבל בפרספקטיבה ארוכת שנים קדימה, הכול יסתדר לטובה.
מה שכן מדאיג את האנשים שעימם שוחחתי, הוא חשש להפסדים משמעותיים בנדל"ן המסחרי בארה"ב. בשל עליית הריבית, רבים מהנכסים שנקנו במחירים גבוהים מושכרים בדמי שכירות שלא מכסים את ההלוואות שנלקחו לרכישתם. היות שהרבה מההלוואות בארה"ב הן נון־ריקורס (במקרה של כשל פירעון, הנכס חוזר לבנק), הדבר עלול לגרום להפסדים לבנקים עצמם. במילים אחרות, הבניינים יישארו, אבל הבעלים שלהם יתחלפו.
מנהלי ההשקעות שמגיעים לאסיפה הם בסופו של דבר חלק ממועדון קטן בתפיסה שלהם. העולם כיום, יותר מתמיד, מוכוון השקעות לטווח קצר, וזה ההיפך הגמור ממה שוורן באפט מטיף לו. באסיפה נשאלו שאלות רבות לגבי בינה מלאכותית (AI) ו־ChatGPT. האם נגיע למצב שהמכונות אולי ישקיעו את הכסף בצורה מושלמת? באפט השיב בהקשר זה כי ההזדמנויות למשקיעי ערך נוצרות בשל התנהגות לא רציונלית בטווח הקצר. טבע האדם לא צפוי להשתנות, ולכן לא צופים בברקשייר שהטכנולוגיות ישנו את האופן שבו משקיעי ערך חושבים על השקעות.
שותפו מאנגר סיכם ואמר שמה שמייצר הזדמנויות בשווקים - אלה אנשים אחרים שעושים דברים טפשיים.
עוד עסקו כאן רבות בעתידו של הדולר האמריקאי. ההשלכה של אובדן ההגמוניה של המטבע, חשש שבהחלט נמצא על סדר היום, עלולה להיות דרמטית לכלכלה העולמית. שמעתי כאן הרבה ביקורת על התנהלות הפוליטיקאים באופן ניהול המדינה. כך גם לגבי המתיחות עם סין, שמבחינה כלכלית עלולה להוביל לתוצאות רעות או רעות מאוד. בסוף, זה האינטרס ארוך הטווח של ארה"ב וסין להיות ביחסים טובים ולקיים קשרי מסחר טובים ביניהן. באפט עצמו הביע חשש שמנהיגים פופוליסטיים ידרדרו את מערכת היחסים הזו באופן שיפגע בכולם.
גם סוגיית הקיטוב בארה"ב עלתה רבות. התעורר כאן שיח ער על כך שקשה להגיע להסכמות בארה"ב, גם בין המפלגות, אבל גם בין המדינות (STATES) השונות. המערכת נהייתה מאוד מפולגת ומקוטבת, קשה להגיע להסכמה על דברים גדולים כמו תקרת החוב הממשלתי, אבל גם לגבי נושאים כמו אנרגיה. ברקשייר מושקעת בחברת חשמל מהגדולות בארה"ב, כאשר לכל מדינה שבה היא פועלת יש מדיניות מעט שונה בתחום האנרגיה. וכשאין יכולת להגיע להסכמה לאומית על איך לעשות את הדברים, זה משפיע על כולם.
תובנות וערך מוסף
לגבי הזווית הישראלית, התרשמתי שמשתתפי האירוע בכללם, אנשים מאוד חכמים שמעורים בהתרחשויות בעולם, מתקשים להבין מה בדיוק קורה בארץ בהקשר הפוליטי־משפטי בחודשים האחרונים. זה כנראה מורכב יותר למתבונן מבחוץ.
הערך המוסף מבחינתי באסיפה הזו הוא היכולת לפגוש מנהלי השקעות חכמים. באירוע מתקיימים פורומים שונים שיוצרים הזדמנות לשוחח עם משקיעים ואנליסטים בקרנות גידור מהמובילות בעולם. שמעתי לא מעט תובנות לגבי מניות ספציפיות ובאופן כללי על הכלכלה העולמית.
האסיפה של ברקשייר היא לטעמי יותר סמל של גישה מסוימת בהשקעות ערך לטווח ארוך, ופחות עוסקת באיך לייצר את התשואה המקסימלית ברבעון הבא. זו גישה יותר בריאה לטעמי לניהול המשאבים בכלל בעולם. באפט ומאנגר הצליחו לבנות את ברקשייר התא'וויי כארגון שיידע להתקיים 100 או 200 שנה לעתיד. ולהבדיל, כך אני מנסה לבנות את קאי קפיטל, שתהיה בה תרבות וערכי יסוד כך שתוכל לחיות עוד 100 שנה קדימה. זה הדבר הכי חשוב שלמדתי כאן באומהה.