ארוחה בקופסאות משלוח. כ־30% מהמועסקים זכאים לקבל תשלום עבור ארוחת הצהריים / צילום: Shutterstock
הכותב הוא מנכ"ל חברת הייעוץ הכלכלי־שיווקי צ'מנסקי בן שחר ושות'
לאן צועד ענף הקמעונאות והשיווק? מהן המגמות החדשות שיאפיינו אותו, ומהן המגמות שצפויות להיכחד? מיהם השחקנים שישרדו את קצב השינויים המהיר? המדור ינתח את המצב בענף ואת העתיד שמצפה לו. לפניות ותגובות: tamir@c-bs.co.il
השנים האחרונות ראו שינוי משמעותי בתרבות העבודה בישראל, ובמרכזו מימון ושרותי הסעדה כחלק מהתגמולים לעובדים. תשלום מלא או חלקי עבור הסעדה בעסקים, לצד מימון הקמה ותפעול של מסעדות שף או קייטרינג במבני החברות המובילות, מהווים פתרונות פופולריים ליצירת מוטיבציה בקרב העובדים.
תשלום עבור הסעדה נעשה כה נפוץ, עד שהוא נכלל גם בתנאי ההעסקה של עובדי המדינה (אך בסכום נמוך יחסית). מצב זה הוביל לשינוי בהרגלי הצריכה של המועסקים ועודד מעבר מאוכל ביתי לרכישת ארוחות במסעדות ובמשלוחים ו/או במסעדה במשרד.
● אפקט וולט מרקט? משלוחי הסופר המהירים עלו פי 5 בשנה
● משרד הכלכלה בדק: באיזה סופרמרקט הכי משתלם לקנות, ומה קרה לבשורה של קרפור?
שוק ארוחות העובדים במסעדות מוערך בכ־8 מיליארד שקל בשנה. מועסק מוציא היום בממוצע כ־50 שקל לארוחת צהריים - קיטון של 10% בממוצע ביחס להוצאה בשנה שעברה. בפועל, יותר ממחצית המועסקים מעדיפים לאכול אוכל שהם מכינים בעצמם, כלומר אוכל ביתי.
כאן נציג את השינויים בהתנהגות הצרכנים ובהעדפותיהם אל מול התמורות הכלכליות במשק ובשוק העבודה, בהתאם לתוצאות סקר שנערך על־ידי פאנל המשיבים panel4all עבור צ'מנסקי בן שחר ושות', וכולל את החברה הערבית.
שף בחדר האוכל
עבור מרבית האוכלוסייה, ארוחת הצהריים היא חלק אינטגראלי מיום העבודה מבחינת השעה והמיקום, ומהווה גם זמן חברתי במקום העבודה. באופן כללי, בפני המועסקים עומדות מספר אפשרויות, כשהמרכזיות הן לאכול במשרד אוכל שהובא מהבית או להזמין אוכל/לרדת לאכול במסעדה בסביבת מקום העבודה.
ישנם מקומות עבודה לא מעטים שבהם קיים חדר אוכל לרווחת העובדים. למרות התדמית התעשייתית של חדר אוכל, מדובר בנוהג הקיים גם בארגונים גדולים מתחומי השירותים וההייטק. כך, למשל, במשרדי מיקרוסופט בהרצליה מופעל חדר האוכל על־ידי השף חיים כהן, בוויקס על־ידי השף אסף גרניט, ב־Moon Active על־ידי רותי ברודו ועוד.
השינוי בהרגלי העבודה הוא פרמטר משמעותי להרגלי ההסעדה של העובדים. העבודה מהבית מייצרת אפשרויות נוספות מחד, והופכת את היציאה למסעדה לפחות רלוונטית. עם תחילת משבר הקורונה החליטו מספר חברות לבטל את התשלום לעובדים עבור ארוחת הצהריים, אך לאחר מכן הוא הוחזר (במרבית המקרים ניתן לנצלו גם בסופרמרקטים ובחנויות נוספות). זאת מתוך ההבנה שקיים ביקוש להזמנת אוכל ממסעדות גם כאשר עובדים מהבית.
מעדיפים לבשל
מסקר ייעודי ובמדגם ארצי מייצג שנערך על־ידי פאנל המשיבים panel4all לטובת טור זה, עולה כי 57% מהמועסקים בוחרים לאכול אוכל אותו הם מכינים בעצמם, ולא לרכוש אוכל מוכן. רק 18% מהמועסקים דיווחו כי הם אוכלים במסעדה בסביבת המשרד ו/או מזמינים משלוח.
בנוסף, כ־12% מהמשיבים מועסקים במקומות עבודה שבהם קיים חדר אוכל. יותר מ־90% מתוך המועסקים שעובדים מהבית מבשלים לעצמם, ואינם מזמינים אוכל מבחוץ. משמע, העובד הישראלי מעדיף אוכל ביתי שהוא מכין עבור עצמו.
כצפוי, עובדים שמקבלים תשלום עבור ארוחת צהריים ממקום העבודה נוטים יותר לרכוש אוכל - כ־30% ביחס לכ־11% מהעובדים הנדרשים לשלם בעצמם. מאידך, מפתיע כי לא קיים שינוי משמעותי ביחס להיקף המועסקים המביאים אוכל מהבית, אשר דומה בין שתי קבוצות העובדים. כ־85% מהעובדים שעובדים בעיקר מהבית אינם נהנים מתשלום עבור ארוחות, ככל הנראה כנגזרת מסוג ואופי העבודה, שהוא יותר עצמאי ובזיקה נמוכה יחסית למעסיק ולארגון.
כ־30% מהמועסקים זכאים לקבל תשלום עבור ארוחת הצהריים, לרוב באמצעות אפליקציות תן ביס וסיבוס. מתוך העובדים הזכאים לתשלום, כרבע מקבלים סכום בגובה עלות הארוחה, וכ־30% מקבלים סכום המספיק למימון כמחצית מהארוחה בלבד. כ־13% מהם אינם משתמשים בכסף לרכישת ארוחת צהריים אלא לקניית מזון בסופרמרקטים ובחנויות אחרות.
גובה ההוצאה של מועסקים על ארוחת הצהריים מושפע מפרמטרים כמו תחום עיסוק, מצב כלכלי, גיל ואופי וכן מיקום המשרד. מנתוני הסקר עולה כי מתן תשלום עבור ארוחה מהמעסיק אינו פרמטר משמעותי - הפער בגובה ההוצאה הוא כ־5% בלבד. ניתן להניח כי המשך עליית המחירים ושחיקת השכר הריאלי יגדילו את הפערים.
ניתן לזהות את השפעת המצב הכלכלי על הרגלי הצריכה של העובדים. גובה ההוצאה הממוצעת לארוחה, כפי שהצהירו הנסקרים, עומד על 48 שקל, לעומת 55 שקל בשנה שעברה, וזאת כשמחצית מהנסקרים דיווחו כי לא חוו שינוי בהוצאתם.
ההשפעה על המסעדנים
כחלק מהאינפלציה הכללית במשק, בשנים האחרונות מתרחשת עלייה במחירי המזון, ובפרט במחירי המזון במסעדות ובבתי הקפה - בשיעור מוערך של 40%-20% בשלוש השנים האחרונות. מדובר בענף הסובל מכך ביתר שאת, כיוון שטרם התאושש לחלוטין ממשבר הקורונה, קיים קושי לגייס עובדים, ובמקביל נתח עלויות כוח־אדם עלה ל־40% ויותר מהמחזור, וזאת לצד עלויות תפעול ומחירים מאמירים של חומרי הגלם.
כל אלה ביחד מחוללים את הצורך האמיתי להעלות את מחירי הארוחות, וכנגזר מכך, מהווים גורם המקטין את הביקוש אל מול הסבסוד שמקבלים העובדים. המשמעות: פגיעה במעגל החיים של המסעדות, כלומר הן בסועדים (המועסקים) והן במסעדנים.
המשך התופעה של צמצום בהוצאות יחד עם עליית מחירי הארוחות תחייב את בעלי המסעדות להתאים את עצמם ולייצר ארוחות ומנות אטרקטיביות במחיר נמוך יותר, שיוגשו במסעדות "קטנות" ומושקעות פחות.
בתנאים הנוכחיים, האם יגדל הנתח של המועסקים שמביאים מזון מהבית (גם כנגזר מטרנד הבריאות), או שנחזור שוב לכיוון ולמגמה שהתחדדה עד העת האחרונה, שבה שהמעסיקים "מאכילים" את עובדיהם? ימים יגידו.