אופיר אקוניס, הליכוד (רינה ועקיבא, כאן ב', 27.7.23) / צילום: דוברות הכנסת
האם אחרי אישור "חוק ביטול עילת הסבירות", אחד המהלכים הבאים של הקואליציה עשוי להיות פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה? למהלך כזה יכולות להיות השפעות גם על משפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובשבוע שעבר אכן הוגשה הצעת חוק כזאת על־ידי קבוצת חברי כנסת מהליכוד.
● כבר לפני 60 שנה: כשראש הממשלה דרש מהיועמ"ש לפתוח בחקירה נגד יריב פוליטי שלו
● החוק לפיצול סמכויות היועמ"ש הונח, עורר סערה ונמשך
כשהשר אופיר אקוניס נשאל על כך, במהלך ראיון בכאן ב', הוא הזכיר את הפרסומים שלפיהם ההצעה לא תקודם כרגע, אך גם הסביר כי באופן כללי מדובר בהצעה לגיטימית. "בארה"ב הייעוץ המשפטי והתביעה הכללית הם מופרדים, כחלק אינטגרלי ממבנה השלטון… בעוד מדינות רבות בעולם זה קורה", אמר.
ראשית, נזכיר את המצב בישראל. כפי שציינה ועדת שמגר שבחנה היבטים מסוימים בתפקיד היועמ"ש, אצלנו התפקיד מתאפיין ב"דואליות… כשמחד גיסא, (בעל התפקיד) משמש כיועץ לרשויות השלטון, ומאידך גיסא, אוכף את דיני העונשין ומייצג את שלטון החוק ואת האינטרס הציבורי".
אבל האם ארה"ב היא דוגמה למקרה הפוך? מתברר כי שם המצב דווקא קיצוני יותר מן הבחינה הזאת. היועץ המשפטי לנשיא ולממשל (ה־Attorney General) הוא למעשה גם שר המשפטים, שמתמנה לתפקידו על־ידי הנשיא באישור הסנאט. נושא התפקיד מוגדר כממונה העליון על אכיפת החוק מטעם הממשל הפדרלי, נותן ייעוץ משפטי וחוות־דעת משפטיות לנשיא ולשרים, ומשרדו אף אחראי על גופים כמו ה־FBI, לשכת בתי הכלא הפדרלית ועוד. במילים אחרות, בארה"ב סמכויות הייעוץ וסמכויות התביעה הכללית מרוכזות יחדיו בידיו של בעל תפקיד אחד, שהוא גם מינוי פוליטי.
אבל אקוניס התייחס גם ל"מדינות רבות אחרות בעולם", וכאן נראה כי דבריו מדויקים יותר. ממחקר של פרופ' גד ברזילי, שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה, עולה כי בכ־58% מהדמוקרטיות בעולם וב־61% מהדמוקרטיות המערביות קיים פיצול מוסדי מלא בין התביעה הכללית לבין היועץ המשפטי. בין המדינות שבהן מונהג פיצול כזה ניתן למנות את גרמניה, צרפת, אוסטרליה, דרום קוריאה, יפן ועוד. פרופ' ברזילי מציין כי הדבר מעיד על כך ש"בניגוד למיתוס הרווח", הפיצול המוסדי אינו קיים רק בסוג אחד של שיטת משפט.
מנגד, שיטה שדומה לזו המונהגת בישראל קיימת על־פי המחקר רק ב־37% מהדמוקרטיות. כאן ניתן למצוא מדינות שהלכו בעקבות המודל החוקתי האנגלי, כמו ישראל, וגם מדינות נוספות בעלות מסורת משפטית שונה.
המסקנה, כותב פרופ' ברזילי במחקרו, היא ש"מודל של תביעה וייעוץ משפטי", כמו זה המונהג בישראל, "הוא באופן ברור ומובהק היוצא מן הכלל במשטרים דמוקרטיים".
בשורה התחתונה: דבריו של אקוניס חצי־נכונים. בארה"ב, שאותה הוא הביא כדוגמה, המודל דווקא דומה לישראל, ואף קיצוני ממנו במובן זה שסמכויות הייעוץ והתביעה מרוכזות בידיו של חבר הממשלה שהוא מינוי פוליטי. יחד עם זאת, במדינות רבות אכן מונהג פיצול כזה, ולמעשה זהו הדפוס הרווח ברוב הדמוקרטיות בעולם.
תחקיר: יובל אינהורן