מליאת הכנסת, ההצבעות על ביטול עילת הסבירות, 24.7 / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת
פרקליטות המדינה הגישה בקשות לדחיית דיונים בתיקים שעולות בהם טענות לחוסר סבירות - כך נודע ל"גלובס". התיקים הם ערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון על פסקי דין בעתירות מנהליות שניתנו לפני כניסתו של החוק לתוקף, ועתה לא ברור מה יעלה בגורלם. במשרד המשפטים אישרו את הדברים והבהירו כי הטעם לדחייה הוא הצורך בזמן להבנת השלכות החקיקה החדשה על התיקים.
● נתניהו לבלומברג: אחרי השינוי בוועדה לבחירת שופטים נפסיק את החקיקה
● אמסלם מבקש מנציב שירות המדינה: הפסק את כהונת מנהלת רשות החברות
● בג"ץ הנבצרות עובר לשלב הבא: ידון בהרכב מורחב של 11 שופטים
מיד, ובלי הוראות מעבר
תיקון 3 לחוק יסוד: השפיטה, שביטל את עילת הסבירות, נעשה בתוך חודש אחד. הדיון הראשון בהכנה לקריאה ראשונה בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת נערך ב-25 ביוני. ב-26 ביולי החוק כבר פורסם ב"רשומות". מדובר בפרק זמן קצר מאוד ביחס לשינויים חוקתיים עם השלכות רוחב רבות.
לשם השוואה, חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נמשכה בפועל שלוש שנים. כך גם הרפורמה בעבירות ההמתה בדין הפלילי, ששינתה בין היתר את ההגדרות של עבירות הרצח וההריגה, נחקקה בכנסת בשנת 2019 אך הגיעה לשולחנה כבר ב-2015.
התיקון לפקודת העיריות, שהסדיר את אפשרות השימוש של עיריות בחברות גבייה פרטיות, עבר בכנסת לאחר שנתיים של דיונים גם כן. ישנם כמובן חוקים שעוברים בפרק זמן קצר בהרבה, אך לרוב אין להם תחולה רחבה כל כך, על כל תחומי הממשק בין האזרח לרשות.
ואולם, הנקודה המשמעותית יותר ממשך הזמן שבו דנו בחוק, שיש שיטענו שאינו משמעותי כשלעצמו במקרה שבו ועדה מצליחה לקיים דיון ענייני ביעילות - היא התחולה.
במקרים רבים, כשמשנים מצב משפטי מקצה לקצה, נחקקת הוראת מעבר בחוק, שמסבירה מה דינן של החלטות, למשל, שהתקבלו קודם לכן. פעמים רבות, גם אם אין הוראות מעבר, מועד כניסת החקיקה לתוקף הוא מאוחר. זה קורה בחוקים וזה קורה בתקנות. הטעם ברור: שהות להתארגן. שוב, לשם השוואה, החוק שאסר על צריכת שירותי זנות נכנס לתוקף רק שנה וחצי לאחר שנחקק. שם, אגב, אפילו פרק זמן זה לא הספיק לממשלה לבניית תוכנית השיקום לשורדות.
תחולה מאוחרת איננה חובה של המחוקק, וכך גם כתיבתן של הוראות מעבר. אך הן נחשבות לצעד חקיקתי בריא יותר, שנועד למנוע אנדרלמוסיה. שכולם יידעו מתי חל עליהם מה, ועל מנת שהשטח, בעיקר אם השטח הוא עצום - יידע להתארגן.
גורל התיקים לוט בערפל
לכאורה, כשלא נחקקת הוראת מעבר, המשמעות היא שהמדיניות המשפטית שבוטלה - ובענייננו חוסר היכולת של בתי המשפט לבצע ביקורת שיפוטית על הרשויות במקרים שבהם הן נוהגות בחוסר סבירות - אינה חלה יותר בשום הליך. כך, אם הליך מסוים התבסס על טענות שעניינן חוסר סבירות, טענות אלה בטלות. משפטנים מסבירים שכך זה תמיד כאשר משתנה חוק - יש מי שמפסיד, ויש מי שמרוויח.
אך מה קורה כאשר שני הצדדים אינם יודעים כיצד לנהוג, ויש, נניח, ערעורים על פסקי דין שנוגעים לעילת הסבירות? שופט העליון מינץ, שהעתירות בעניין עילת הסבירות הונחו על שולחנו, החליט שלא להוציא צו ביניים שימנע את כניסת החוק לתוקף. אך האם המערכת יכולה להתייחס למציאות כאילו מעולם לא הייתה בה עילת הסבירות?
בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות למשל ממש לא ערוכים עדיין להתמודד עם תיקים שכאלה. הפרקליטות כבר הגישה בקשות דחייה לשני דיונים בערעורים על הליכים שבמרכזם עמדה העילה. לגלובס נודע שהמדיניות הרוחבית היא לעשות כך במקרים דומים, אז נראה שזו רק ההתחלה.
במקביל, כפי שפורסם בוואלה!, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה (משפט ציבורי-מינהלי) גיל לימון שלח מכתב למשרדי הממשלה, שבו ציין כי היועצת עוד לא גיבשה עמדה ביחס לחוקיות התיקון לחוק לקראת הדיון שיתקיים בבג"ץ, וציין כי נבחנות לעומק השלכות החקיקה.
במקביל ביקש לימון מהמשרדים לפנות להיוועצות עם משרד המשפטים "ככל שיתעוררו שאלות לגבי השלכותיו של התיקון בהקשרים קונקרטיים, דהיינו, בנוגע לבחינה משפטית של סבירות החלטה שעליה חל התיקון - החלטת ממשלה, ראש ממשלה או שר".
המקרה של דרעי־פנחסי
התיקון שהעבירה הכנסת אסר על בית המשפט לדון עוד בשאלות שנוגעות לסבירות החלטותיהם של שרים, ראש הממשלה והממשלה במליאתה. כלומר, נאסר על בית המשפט לא רק להורות על פסלותה של החלטה מינהלית, אלא גם על עצם הדיון בסבירות.
עילת הסבירות, שאותה ירשנו מהבריטים, הייתה חלק ממערכת המשפט הישראלית מאז כינונה. בעשור הראשון למדינה היא שימשה רק לביקורת על מה שמכונה "חקיקת משנה", כלומר תקנות וחוקי עזר, שגם עליהם נאסרה כעת הביקורת. בהמשך היא גם הורחבה להחלטות אחרות של הממשלה.
ככלל, התכלית של עילת הסבירות הייתה לתפוס מקרים בלתי תקינים, שלא ניתן היה לומר שמה שהופך אותם ללא תקינים הוא קיומם של מניעים זרים או הפליה.
בשנות ה־70 התווספה בפסק דין של השופט שמגר גם האפשרות לפסול החלטה של רשות מרשויות המדינה אם היא לא שקלה שיקולים ראויים, או אם נתנה להם משקל פחות מדי.
בהמשך, החלה העילה לשמש גם לביקורת על מינויים ופיטורין בשירות המדינה, כאשר המקרה המפורסם ביותר אולי הוא ההוראה שהטיל בית המשפט על רבין לפטר את דרעי, הפרשה שזכתה לכינוי "דרעי-פנחסי".
פסק הדין יינתן עד ינואר
לאחר שביטלה הכנסת את עילת הסבירות לפני מספר שבועות, נטען כי כעת יחדלו הרשויות מפעולה בסבירות. מנגד נטען שהחובה לא בוטלה, אלא רק הסנקציות בעדה. רשויות השלטון ימשיכו לפעול בצורה תקינה, בית המשפט ממילא לא היה מה שמנע מהן אחרת, נטען.
יחד עם זאת, גורמים בשירות המדינה סיפרו כי בימים האחרונים מתזכר משרד המשפטים את הקולגות במשרדים השונים כי חלה עליהם החובה לפעול בסבירות. מה שהיה מובן מאליו אינו מובן מאליו עוד, מספרים.
עד שתגבש היועצת המשפטית לממשלה את עמדתה ביחס לתיקון, והרכב חסר תקדים של 15 שופטי העליון יישב על המדוכה להכריע בחוקתיותו, מערכת המשפט בבלגן.
הידיעה שפסק הדין חייב יהיה להינתן לכל המאוחר בחודש ינואר, בשל פרישתן של הנשיאה חיות והשופטת ברון, מייצרת לפחות מסגרת זמנים לאנדרלמוסיה הנוכחית.
מדוברות משרד המשפטים נמסר: "הפרקליטות הגישה בקשת דחייה בשני תיקים שנקבעו לדיון השבוע בבית המשפט העליון, בערעורים על פסיקה של בית המשפט המחוזי הנוגעת להחלטות מנהליות. זאת, משום שנדרש זמן להבנת השלכות החקיקה החדשה על העתירות".