זה נראה כמו פלאשבק לתחילת משבר הקורונה: המסחר נכנס לקשיים, רשתות גדולות כמו פוקס וגולף מודיעות על הוצאת אלפי עובדים לחל"ת, ומתחילים להיערם הלחצים על משרד האוצר לפרוס רשת ביטחון כלכלית לכל העובדים שעלולים להישאר ללא הכנסה. כמו אז, גם היום, ההסתדרות, ארגוני מעסיקים, כלכלנים ופוליטיקאים משני צדי המתרס - כל אלה תומכים במה שכונה בקורונה "מודל החל"ת הגרמני", שאומץ בשעתו על־ידי רוב מדינות אירופה וארצות הברית. גם הפעם, המתנגד העיקרי למתווה החל"ת הגמיש הוא משרד האוצר.
● רשות התחרות בודקת אם הרשתות תיאמו את הוצאת עובדיהן לחל"ת
● אחרי הביקורת: עסקים באשקלון יקבלו פיצויים מלאים
● ניר ברקת: "המתווה של האוצר ייצור במדינה פוסט־טראומה כלכלית"
בתמצית, המודל הזה מאפשר להוריד עובדים למשרה חלקית, כמעט מבלי לפגוע בשכרם. הם ימשיכו לקבל תשלום מהמעסיק, אבל בגובה מופחת - ואת היתרה תשלים המדינה, במלואה או לפחות קרוב לכך. כך, נשמר הקשר בין העובד למעביד, שמחודש כאשר ניתן לפתוח מחדש את העסקים.
אבל לא כל מה שקורה עכשיו זהה לימי המגפה. במישור התעסוקתי, ההבדל המרכזי הוא שבקורונה, המדינה קראה לעסקים לנעול את השערים ולעובדים להישאר בבית, כדי למנוע התפשטות של הנגיף. ואילו עכשיו, במלחמה, האינטרס המשקי הוא שכל מי שיכול להמשיך לעבוד - שיעשה זאת. כל מתווה פיצויים כלל־ארצי שיציע האוצר, יהלך על החבל הדק שבין סיוע חיוני למי שנפגע כלכלית, לבין תמרוץ שלילי לאנשים לעבוד.
ומה לגבי מי שלא יכול להמשיך לעבוד, כי מקום העבודה שלו מושבת? באוצר לא מעוניינים לסבסד דמי חל"ת כמו בקורונה. מעבר לעלות עתק תקציבית, באוצר סבורים שהוצאה כפויה לחל"ת עשויה דווקא להיות הזדמנות לעובדים. לפי התפיסה באוצר, עובדים שייצאו לחל"ת ללא סיוע מהמדינה למעט דמי האבטלה הקבועים בחוק, יוכלו למצוא בקלות עבודות בשכר גבוה יותר. הרציונל שמציגים שם הוא שהמצב הביטחוני יוצר ביקוש למשרות מסוימות, כך שלמשל, מוכר בקניון שאיבד את מקום עבודתו יוכל לעבור לעבודת אבטחה או שמירה ולהשתכר ברמה גבוהה יותר. בהתאם, גם בקורונה נמדדה נדידה בין ענפים, שהובילה לגידול בשכר העובדים.
בתקופת הקורונה, פרסה הממשלה רשת ביטחון נדיבה, שהבטיחה דמי חל"ת מלאים לתקופה ארוכה של יותר משנה. עסקים רבים מחו אז נגד התוכנית, בטענה שהיא מתמרצת עובדים להישאר בבית על חשבון המדינה. ואכן, עסקים רבים התקשו לגייס עובדים מחדש בתום הסגרים ולחזור לפעילות מלאה. הביקורת הכלכלית גרסה אז שמודל החל"ת התאים לתקופה תחומה של חודשים ספורים, אבל לא לטווח הארוך. על פניו, בהינתן שהמלחמה תארך חודשיים, כפי שצופה התרחיש המרכזי בתחזיות האוצר, זוהי התקופה המתאימה למודל חל"ת כזה או אחר.
אולם, באוצר מחזיקים במחקרים שמראים כי מודל החל"ת הגמיש הגדיל את היקפי היציאה לחל"ת במדינות בהן הוחל. לפי הממצאים שם, מקומות שהושבתו כליל ממילא הוציאו עובדים לחל"ת, אבל המודל גרם לחל"תים עודפים בקרב עסקים שהמשיכו לפעול.
מאחורי המחקרים, ישנה עוד אמת שצריכה להיאמר. באוצר פשוט מפחדים שהישראלים ינצלו לרעה את המודל הגרמני. החשש הוא שהמוני עסקים יבחרו להשאיר עובדים במשרה חלקית, כשהם מקבלים שיפוי מלא על הוצאות השכר. התפעול בעייתי ברמה האוצרית, כיוון שהמדינה לא באמת יודעת מי עובד חצי משרה, ויש פרצה לכל מיני משחקים לא חוקיים. למשל, דיווחים כוזבים על הוצאות לחל"ת באחוזים גבוהים, כדי לקבל יותר כסף מהמדינה. בנוסף, העסקים לא יבדקו האם הם באמת צריכים להחזיק את העובדים, וכך לא ישתחררו עובדים שיכולים ללכת לעבוד במשרה מלאה במקום אחר, ולתרום לפעילות של המשק.
"אם הפחד של האוצר מרמאים יקבור את המשק - זו בעיה גדולה"
כ־8,000 עובדים הוצאו לחל"ת מאז תחילת המלחמה - כך עולה מנתונים שבידי משרד האוצר. כרגע, מדובר עדיין בשבריר אחוז מכוח העבודה של ישראל, שמקיף כ־4.3 מיליון איש. ייתכן שזוהי רק ההתחלה של גל. באיגוד לשכות המסחר כבר הזהירו שהחל משבוע הבא, ייצאו לחל"ת 100 אלף עובדים מהרשתות הגדולות, אם לא יינתן מענה מהממשלה.
מנגד, הערכות של בכירים במשק וגם בתוך הממשלה הן שהמעסיקים הגדולים במשק ימתינו בטרם יוציאו היקפים גדולים של עובדים לחל"ת, לפחות עד שיתבהר בוועדת הכספים של הכנסת לאן הולך מתווה הפיצויים של האוצר. המתווה מוגבל לעסקים בעלי מחזור הכנסות עד 400 מיליון שקל, והעסקים הגדולים יותר לוחצים להכניס גם אותם תחת תוכנית המענקים. איש כמעט לא מסתיר שהאיום מצד ארגוני העסקים בהוצאת עשרות ואף מאות אלפי עובדים נוספים לחל"ת, משמש גם בתור מנוף לחץ מול האוצר לשיפור מתווה הסיוע.
מבחינה כלכלית טהורה, עבור מעסיק שמשלם משכורות לאלפי עובדים בשעה שהעסק כמעט ואינו פעיל, יש כדאיות מסוימת דווקא בשימור המצב הנוכחי. הרי, עדיף לו שלא לשלם משכורות בכלל לעובדים שיוצאים לחל"ת, מאשר להשתתף עם המדינה בעלות שכרם. אולם, אז אותו מעסיק מאבד את העובדים, יתקשה להחזירם, ויצטרך בהמשך לקלוט עובדים חדשים. אם להסתמך על תקדים הקורונה, דרישות השכר של העובדים החדשים תהיינה גבוהות יותר.
נשיא התאחדות התעשיינים, רון תומר, קורא לאמץ את מודל החל"ת הגמיש ומנסה לנטרל את התנגדות האוצר. "היתרון במודל הגרמני הוא בגמישות ובכך שלא מתנתק הקשר בין העובד למעביד", אומר תומר. "עכשיו, שואלים אותי באגף תקציבים באוצר, איך אני אסמוך עליך שאתה לא תרמה? אז קודם כל, במודל הגרמני יש יתרון, שהעובד מקבל על החלק היחסי של החל"ת רק 85% מהשכר. לכן, אין שום סיבה לעובד להסכים לחל"ת כזה, אם הוא עובד באופן מלא".
אבל ראינו בקורונה תופעה שבה אנשים שהיו יכולים לעבוד העדיפו להישאר בבית, למרות שדמי החל"ת היו נמוכים משכר מלא.
"רמאים יהיו תמיד, אבל יש כאן עוד צדדים. כשאתה עושה מתווה לפיצוי לפי פגיעה במחזורים, כמו שעשו באוצר, לא יהיו כאלה שעכשיו יעברו לעבוד בשחור כדי שהמחזור שלהם ירד? אם הפחד של האוצר מרמאים יקבור את המשק - זו בעיה גדולה".
"במתווה המוצע, רוב המעסיקים שנפגעו לא יוכלו לשמר את עובדיהם"
בהסתדרות העובדים, כאמור, תומכים ברעיון החל"ת הגמיש. סמנכ"ל הכלכלה והמדיניות של ההסתדרות, אדם בלומברג, מסביר: "קודם כל, המתווה של האוצר כפי שהוא, לא נותן מענה לעובדים בכלל. תקרת ההחזר מוגבלת ל־300 אלף שקל לרוב העסקים. אז אם יש למעסיק מיליון שקל הוצאות קבועות ומיליון שקל הוצאות שכר, הוא יקבל 180 אלף שקל החזר הוצאות קבועות ו-120 אלף שקל הוצאות שכר. כלומר רק 12% החזר על השכר! וזה עוד במקרה שיש לו 100% ירידה בהכנסות".
לדבריו של בלומברג, "ברור שבמתווה המוצע, רוב המעסיקים שיש להם פגיעה בהכנסות לא יוכלו לשמר את העובדים שלהם. ואז יהיו מאות אלפי עובדים בחל"ת או מפוטרים, שלצערי חלקם הלא מבוטל כרגע לא עומדים בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. ואז, לא תהיה ברירה אלא לתת את ההקלות של חל"ת הקורונה, ובעצם דמי אבטלה דרך ביטוח לאומי. יש לזה הרבה חסרונות, כמו ניתוק יחסי עובד מעביד. אין גמישות למעסיק להחזיר את העובד מהר אם העבודה חוזרת מחר". כאלטרנטיבה, הוא קורא לאמץ את מודל החל"ת הגמיש: "זו האופציה שקיימת ברוב המוחלט של מדינות OECD היא המודל הגרמני".
