חיילי פיקוד העורף בבניין מגורים שנפגע מרקטה / צילום: ap, Tomer Appelbaum
מאז החלה המלחמה, נרשמו כ־12 אלף התרעות על איומים - ירי רקטי ונוספים. אזרחי מדינת ישראל נאלצים להיות מחוברים למקורות מידע באופן קבוע.
● מקלט, ממ"ד או חדר מדרגות: איפה הכי בטוח בזמן אזעקה
● חמאס ירה יותר לראשון לציון ופחות לתל אביב. אלה הסיבות
● 2 מיליון דולר ליירוט: המהנדסת של החץ מספרת על מאחורי הקלעים
● המהנדסת מצוות הפיתוח של כיפת ברזל מסבירה - למה צריך לשמוח כששומעים "בום" גדול
אולם, מערכות ההתרעה של פיקוד העורף עברו שדרוג משמעותי לאורך השנים: אם במלחמת המפרץ מדינת ישראל הייתה מחולקת למספר חד-ספרתי של אזורי התרעה, ואחרי מלחמת לבנון השנייה המספר צמח למספר דו־ספרתי נמוך, כעת המדינה מחולקת ליותר מ־1,600 פוליגונים של התרעה. משמעות הדבר היא שהמערכת יודעת לחזות ולדייק את הנפילה לרמת השכונות, ולהתריע רק עבור האזורים הרלוונטיים.
התמונה הבליסטית
תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ', לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית בצה"ל, מסביר לגלובס כי "אחד מלקחי מלחמת לבנון השנייה הוא הקמת מכלול אחוד, שכולל גם את ההתרעה וגם את ההפצה של האיום לעורף".
מה קורה למעשה מאחורי הקלעים? במקרה של ירי רקטי מעזה, לדברי חיימוביץ', בזכות שילוב של מידע מחיישנים רבים שנכנסים לפעולה - קרקעיים, אוויריים, אופטיים וגם מכ"מים, מתגבשת תמונה שמסתכמת באותו מכלול לתמונה בליסטית. זה מאפשר דיוק של הגילוי, "ובזמן מהיר יחסית מאפשר לסמן אזור לפגיעה הקרקעית".
סא"ל (במיל') ד"ר אייל פינקו מהמחלקה למדעי המדינה ומרכז בגין־סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר־אילן מסביר לגלובס כי "המערכות עושה פרדיקציה ויודעות לחשב את המסלול הצפוי של הרקטה באוויר על פי נתוני ההתקדמות שלה. הסיבה נעוצה בכך שאין ברקטה מנוע, אלא חומר נפץ ראשוני שמוביל את הרקטה להמשיך במעוף בליסטי חופשי".
המכ"ם (מד כיוון ומרחק) של כיפת ברזל שמיוצר על ידי חברת אלתא, חברה בת של התעשייה האווירית, יזהה את השיגור ויעביר את המידע למערכת השו"ב (שליטה ובקרה) המאוחדת של חיל האוויר ופיקוד העורף.
לדברי חיימוביץ', אומנם יש ההערכות, אבל ככל שעובר הזמן והמסלול מתבהר יותר, נקודת הפגיעה הולכת וקטנה. גם בפיקוד העורף מסבירים שיש פה איזון מאוד רגיש, בין קבלת המידע המדויק ביותר וצמצום אפשרויות הפגיעה, לבין לספק לאזרחים את הזמן הנדרש להתמגן לפי האזורים. "יש פה טריידאוף: מצד אחד רוצים להקטין את האליפסה של הפגיעה, ומצד שני יש את הזמן שצריך להתריע לאזרחים. לדוגמה התחייבנו ל־90 שניות עבור תל אביב או 30 שניות לאשקלון".
10 דקות בממ"ד
כאמור, פיקוד העורף מקבלים את המידע למרכז השליטה והבקרה, דרכו מפיצים התרעות לכלל האמצעים. בשלב הזה, נכנסים לשלב קריטי של ניטור המערכות. התהליך הוא אוטומטי ברובו, אבל תמיד יש בו רכיב אנושי. חיילים וחיילות בחמ"ל התרעה תחת מחלקת מבצעים של פיקוד העורף יושבים על המערכות, אותם המפעילים יכולים להוריד אזורים שלא יקבלו התרעה או להוסיף אזורים נוספים שאולי כדאי לכלול ליתר ביטחון.
חיימוביץ' מסביר ש"מעורבות אדם בתהליך היא מאוד חשובה. לדוגמה אחת ההתרעות חוצה או משיקה לחמישה אזורים שונים, אבל מפעילת ההתרעה רואה שנקודת החצייה שלו קטנה במיוחד וזניחה. המערכת תבחר להדליק את ההתרעה באזור, אבל בשל המינוריות, אפשר יהיה להוריד את ההתרעה".
בפיקוד העורף מסבירים שהמערכות מזהות היכן הרקטה צפויה ליפול, ואיפה צפויים ליפול גם רסיסים. זו גם הסיבה שהם מתעקשים על המתנה של 10 דקות במרחב המוגן.
התקלות ומתיחת הפנים
בשבועות האחרונים משתמשים דיווחו על כך שהאפליקציה של פיקוד העורף אינה מתריעה בזמן על רקטות, וכי ההתרעה מגיעה הרבה אחרי שנמצאים במרחב מוגן. בפיקוד העורף אמרו בשיחה עם כתבים כי מדובר ב־9 אירועים בלבד, וכי לפי הניטור שלהם רק למכשירי אפל. היו שתי סיבות: ראשית, העומסים. מתחילת הלחימה, מספר המשתמשים צמח משמעותית. אם לפני המלחמה היו 600 אלף משתמשים, המספר צמח ל־2.75 מיליון משתמשים. שנית, בעיות במנגנוני ההפצה של אפל שהגבילו את הפעילות של האפליקציה. בפיקוד הפעילו לא מעט מוחות ומצאו פתרון לכך.
בפועל, הם שינו ארכיטקטורה, העמידו שרת מחודש והכל תוך שבוע וחצי. יתרה מכך, הם עשו מתיחת פנים להרבה מאוד מאפיינים אחרים. למעשה, שינוי שכזה בתקופת מלחמה ראוי להערכה, ולמרות כל זאת יש עוד הרבה תיקונים. בפיקוד נערכים כעת לעומסים גדולים יותר ולבעיות עתידיות.
כעת בפיקוד העורף מנסים להבהיר לציבור בדרכים שונות שיש לסמוך על האפליקציה, ועל אמצעי ההתרעה הנוספים, במסגרת מאמצי הלחימה. לפיקוד ברור כי הסבילות לתקלות היא אפסית, ואין סיבה שהאזרח יסתכן במצב כזה.
צריך להדגיש, האפליקציה של פיקוד העורף היא הגורם הרשמי לשליחת התרעות. אך בשל הפיתוח הפנימי, ישנה ייחודיות משמעותית לאפליקציה: בעת נסיעה ברכב לדוגמה, האפליקציה מזהה כי בטווח מסוים האזרח ייכנס בטעות לאזור מסוכן - ומתריעה לו לפני לעצור את הרכב והנמנע מאזור הפגיעה. זאת תוך מאמץ שלא לפגוע בפרטיות של המשתמשים.
זהו גם תרחיש הקיצון בו רק האפליקציה יכולה לספק מענה אמיתי - אותם אזורים בשטח פתוח. מצד אחד, אין צופרים בכביש או בשטח פתוח שרחוק מעיר, ההתרעות ברדיו הן כלליות ולא תמיד ברורות, ואין מערכת אחרת שמספקת התרעות.