גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מצלמים ושורדים: מה גרם לאנשים לשלוף את הטלפון גם תחת אש

כשהם בורחים מירי מחבלים, מתחבאים בשיחים או ספונים בממ"ד, ישראלים רבים בחרו להפעיל את המצלמה - ולתעד ● האם זה הצורך הבסיסי להשאיר משהו מהרגעים האחרונים שלנו, או שבמציאות שבה הטלפון הוא עוד איבר בגוף, פשוט התרגלנו להנציח הכול?

גיא דנון, צילם עצמו מתחבא בתעלה לפני שחולץ מהמסיבה / עיבוד: אלישע נדב
גיא דנון, צילם עצמו מתחבא בתעלה לפני שחולץ מהמסיבה / עיבוד: אלישע נדב

"הי, הייתי במסיבה ברעים, התחבאנו עם הזוג הזה ששמותיהם לירון ויפית. אם מישהו יכול למסור לי חדשות לגביהם, זה באמת יעזור לי", כתב גיא דנון בפוסט ששיתף בקבוצת הפייסבוק Secret Tel Aviv, ולצדו תמונה של השניים מחייכים, כשהם שוכבים בתוך תעלה. על פי הבעתם לרגע ניתן היה להניח שהם עדיין נרגשים מהמסיבה, אבל לירון ויפית התחבאו באותו הזמן ממה שהם החשיבו כמטח רקטות כבד, ובפועל כנראה כבר היה יותר מזה. הפוסט של דנון שותף 6,000 פעם - וסייע לו למצוא אותם בריאים ושלמים, לפחות בגוף. אבל התמונה שבזכותה הוא השיג את סגירת המעגל שקיווה לה מעלה שאלה - מה הוביל אותו לתעד את עצמו ואת שותפיו ברגעי האימה? מה גרם לו להדליק את הטלפון ולהפעיל את המצלמה כשהרקטות שורקות מעל?

ראיון | מנהלי סולאראדג' מדברים לאחר שהחברה מחקה כ-15 מיליארד דולר מהשווי
ראיון | "ההטיה של BBC קיימת כי ארגונים כאלה מעדיפים להעסיק עיתונאים עם אותה תפיסה"
הצוללת | כך הפכה הודו לאחת התומכות הכי גדולות של ישראל

ולא רק דנון. רבים ממשתתפי המסיבה ברעים וכן תושבי העוטף שהסתתרו בממ"דים כשמחבלים סביבם ואפילו חיילים בשדה הקרב - בחרו לצלם את עצמם או את המתרחש סביבם באותם רגעים. וזה מדהים ומתמיה, שכן נדמה שברגעים האלה בדיוק הנטייה הטבעית היא לחשוב איך נשרוד, לתכנן את נתיב ההימלטות המדויק או לכל הפחות להיות שקטים ומרוכזים כדי ששום מחבל לא ישמע וימצא אותנו. אבל עבור אותם אנשים, או לפחות עבור חלקם, בהם גם ילדים, הנטייה הטבעית הייתה דווקא לצלם. וקשה שלא לתהות: האם הצורך לתעד מתעורר אצלנו ברגעי הסוף או שהתופעה הזאת היא חלק מההרגל שלנו לתעד כל דבר כל הזמן, בלי להוציא מהכלל מצבים קיצוניים כמו אלה?

"באותו רגע ידעתי שאלה עלולים להיות רגעיי האחרונים", מספר דנון לגלובס. "זה בהחלט עבר לי בראש, ומה שחשבתי הוא שאם אני יוצא מזה, אז תהיה לי מזכרת מאירוע מטורף, ואם לא, אז אני רוצה שכולם ידעו מה קרה לי". דנון עצמו חולץ מהאירוע בידי עוז דוידיאן, תושב פטיש שהציל כ־120 איש במסיבה.

גם גילי יוסקוביץ' הייתה במסיבה עם חברתה ושותפתה העסקית רומי אליהו ברנט. השתיים רצו לקדם שם את מותג האופנה שלהן. "אני ורומי עושות סטורי כל הזמן, זה חלק מהחיים שלנו", מספרת יוסקוביץ'. "כשהיריות החלו לא ידענו אם להיכנס לרכב כדי לנסות לברוח או להישאר במקום כי יש בו אבטחה. רומי דיברה עם הבת שלה ואז המשיכה לצלם והעלתה סטורי, וככה כולם הבינו מה קורה איתנו. היא ממש תיעדה הכול. ואני צועקת לה 'רומי, תיכנסי לאוטו', וכבר שמענו את היריות קרובות מאוד. הסתתרנו מאחורי שיחים כשהמחבלים יורים לידנו וסביבנו, ואז ירו ברומי".

רומי אליהו ברנט ז''ל / צילום: גילי יוסקוביץ'

המחבלים המשיכו הלאה מבלי שיוסקוביץ' נחשפה. היא ניסתה לחלץ מתוך השיח את אליהו ברנט, ואז הגיעו עשרות מחבלים נוספים. יוסקוביץ' ברחה והתחבאה לסירוגין במשך שעות. "בשלב כלשהו חששתי שהטלפון ירעיש אז זרקתי אותו הצידה. הייתי חייבת להיות קשובה מאוד". לבסוף היא חברה לקבוצה של חיילים שחילצו את עצמם יחד מאש מחבלים. חברתה אליהו ברנט לא שרדה. "אחרי שקיבלתי את ההודעה הסופית כל מה שעשיתי היה להסתכל בתמונות, במדיה החברתית, עד שהבנתי שזה עושה לי לא טוב והפסקתי. אבל החיים שלי הם במדיה החברתית, וגם של רומי היו, והם נמשכים. אני כן רוצה להנציח אותה, גם בצורה הזאת. זה חלק מתהליך הריפוי".

"זה היה להם טבעי: כל עוד אני חי, יש לייב"

רבים מנפגעי הטבח של 7 באוקטובר השתמשו בטלפון ובמדיה כדי להזעיק עזרה. כך שמענו וראינו כבר בשעות הבוקר המוקדמות שיחות והודעות וואטסאפ מצמררות, שחושפות את האימה דקה אחר דקה. אבל דנון ואליהו ברנט ז"ל השתמשו בטלפון פשוט כדי לתפוס רגע, אולי אחרון, עם האהובים שלהם.

ד"ר כרמל וייסמן, חוקרת תרבות דיגיטלית, מנסה להסביר את התופעה. "15 שנה בערך אחרי המצאת הטלפון החכם, והמכשיר הזה כבר הפך להיות חלק מהגוף שלנו. כבר התרגלנו שאנחנו חווים את העולם דרכו. אנחנו אפילו לא מתייחסים לזה כתיעוד, אלא כחלק בלתי נפרד מהחוויה.

"אנשים בורחים ויורים עליהם והם שולפים את הטלפון ומתעדים את הבריחה בצורה שעלולה אפילו לחבל בריצה, או מתקשרים ומצלמים מתוך המסתור כשיש בכך סיכון מסוים לחשוף אותם. בבסיס זיקים הלוחמים כתבו בזמן הלחימה 'מחבלים רצים לעברי', ואז ירו, כוונת ביד אחת וטלפון ביד השנייה".

למי הם כותבים? לקהל הרחב? לבני משפחה?
"גם וגם. ראיתי שמישהי כתבה לאחותה - לא הודעת פרידה וגם לא בקשת עזרה. היא כתבה פשוט 'המחבלים באים'. נראה בעיניי שיש כאן החצנה של הקול הפנימי שלנו, זה שאומר 'עכשיו תברחי', 'אמא, מחבלים באים עליי!' או 'אני לא מאמינה שזה באמת קורה'. אבל התרגלנו, ובעיקר הצעירים התרגלו, להחצין כל כך את הקול הפנימי, עד שאנחנו כבר לא יכולים כמעט לשרוד בלי זה.

"מה שנוגד את האינטואיציה שלי כמישהי שהיא לא 'ילידה דיגיטלית' (מי שנולדו וגדלו בעידן רווי טכנולוגיה ותקשורת דיגיטלית - ג"ו) הוא שהייתי מנחשת שברגעים של סכנה 'האני המתעד' קורס ונותר רק 'האני החווה'. את בבריחה! מה את מרימה את הראש של 'האני הרפלקסיבי'? על פניו זה יכול רק לפגוע באינסטינקטים שלך. אבל עבור הילידים הדיגיטליים, אלה שהתבגרו עם הסמארטפון, זו כבר בכלל לא שאלה אם כן או לא מתעדים".

ד''ר כרמל וייסמן / צילום: פרטי

וייסמן סבורה שהצורך לתעד ברגעים האחרונים טבוע בהיותנו בני אנוש, אבל כן מצביעה על התפתחות דורית, בעידוד הטכנולוגיה כמובן. "גם לדורות הקודמים היו מילים אחרונות מפורסמות, יצירות אחרונות שנכתבו מתוך מחשבה על המוות. כשחיה נמצאת ברגעיה האחרונים, היא מאוד כאן ועכשיו, היא עוסקת רק בהישרדות, אין לה מחשבות על הנצחה, ואילו הרצון של בני האדם להשאיר אחריהם משהו הוא ייחודי מאוד לאנושות. אבל זה תמיד היה. מה שלא תמיד היה הוא התיעוד ממש ברגעי סכנה.

"חוקרי הביולוגיה האבולוציונית אומרים שבני האדם לא השתנו מקדמת דנא. יש לנו תגובת 'הילחם, ברח או קפא'. אבל הנה נולד פה דור שיש לו תגובה רביעית, שבה 'האני המתעד' הוא כבר כל כך טבעי לו, שהוא ממשיך להיות חי וקיים גם ברגעי סכנה. ואני חושבת שזה מעיד על האופן שבו הטכנולוגיה כן הולכת ומרחיקה אותנו מהטבע, יוצרת אדם חדש שנהיה יותר ויותר שונה מבעלי החיים סביבנו, מבעל החיים שאנחנו היינו. לא טוב יותר או רע יותר, אבל שונה.

"אבל אם נשווה למשל ל'פרויקט המכשפה מבלייר', סרט שהיה חדשני כשהראה קבוצה של סטודנטים מתעדת את עצמה בתרחיש הנורא מכול (הם יוצאים לצלם סרט אבל תוך כדי עקבותיהם נעלמות בידי גורם לא ידוע - ג"ו), הרי שחלק משמעותי מהסרט ההוא עסק בכך שהם באו לתעד. ואני חושבת שהחיילים או הצעירים שהרימו את הטלפון מול המחבלים לא חשבו שהם באו לתעד. זה פשוט היה להם טבעי. כל עוד אני חי, יש לייב".

גם ד"ר מירב שהם מאוניברסיטת תל אביב, חוקרת התנהגות צרכנים בדגש על הקשרים דיגיטליים ותקשורת פה לאוזן מקוונת, מנסה להסביר. "הנטייה העצמית לתיעוד הייתה קיימת מאנשי המערות ועד אנה פרנק. כולנו יודעים שאנחנו בני חלוף ורוצים להשאיר משהו. ידוע שאנשים הנוטים למות מתעדים את רגעיהם האחרונים. הדבר שהשתנה הוא פשוט הכלי.

ד''ר מירב שהם / צילום: רענן כהן

"במקרה הזה אולי הם חשבו: זה כל כך הזוי שזה כמו סרט, אנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת עוברים את זה. אולי המחשבה היא שאם זה כל כך מוזר, אז צריך לתעד את זה, כדי שנבין אחר כך מה היה שם, שנוכל להראות לאחרים מה היה שם, שלא נישאר בודדים עם החוויה, שנוכל לחלוק אותה כמו שהתרגלנו לחלוק כל דבר שקורה בנו".

אנחנו רגילים שברשתות החברתיות מה שקיצוני ויוצא דופן זוכה לתשואות. האם יכול להיות שלפני שאנשים הבינו שהם בסכנת חיים, שאחרים כבר נפגעו, הם ראו הזדמנות נדירה לתעד משהו יוצא דופן, ריל שיהיה רק להם?
"קשה לי להאמין שמישהו חשב בזמן הסכנה כמה לייקים הסרטון יקבל ואיך ניתן יהיה למנף אותם", אומרת שהם. "אני כן חושבת שהרעיון ש'עכשיו קורה לי משהו שלא מרגיש אמיתי' גורם לחשוב 'אז ברור שאני חייב גם להסריט את זה'".

עצם השימוש בסמארטפון, היא מוסיפה, הוא גורם מרגיע. התרגלנו להשתמש בו כדי לנחם את עצמנו, לאסקפיזם, כדי להרגיש שאנחנו לא לבד. התנועה האוטומטית הזאת של להרים את הטלפון ולהביט בו יכולה כשלעצמה לנחם אותנו. "יש הקוראים לו מוצץ דיגיטלי".

חלק מהטיפול בפוסט־טראומה קשור לאופן שבו הופכים את הטראומה לנרטיב שיחזיר לנו חלק מהשליטה בסיפור שהתוקף או הנסיבות הפקיעו מידינו. האם תיעוד תוך כדי האירוע, בנייה של נרטיב תוך כדי האירוע, עוזרת לתהליך הזה או פוגעת בו?
"בסיטואציה שבה אין לי שליטה התיעוד של המצב למעשה מקנה לי שליטה במידת מה. יש לי איזושהי תחושת בעלות על זה, אני יכולה לספר את הסיפור שלי. הסיטואציה נכפתה עליי אבל אני בוחרת מה לתעד, איך לתעד, איך לספר.

גיא דנון מסתתר. הסמארטפון כגורם מרגיע / צילום: גיא דנון

"רובד הפרשנות יכול לתת תחושת שליטה", מוסיפה וייסמן. "הרי זה מה שעושה הקול הפנימי, הוא אומר לך 'תירגעי, תנשמי, יהיה בסדר'".

ניהול האימה גורם לנו להתנהג בניגוד ליצר ההישרדות

לרובנו יש יצר הישרדות ואנחנו משקיעים מאמצים רבים בלהישאר בחיים, אך לכולנו יש ידיעה ברורה שיום אחד פרויקט ההישרדות הזה ייכשל, ואנחנו נגיע לסופנו. הקונפליקט הבלתי נמנע בין הדברים הללו הוא הבסיס לתיאוריית ניהול האימה, שפותחה בתחילת שנות ה-2000 בידי שלושה חוקרים אמריקאים, ג'ף גרינברג, שלדון סולומון וטום פיז'ינסקי. היא נסמכת על עבודתו של האנתרופולוג ארנסט בקר מ־1970.

ההתנגשות בין יצר ההישרדות לתודעת המוות יוצרת אימה, אומרים החוקרים. אנחנו מבלים את חיינו בניהול האימה, באמצעות כלים כמו אסקפיזם, אמונה בעולם הבא ושייכות למשהו גדול יותר שיכול לתת לנו תחושה של חיי נצח סמליים. מה יכול להיות גדול יותר? לאום, דת, אמנות, חברה מסוימת שבה אנחנו חיים או התחושה שיש לנו נשמה גדולה יותר מהחומרים המרכיבים אותנו, ושהנשמה הזאת נשארת איכשהו בזיכרון הקולקטיבי של העולם גם אחרי שאנחנו מסתלקים ממנו.

החוקרים טוענים כי המשמעות הזאת שאנחנו מייחסים לעצמנו, בעיקר בעיני השלם הגדול מאיתנו שהוא לרוב החברה שבה אנחנו חיים, גורמת לנו להרגיש קצת פחות בני תמותה. הצורך בניהול האימה יכול לגרום לנו להתנהג דווקא באופן שמנוגד להישרדותנו או שמירה על בריאותנו, כי נעדיף לנהוג בצורה שמחזקת את השייכות שלנו לקבוצה, את הבולטות שלנו בתוך הקבוצה או את משמעות חיינו, על חשבון הבריאות או ההישרדות.

למעשה, הם אומרים, פחד המוות הוא הכוח המניע של העולם שלנו, של התרבות כולה, ולא המיניות, כפי שגרס פרויד. מחקרי ניהול האימה לא התייחסו לרשתות החברתיות, אבל אפשר להניח כי עבור אנשים מסוימים הרשתות הן החיבור לדבר שהוא גדול ונצחי מהם.

התיאוריה הזאת מסבירה גם מעשים הרואיים. "כשהמוות הוא למען שלם גדול יותר מאיתנו זה קצת משקיט את האימה", אומר צחי עין דור, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, שמתמחה, בין היתר, בתורת ניהול האימה. "לכן אנחנו כל כך רוצים גם לשמוע את הסיפורים האלה. אם היינו חושבים על הנרצחים כקורבנות אקראיים, לא היינו יכולים לתפקד. ההרואיקה עוזרת להתמודד עם החרדה הקיומית. מאותן סיבות אנחנו רואים גם התכנסות לתוך התרבות שלנו ותגובות חריפות למי שאומר שהתרבות שלנו היא לא הטובה ביותר. זה מסביר המון".

גם את התיעוד העצמי?
"אני לא מכיר מחקרים שעסקו ספציפית בתיעוד עצמי בשעת חירום", אומר עין דור, "אבל מה שכן נחקר, גם על ידי, בנוגע לתיאוריית ניהול האימה הוא הקשר בין האישיות של אנשים מסוימים לבין הרצון שלהם לחפש קרבה של בני אדם אחרים בעת סכנה. הנושא הזה נקרא 'הגנה חברתית'.

פרופ' צחי עין דור / צילום: אתי עין דור

"במחקרים שערכנו העמדנו אנשים במצב חירום מדומה, למשל מחשב שנראה כאילו הוא מתחיל לבעור. אנחנו רואים הבדלים משמעותיים בין תגובות של אנשים שונים לסכנה. חלקם מתקרבים, חלקם קוראים לעזרה וחלקם מחפשים את קרובי המשפחה או החברים שלהם. אנחנו מזהים תפקידים שונים עם בעלי אישיות שונה, גם במעבדה וגם בשטח".

עין דור מסכים עם כותבי תיאוריית ניהול האימה כי אל מול המוות בני אדם מחפשים חברה בכל מחיר. "לא טוב היות האדם לבדו, ובמצבי סכנה זה נכון במיוחד. יש היגיון אבולוציוני בכך, אם חושבים על מי אנחנו: יצור די שברירי, שלא רץ מהר יחסית ליצורים נטרפים, שלא יכול לטפס, שכוחו בלחימה מוגבל. אנחנו יודעים לשרוד בקבוצה, והתפתחה מערכת שגורמת לנו, כשאנחנו במצוקה, קודם כל לחפש אנשים אחרים. כשהאדרנלין פועם בגוף, בראש יקפצו לנו מיד אנשים שחשובים לנו. זה משהו שאנחנו יורשים בגנטיקה שלנו, כברירת מחדל של יונקים, שכולם נולדו חסרי ישע וצריכים יצורים אחרים כדי להתפתח".

אבל הקבוצה גם התמקצעה בתפקידים שונים. "לא כולם נלחמים, אבל לא כולם בורחים. לפעמים ההבדל טמון בסיטואציה, כמו המרחק מהמחבל, ולפעמים הוא טמון באישיות. מחצית מאיתנו הם בעלי היקשרות בטוחה. האנשים האלה מאופיינים בפעולה חברתית, שזה לארגן קבוצות ולעבוד בקבוצות. אני מאמין שמי שיצאו לחלץ אחרים הם בעלי היקשרות כזו.

"קבוצה נוספת היא בעלי ההיקשרות החרדתית, שתמיד שואלים 'באמת אוהבים אותי?'. הם תמיד מלאי ספקות ולכן הם טובים בזיהוי סכנה. חלק מהאנשים הללו הצילו משפחות ויישובים שלמים, כי זיהו גם במקרה הזה את הסכנה מראש. המבנה השלישי הוא הנמנע. אנחנו נקרא לו 'הסנוב'. הוא מופנם, הוא מחזיק פאסון, ולסכנה הוא כנראה יגיב מהר כי דווקא לא יעלו לו לראש תחילה אנשים אחרים, אלא האירוע עצמו, התגובה. אדם כזה יכול להציל הרבה אנשים, אבל הפעולה שלו היא יחידנית, הוא לא זה שיארגן קבוצה לפעול יחד".

מי מבין אלה יעלה סטורי באמצע מלחמה?
"בעלי ההיקשרות הבטוחה, שיחפשו מיד את הקרובים שלהם. הם יגידו 'אוהב אתכם, יכול להיות שנגמר'. החרדתי ירצה להיות נוכח ברשתות כי החרדה מופיעה אצלו במהירות, והוא זקוק לנוכחות של אחרים כדי שתרגיע אותה".

"חלק גדול ממה שאנחנו יודעים הוא בזכות הסרטונים"

ד"ר טל פטלון, מנהלת מכון המחקר והחדשנות של מכבי KSM' רופאה מומחית ברפואה דחופה ורפואת משפחה וניהלה מחלקה לטיפול פליאטיבי, מסכימה כי ברגעים האחרונים מה שבני אדם זקוקים לו ביותר הוא קשר. "סוף החיים מלווה בשלושה פחדים עיקריים. פחד מכאב, פחד מאובדן הקשרים המשמעותיים בחיים ופחד מהלא נודע. אצל הצעירים שמצאו את עצמם מול מחבלים אני מאמינה שבעיקר היו בולטים השניים האחרונים. אם מקבילים את זה לעולם הרפואה אז המצב הדומה ביותר הוא כשמגיע אלינו אדם שקרה לו משהו במפתיע, כמו תאונה או אירוע בריאותי פתאומי, והוא לא יודע אם הוא יצא מזה. אנחנו מקבלים פתאום מטופל שייתכן שהשעות שלו ספורות".

ד''ר טל פטלון / צילום: אסף ברנר

פטלון מאשרת כי בדיוק אז מתעורר הרצון ליצור קשר. "זה הדבר שנותן לנפגעים את ההקלה הרגשית הגדולה ביותר, הקשר עם אדם אהוב. אנחנו רואים את הרצון הזה בכל דבר, מפצוע תאונה שמחזיק את היד לרופא, שכל הזמן מחפש אותו בעיניים, ועד צורך מיידי להתקשר להורים, לחברים או למישהו קרוב. אני מאמינה שמי שדיברו למדיה החברתית גם רצו ליצור קשר, שזה היה המניע העיקרי שלהם, ואולי לא ידעו מי זמין ומי ער".

אבל יש עוד רובד, לדבריה: "המסורת של וידוי לפני המוות, שבעבר הייתה מקובלת מאוד, היום כבר לא קיימת, ואנשים מוצאים לה תחליפים. וידוי אומר למסור עוד מידע חשוב אחרון, כמו 'תגידו לו שאני סולח לו' או עוד עצת חיים אחרונה לילד. ברפואה הפליאטיבית פיתחנו את הרעיון של וידוי דיגיטלי - עדות מצולמת אחרונה שתישאר לדורות הבאים".

כדי להיות נוכח בעתיד בצורה כלשהי.
"כן, אבל יותר מזה, כדי לעזור. די מדהים לראות כיצד אנשים, גם במצב של סכנה ברורה, עדיין רוצים לעזור. היו דוגמאות מדהימות לכך ב-7 באוקטובר, ואני מאמינה שגם התיעוד, היה בו משהו מזה. 'אני רוצה לספר את הסיפור של מה שקורה פה כדי לעזור לאנשים אחרים להבין את זה אחר כך', 'אין לי נשק, אבל יש לי טלפון וזה מה שאני יכול לתת לעולם. לא בשביל הלייקים, בשביל שיהיה לעולם את התיעוד'.

"ובאמת חלק גדול ממה שאנחנו יודעים על האירועים נבע מהסרטונים הללו שהקורבנות או הניצולים בעצמם צילמו. אני חושבת - ולא דיברתי איתם, זו רק האינטואיציה שלי - שאף אחד מהם לא הצטער על התיעוד".

עוד כתבות

שלמה קרמר, מנכ''ל ומייסד קייטו נטוורקס / צילום: Eclipse Media and Leonid Yakobov

המיליארדר הישראלי שמזהיר: אנחנו בעיצומה של בועת AI. ועדיין מחפש את ההשקעה הבאה בתחום

שלמה קרמר, מנכ"ל קייטו נטוורקס, אמר בראיון ל"ביזנס אינסיידר", כי למרות התמחור המנופח של שוק ה-AI, הוא עדיין ממשיך לחפש השקעות עם פוטנציאל אמיתי ● עוד אמר, כי מבחינתו יש שלושה תנאים מרכזיים הכרחיים להצלחה עסקית שחשוב להכיר

אבישי אברהמי, ניר זוהר, ערן זינמן, רועי מן, מיכה קאופמן / צילום: אלן צצקין, נתנאל טוביאס, NYSE

צניחת מניות התוכנה: היזם הישראלי שהפסיד יותר מ-2 מיליארד דולר על הנייר

מניות התוכנה צונחות לאחרונה בעקבות החשש מפגיעת ה־AI בעסקיהן, כשבין הנפגעות גם כמה ישראליות בולטות ● הללו רשמו ירידה מצטברת של מעל ל־80% משוויין בשיא ● ההפסדים שרשמו הבכירים של מאנדיי, וויקס, פייבר וסימילרווב - והמכה לאופציות של העובדים בהן

אילן רביב, מנכ''ל מיטב / צילום: רמי זרנגר

לאחר שזינקה 1,200% בשלוש שנים: ההמלצה שנותנת רוח גבית לבית ההשקעות הגדול בישראל

בג'פריס צופים שבית ההשקעות הגדול בישראל ימשיך ליהנות מהרוח הגבית שמספק לו שוק החיסכון הארוך וקצר הטווח ● שווי המניות של משפחות סטפק וברקת - כמעט 6 מיליארד שקל

נשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן / צילום: ap, Achmad Ibrahim

גם עצירת המלחמה לא בולמת את שנאתו של ארדואן כלפי ישראל. זו הסנקציה החדשה

אחרי המסלול העוקף דרך הרשות הפלסטינית והפריקה והטעינה מחדש בנמלים זרים, אנקרה מהדקת את החנק הכלכלי: הופסקה הנפקת "תעודות העדפה" (יורומד) המאפשרות פטור ממכס לסחורות טורקיות המגיעות לישראל דרך צד שלישי ● הנפגע הצפוי העיקרי: ענף הרכב

קופות החולים / צילומים: איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

אילו קופות החולים המובילות בתחום בריאות הנפש והתפתחות הילד?

דוח חדש של משרד הבריאות חושף: מיהן קופות החולים המובילות בתחום בריאות הנפש והתפתחות הילד? ● בנוסף חושף הדוח שינוי דרמטי ברמת האלימות כלפי הצוותים הרפואיים

שר הכלכלה ניר ברקת / צילום: דני שם-טוב, דוברות הכנסת

ניר ברקת יצא נגד הבורסה, והתנצל: "הוכיחה את עוצמתה"

שר הכלכלה טען כי "רק חברות נכות מנפיקות בישראל", וכי "חברות ההייטק המצליחות הולכות ישר לאמריקאים" ● בנוסף הוא קרא להנפיק את רפאל ואת התעשייה האווירית בארה"ב ולא בבורסה המקומית ● בהמשך ברקת פרסם הבהרה: "הבורסה הישראלית הוכיחה את עוצמתה ואת חסינותה; אני מצר על הניסוח הלא מוצלח"

מטוס Ryanair / צילום: ryanair

החל מ-120 דולר: החברות שהסתערו על הקו הרווחי של החברה שנטשה את ישראל

בקיץ הקרוב היצע הטיסות לאיטליה יגדל בזכות תחרות גוברת של חברות התעופה על היעדים ● החברות זיהו את הפוטנציאל, בין היתר בזכות היעדרה של ריינאייר, והחלו בהשתלטות על הקווים ליעדים שהפעילה בעבר ● וגם: חברת הלואו קוסט שתגביר את התחרות בטיסות לגרמניה

נתוני הלמ''ס / צילום: Shutterstock

בשוק וברשות ני"ע לא מאמינים יותר לנתוני הדיור של הלמ"ס

ברשות ני"ע מחמירים את חובות הדיווח של יזמיות המגורים הציבוריות, מחשש שהמחירים בפועל נמוכים יותר בשל המבצעים ● זאת, בעוד שהשבוע דיווחה הלמ"ס על חודש שני ברציפות של עליות במחירי הדירות ● רשות ני"ע: "צריך להבין שכל מבצעי הקבלן מגלמים ירידה במחיר האפקטיבי"

עפולה / צילום: Shutterstock

קשישה חיה 50 שנה בדירה שלא רשומה על שמה. האם היא הבעלים החוקיים?

קשישה בת 80 גילתה כי הדירה שבה התגוררה מאז שנות ה־60 רשומה על שם המדינה ● למרות היעדר כל מסמך בכתב, בית המשפט קבע כי בנסיבות חריגות של "זעקת ההגינות" ניתן להכיר בבעלותה על הדירה

כרמיאל. זינוק ברכישת דירות חדשות / צילום: Shutterstock

בין הריסות מטולה לצמיחה בכרמיאל: מה קורה עם מחירי הדירות בצפון?

שוק הנדל"ן ליד הגבול הצפוני יכול לשמש כברומטר לחוסן: בעוד שבקריית שמונה ובכרמיאל נרשמת חזרה של משפרי דיור מקומיים, מטולה וצפת עדיין נאבקות בחורבן ובקיפאון ● ניתוח של נתוני 2025 מגלה היכן המחירים כבר החלו לטפס מחדש

עורכי הדין שירוויחו מעסקת פאלו אלטו וסייברארק / צילום: Shutterstock

משרדי עורכי הדין שירוויחו מיליונים מהעסקה שמשנה את הבורסה

רישומה של פאלו אלטו למסחר בת"א מוביל גם את משרדי עורכי הדין שליוו את העסקה לגזור קופון משמעותי ● במיתר צפויים לגרוף סביב מיליון דולר, ומה במשרדים האחרים?

פרויקט ישע של אנלייט / צילום: באדיבות Belectric Israel

חברת האנרגיה המתחדשת אנלייט עוקפת את התחזיות, המניה זינקה

אנלייט, חברת האנרגיה המתחדשת הגדולה בבורסת ת"א, עקפה את התחזיות שלה לשנת 2025, זאת הודות להקמה מהירה מהצפוי של פרויקטים בדרום-מערב ארה"ב והתחזקות השקל מול הדולר ● בנוסף מדווחת החברה על התקדמויות בפרויקטים נוספים בארה"ב ובאירופה, וצופה צמיחה של 32% בהכנסותיה ב-2026

כביש 90 לקריית שמונה / צילום: Shutterstock

תוכניות ענק, ביצוע חלקי: למה שיקום הצפון נגרר מהחלטה להחלטה

הממשלה הקצתה תקציב משמעותי לשיקום יישובי קו העימות בצפון, אך בפועל ההחלטות נגררות בין משרדים, מטות היישום לא מאוישים והתוכניות הרב־שנתיות עוד לא גובשו ● דוחות רשמיים מגלים קצב התקדמות איטי שספק אם בכוחו לשקם את האזור או להצמיח אותו

רשות המסים / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי; צילומים: איל יצהר, shutterstock

רשות המסים חשפה שיטת העלמת מס במכולות ובפיצוציות

כחלק ממאבקה של רשות המסים בהון השחור ובשיטות שונות להלבין הון, חוקרת רשות המסים בעלי מכולות ופיצוציות שמבצעים העלמות באמצעות מכשירי כספומט המוצבים בבתי עסק

פולימרקט על הכוונת של רשות המסים

עד 50% מהרווחים: רשות המסים בדרך למסות את המהמרים בפולימרקט

הרשות נערכת לגבות מס על רווחי פלטפורמת החיזוי, שעלתה לכותרות בפרשת הדלפת מידע צבאי ● על הפרק: מיסוי של 35% על הזכייה, ובנוסף מס רווחי הון על עליית ערך הקריפטו ● המומחים מזהירים: "המהמרים עלולים לשלם מס על עליית ערך המטבע גם אם הפסידו את כספם בהימור"

משרדי פאלו אלטו / צילום: Shutterstock

כפי שנחשף בגלובס: פאלו אלטו רוכשת את KOI הישראלית בכ-400 מיליון דולר

פאלו אלטו הודיעה על כוונתה לרכוש את חברת הסייבר הישראלית קוי (Koi), שגייסה קרוב ל-50 מיליון דולר בלבד מאז הקמתה ● סכום העסקה לא נמסר, אך הוא מוערך בכ-400 מיליון דולר

בתי הזיקוק, חיפה / צילום: שלומי יוסף

בניגוד לתוכניות הממשלה: המבקר בדוח חריף נגד העברת בזן

דוח מבקר המדינה על מוכנות משק החשמל למלחמה מזהיר מפני סגירת בית הזיקוק בחיפה ומדגיש את החשיבות של ייצור מקומי של דלקים ● הדוח עורר זעם בקרב ראש המועצה הלאומית לכלכלה, הרשויות המקומיות וארגונים ירוקים, שטוענים שהמתקן מהווה סיכון בטחוני וסביבתי ומדגישים את הצורך בפינוי ובקידום חלופות מבוזרות

חברות הביטוח מוזילות את הביטוח המקיף לרכב / צילום: Shutterstock

מחירי הביטוח לרכב הוזלו בעיקר בדגמים הללו. האם הם יירדו עוד?

שבוע לדד–ליין של רשות שוק ההון, מרבית החברות צפויות להגיש תעריפים מוזלים על פי דרישתו — אחרת ייאסר עליהן לשווק פוליסות חדשות ● גורם בענף: "מרבית החברות הפנימו את המסר" ● על פי בדיקת גלובס, בשנה האחרונה ירדו מחירי הביטוח המקיף לרכב ב–17%

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

נעילה מעורבת בתל אביב; אנלייט זינקה ב-12%, דלתא מותגים נפלה ב-16%

מדד ת"א 35 עלה בכ-0.3% ● דלתא מותגים הפילה גם מניות אופנה אחרות ●  טבע עלתה בעקבות ניסוי מוצלח ● אלביט טיפסה בקרוב ל-3%, לאחר שהודיעה על עסקאות בגובה 435 מיליון דולר ● לאחר שזינקו אתמול, מניות הבנייה והנדל"ן ירדו, מדד מניב חו"ל נפל במעל 4%

ראש הממשלה בנימין נתניהו. ישיבת הממשלה, 15.02.26 / צילום: אלכס קולומויסקי, ''ידיעות אחרונות''

אחרי 30 שנה: נתניהו שוב מבטיח להקים שדה תעופה בים

בדיון על הקמת שדה תעופה נוסף, ראש הממשלה הצהיר שיוקם שדה משלים בים ● אלא שזו הבטחה שנשמעת ברצף כבר משנות ה־90 ● המשרוקית של גלובס