שחר תורג'מן / צילום: עופר חגיוב
בשבת השחורה של אוקטובר התעורר שחר תורג'מן, יו"ר קבוצת בריל, מהתראת אזעקה שנשמעה מהטלפון שלו. הוא היה בכלל ביוון, אבל הצליח להשיג טיסה לארץ באותו ערב. ההתלבטות היחידה שלו הייתה אם להתנדב למערך הנפגעים (באחד מתפקידיו בצבא טיפל במשפחות שכולות בחיל הים), או לחזור למקום שבו היה בקורונה - המאבק לסיוע למגזר העסקי.
● כך בנו הפלסטינים את הנכסים הדיגיטליים לגיוס דעת הקהל
● פרשנות | הדולר עשוי לאבד את מעמדו, ולכלכלת ארה"ב מצפה קטסטרופה
הניסיון שלו מתקופת המגפה הכריע. אחרי שלב ראשון של גיוס תרומות למשפחות שפונו מהעוטף, הוא חזר לפוזיציה המוכרת לו היטב: פגישות עם שרים, דרישות לפיצויים לעסקים קטנים, בינוניים וגדולים יותר, וכעס גדול על חוסר האמון שלדבריו המדינה מפגינה כלפי בכירי המשק.
"אנחנו שוב באירוע שבו הממשלה מתקמצנת. היא יודעת רק לקחת מהמגזר העסקי, ולא לתת לו. והמגזר הזה, בסיטואציה כזו, חייב עזרה. הבעיה היא שחלק מבעלי התפקידים לא מספיק מוכשרים לבצע את המשימות שעליהן הם ממונים, והם גם טירונים. אף אחד מהם לא חווה אירוע בסדר גודל כזה".
המגזר העסקי כולל הרבה חברות גדולות. זה לא שאין להן כסף.
"ההוצאות הכי כבדות בעסק זה כוח־אדם, שכירות ומלאי. בניגוד למה שאנשים חושבים, גם החברה הכי רווחית בעולם לא משאירה קופה לשעת חירום. כל חברה מסחרית קמעונאית נשענת על הון עצמי, לוקחת הלוואות מהבנקים, קונה סחורה, מגלגלת וחוזר חלילה.
"המסחר הוא מחזורי ועונתי, ומהבחינה הזו, העיתוי של הלחימה היה אומלל. נתפסנו בדיוק במקום שבו שרפנו את כל המזומנים שלנו. שילמנו את שכר ספטמבר, וקנינו את סחורת החורף לארבעה חודשים קדימה. כל הכסף נמצא על המדפים. היינו אמורים למכור את הסחורה, ובכסף הזה לשלם את המשכורות, השכירויות והסחורה של העונה הבאה.
"יש פעמיים בשנה שהתזרים עובר ממאה לאפס, וזה היה היום הזה. הממשלה לא הבינה בכלל את גודל השבר. זה שיעזרו לך בעוד שלושה חודשים לא יועיל, כי לא תוכל לקנות את סחורת הקיץ".
כזכור, בתחילת המלחמה הקניונים ומרכזי המסחר היו סגורים, ורק בהמשך החלו לעבוד חלקית. "בעלי הנכסים לא פרסמו בהתחלה שום מתווה, ואז פרסמו מתווים מעליבים שלא באמת מסייעים לעסקים, למעט קבוצת ביג", אומר תורג'מן.
"המסחר בישראל עובד בשתי משמרות: בוקר וערב. עברנו לפתיחת החנויות במשמרת אחת, מעשר בבוקר עד שש בערב. חצי מהעובדים הפכו למיותרים. אז אין ברירה מלבד להוציא עובדים לחל"ת, אם המדינה לא תייצר מנגנון אחר. התרענו, אז כעסו עלינו, 'מה אתם מאיימים'. אבל איך אתם מצפים שנשלם שכר לעובדים כשאין לנו עבודה? ביקשנו מהמדינה להפעיל את המודל הגרמני, שמאפשר מנגנון העסקה גמיש. זה לא קרה".
"לא באנו לעשות סיבוב"
תורג'מן, שמכהן כיו"ר התאגדות רשתות המסחר מאז 2020, פגש את שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ארבע פעמים, ואת שר הכלכלה ניר ברקת חמש פעמים. "החלטנו לעשות את הדיאלוג בצורה מכובדת, אבל סמוטריץ' כתב את הדיבר ה־11. הם כתבו מתווה, ולא היו מוכנים לשנות בו פסיק. שר הכלכלה בא מהמגזר העסקי, יש לו ניסיון, וגיבשנו איתו מתווה. ואז התחילו מאבקי יוקרה".
שר האוצר כעס שנפגשתם עם שר הכלכלה?
"נפגשנו בהתחלה עם שר האוצר, נתנו לו את הכבוד המגיע לו. אבל ראינו שזה לא זז. ואז נוצרו שני מתווים. גם גפני שאל בוועדת הכספים אם הם השתגעו, הוא אמר 'זו אותה ממשלה, לכו תעשו שיעורי בית, תביאו מתווה אחד ונדבר עליו'.
"אחרי שבועיים הבנו שאנחנו חייבים להציף בפני האזרחים את הפערים והמצוקה. וכל מה שהזהרנו קרה: הזהרנו שיותר מ־100 אלף איש ייצאו לחל"ת, והיום יש 120 אלף. הזהרנו את הציבור שהוא לא יראה שקל 3-4 חודשים לתוך האירוע. רק השבוע פתחו את אתר רשות המסים להגיש בקשות. השקל הראשון ייכנס בעוד חודש וחצי־חודשיים.
"אנחנו באנו מנוסים, לא באנו לעשות סיבוב. רק ביקשנו שיעזרו לנו לשרוד. לא רוצים להרוויח עליכם. והמתווה הראשון באמת עבר שיפור לעסקים שהם עם הכנסות של 100-400 מיליון שקל. אבל עד השבוע לא תכננו לעזור לעסקים מעל 400 מיליון, כאילו שיש עליהם שומן שאפשר להשתמש בו" (השבוע הודיע האוצר כי הוחלט להרחיב את הזכאות בקרן להלוואות בערבות המדינה גם לעסקים בעלי מחזור שנתי של עד מיליארד שקל).
לענקיות אין שומן?
"מה הבעיה שלנו בדיון? פוקס. אבל הוא היוצא מן הכלל. פוקס במצב מצוין, אחרות לא. חברה מסחרית לא ידעה שיבוא אירוע כזה, וקנתה בכל הכסף שיש לה סחורה. אתם רוצים שנשלם בג'ינסים ונעליים לעובדים שלנו?
"מה זה חברות גדולות? יש 700 כאלו בישראל. מרביתן לא נפגעו כלל בקורונה. הבנקים נפגעו? חברות הביטוח? הסלולר? חברות הכבלים? רשתות המזון? הפארמה? נשארו שלושה ענפים שנפגעו באופן משמעותי: התיירות, הבנייה והמסחר. זה פחות מ־10% מתוך ה־700, ושם צריך סיוע מהמדינה. אנחנו התחייבנו להחזיר רווחי יתר, אבל דיאלוג של 'לא אכפת לנו ותסתדרו לבד, כי אתן חברות גדולות', זו אמירה נבזית".
מהיכן זה מגיע?
"יש בורות והיעדר ניסיון - שר האוצר ומנכ"ל המשרד חדשים, שר הכלכלה ומנכ"ל המשרד חדשים, וגם הפקידות הבכירה מתחת לרובד הזה. פגשנו אנשים שחלקם לא מוכשרים מספיק".
אז למה הם שם?
"פגשנו את הפירות הבאושים של מינויים פוליטיים, וכמעט הרס של המגזר הציבורי. בעשרת החודשים מאז קמה הממשלה אנשים מוכשרים עזבו, ואחרים לא רצו לבוא. לא רצו להיות משויכים לאירוע שעברנו לפני הלחימה הזו. ואם צריך לעשות תיקון, אז גם במקום הזה.
"ראינו את הוואקום. הממשלה לא הייתה שם. משרדי הממשלה לא תפקדו בחודש הראשון כמעט לחלוטין, כי היו אנשים חסרי ניסיון, לא מוכשרים או שניהם יחד. הפקידות הציבורית צריכה להיות מינויים מקצועיים. אני מקווה שנראה זאת בתיקונים של שיטת המשטר".
"מפחדים מהאזרחים"
אחד הנושאים העיקריים שהעסיקו את הישראלים טרום המלחמה היה יוקר המחיה, שבא לידי ביטוי גם בענף האופנה, ובלט במיוחד בפערי המחיר מול האיקומרס או חנויות פיזיות בחו"ל. לתורג'מן יש הסבר לעניין. "אני מחזיק בין היתר את נאוטיקה וטימברלנד. בבריטניה יש 60 מיליון תושבים, בישראל 9 מיליון. כשהמתחרה שלי קונה נעליים, הוא קונה בשביל 60 מיליון, בהנחת כמות. למי עולה זול יותר?
"מה השכר הממוצע בסין? שכר המינימום בישראל הוא למעלה מ־5,600 שקל. אז כשמשווים את מבנה העלויות, מי אשם ביוקר המחיה? מדינת ישראל. המסים הגבוהים, הארנונה, האגרות, הדלק, כוח־האדם, השכירות, הנדל"ן, הבנייה. הכול יקר.
"את הקונה זה לא אמור לעניין. הוא רוצה לקנות בזול. וכולם בטוחים שאם אנחנו מוכרים ביוקר, אנחנו מרוויחים הרבה יותר. אז הוגן להשוות כמה אני מרוויח, וכמה המתחרה שלי בחו"ל מרוויח. אם הרווחיות שלי גבוהה משל המתחרה, עשיתי עליך סיבוב. אבל אם הרווחיות שלי לא גבוהה יותר ממנו, משהו פה לא הגיוני".
אחד המהלכים שמבקש תורג'מן להוביל הוא ביטול הפטור של 17% באיקומרס, מהלך שנולד לפני כעשור בעקבות המלצה של ועדת טרכטנברג לשינוי חברתי־כלכלי. "זה יכעיס אנשים כי זה ציפור הנפש של חלק מהם", הוא מודה. "אבל נניח שהמחירים בחו"ל זולים ב־50% מהמחירים בארץ, והם לא. למה צריך את הפטור ממע"מ? למה צריך להגדיל את הפער?
"המדינה לא יכולה לעשות דבר הזוי ומקומם כזה. זו תחרות הוגנת למי שפתח חנות בארץ? אמרתי לשר האוצר, 'אתה והממשלה חותמים כל שבוע על שובר הנחה של 17% עם התניה אחת - תקנו בחו"ל'. המדינה מעודדת את אזרחיה לקנות בחוץ. ועכשיו זה חמור שבעתיים. האתרים הבינלאומיים הבולטים הורידו את ישראל מהמפה. יש אתרים שבהם אתה יכול לקנות דגל חמאס או פלסטין בפטור של 17% מע"מ באדיבות ישראל, כשאנחנו משוועים פה לפעילות מסחרית.
"אמרתי לשר האוצר, 'אתה יודע כמה זה עולה לך? 3 מיליארד שקל בשנה. קח אותם למאמץ המלחמתי, קח אותם לעזור למגזר העסקי. אתה אמור לעודד צריכה מקומית כחול לבן, לא לתת אותם לאותם אתרים שיוצאים נגד ישראל'. זה יותר מעוות מלהביא עגבניות מטורקיה.
"כל שרי האוצר שפגשתי, חשבו שצריך לבטל את הפטור הזה. למה לא מבטלים אותו? מפחדים שהאזרחים יכעסו, והם ישלמו על זה בקלפי. אם רוצים לתת פטור במע"מ שיתנו אותו בחשבון החשמל לצריכה ביתית - שם זה יעלה 2 מיליארד שקל. ככה גם אימא שלי בת ה־80 מדימונה, שבחיים לא קנתה ולא תקנה באיקומרס, תיהנה מהפטור. זה יהיה שוויוני יותר".
"מותגים גבריים נפגעו"
התחנות הבולטות בקריירה הניהולית של תורג'מן היו כמנכ"ל ארגון חבר של משרתי הקבע והגמלאים, וכמנכ"ל חברת התיירות הדקה ה־90. לקבוצת האופנה וההנעלה בריל הוא הצטרף ב־2017. בסוף אוקטובר עדכנה הקבוצה כי פעילותה הצטמצמה באופן משמעותי בעקבות המלחמה, וכי היא נוקטת בצעדים שמטרתם צמצום הוצאות והקטנת הנזק. בין היתר דווח על צמצום שכרם של היו"ר תורג'מן, המנכ"ל והמשנה למנכ"ל בחצי. המהלך קרה לאחר שפוקס, גולף, המשביר, קסטרו־הודיס ומולטי ריטייל, המפעילה בין היתר את ביתילי ואייס, יצאו בהודעות דומות.
כאמור, בשבועות שלאחר המלחמה, שגרת המסחר השתנתה. הציבור בישראל היה באבל. מצב הרוח היה הפוך מזה שמאפיין חוויית קניות. אנשים שפונו מבתיהם נאלצו לקנות בגדי בייסיק, אחרים רכשו בגדים עבור מפונים וחיילים, אבל חנויות רבות היו ריקות. בחלוף מספר שבועות, כששגרת המלחמה נמשכת, גם הקניונים מתמלאים. לכך מסייעות גם ההנחות של נובמבר.
רואים שיפור בשבועות האחרונים?
"תלוי באיזה מותג אתה מחזיק, וכמה הוא מוטה גברים ונשים או אירועים. בהתחלה כולם נפגעו, לאחר מכן המותגים הבסיסיים נפגעו פחות. מותגים גבריים נפגעו יותר מאשר מותגי נשים, כי כולם במילואים - זו תופעה מאוד ייחודית לתקופה. אבל צריך להגיד את האמת, אנחנו לא במצב בו היינו בשבועיים הראשונים. היום הפער הוא 15%-30% לעומת התקופה המקבילה אשתקד, תלוי במותג.
"העניין הוא שבאופנה, אם מכרת 90% ממה שמכרת בשנה שעברה, אתה במקרה הטוב מאוזן, אבל לא הרווחת. מתי הרווחת? מה־10% האחרונים. אם מכרת 50% או 100%, אתה משלם אותה עלות על המחסן, אותן משכורות ושכירויות. אם אנחנו מוכרים 85% מהמחזור לא נכסה את ההוצאות, ואני לא יודע מתי נגיע למכירות רגילות. נצטרך להקדים את המבצעים שלנו, וזה ישפיע באופן משמעותי על התוצאות של החברות העסקיות בתחום שלנו. לא צריך להיות נביא כדי להבין שאלו יהיו דוחות מאתגרים".
מה יהיה אחרי המלחמה?
"אני חושב ש־2024 תהיה שנת מעבר, שנת דשדוש ואולי חזרה להתחלה של איתנות כלכלית, ומקווה ש־2025 תהיה שנה רגילה. להגיד שאני חותם על זה? לא. בקורונה התאוששנו בצורה מהממת, אבל זה היה אירוע בינלאומי, ואחת הסיבות להתאוששות הייתה שמדינות לא פתחו את שעריהן.
"הפעם, ההתאוששות לא תהיה כמו בקורונה, כי העולם פתוח. חלק מהאנשים גם השתמשו ברזרבות שהיו להם. אני חושב שהמשק לא יחזור כל כך מהר לקדמותו. כוח הקנייה גרוע יותר ממה שהיה לפני המלחמה. זמן ההתאוששות ייקח פי שניים מהזמן שלקח לנו בקורונה. אבל אם 2024 תהיה שנת מעבר, דיינו".