פעילות כוחות צה''ל ברצועת עזה / צילום: דובר צה''ל
תקציב המדינה החדש לשנת 2024 עומד בסימן מובהק של כיסוי הוצאות מלחמת "חרבות ברזל". בשנה שעברה עמד תקציב הביטחון על 75 מיליארד שקל. כעת, לפי הצעת התקציב שהגיש משרד האוצר, התקציב בשנה החדשה יעמוד על 99 מיליארד שקל, לפני תוספת כספי הסיוע האמריקאי.
● הפשרה בין נתניהו לאוצר: המע"מ יעלה - והורים לילדים בגילאי 0-3 יקבלו נקודות זיכוי
● "משרד האוצר חלש מאוד, וזאת תהיה בעיה לתקציב הביטחון ביום שאחרי המלחמה"
במהלך דיוני התקציב, נשמעו התבטאויות מכיוון ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' בדבר הגדלת תקציב הביטחון בעוד 1.5%-1% תוצר, שהם קרוב ל־20-30 מיליארד שקל. זה אכן מה שנראה בטיוטת הצעת תקציב הביטחון ל־2024. אבל כאן לא מסתיים הסיפור.
ההשלכות הן לא רק לתקציב 2024 אלא לטווח הארוך. בטיוטת הצעת התקציב שנוסחה באוצר נכתב כי "כתוצאה מהמלחמה צפוי גידול קבוע בהוצאות הממשלה של לכל הפחות 20 מיליארד שקל בשנים 2025 ואילך, לעומת תוואי ההוצאה הצפוי טרום המלחמה, בשל הוצאות ביטחוניות, פעילות שיקום והוצאות אזרחיות אחרות הנובעות מהמלחמה, וכן בשל הגידול בהוצאות מימון בשל העלייה החדה בגירעון ובחוב הממשלתי".
התקציב יוכפל בהמשך?
במערכת הביטחון העלו דרישה להגדלה תקציב הביטחון ב־60 מיליארד שקל בשנה, למשך ארבע שנים. המשמעות תהיה כמעט הכפלה של התקציב לצה"ל וכוחות הביטחון. הדרישה הזאת לא ירדה מהפרק, וייתכן שתוקם ועדה לבחינה מחודשת של התקציב. אחד הרעיונות שייבחנו בוועדה כזו, אם תוקם, יהיה הצמדת תקציב הביטחון לתוצר. זוהי כוונה שמטרידה את אנשי המקצוע באוצר. לאורך יותר משני עשורים, פחת בהדרגה תקציב הביטחון כאחוז מהתוצר, מרמה של 9% ב־1998, לרמה של כ־4% בשנים האחרונות. זה קרה בזכות צמיחה של התוצר בקצב גבוה בהרבה מתקציב הביטחון.
כעת, בשעה שהצמיחה צפויה להיות מינימלית בשנה הקרובה, הוצאות הביטחון מזנקות. תקציב הביטחון עשוי להגיע לכ־7% מהתוצר - חזרה של יותר מעשור אחורה. באוצר הזהירו כי "תמיכה מתמשכת בהוצאות הביטחון דורשת כלכלה חזקה התלויה ביציבות פיסקלית ויישום מדיניות אחראית. לשם כך יש לייעל את הוצאות הממשלה מחד ולהביא להגדלת הכנסות המדינה מאידך. ללא צעדים משמעותיים לכינוס הגירעון המבני ומתווה יורד של יחס חוב לתוצר, עלולה היפגע אמינותה ואיתנותה של הכלכלה הישראלית באופן שיביא לירידה מתמשכת ברמת החיים של כלל האזרחים בשנים הקרובות".
נזכיר כי בתחילת ינואר, נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון התריע כי "צריכה להיות דרישה מתמדת ממערכת הביטחון להתייעל, ויש לגבש מתווה רב־שנתי חדש לתקציב הביטחון". פרופ' ירון התייחס ל"גידול הפרמננטי" הצפוי בתקציב הביטחון בעקבות המלחמה, וציין כי "זה מחדד עוד יותר את הצורך בהתאמות בתקציב". במסגרת דיון בכנסת, אמר הנגיד כי יהיה צורך "לחדד את העפרונות בכל הנוגע לתקציב הביטחון", ולא נכון יהיה לרשום "צ'ק פתוח".
בחזרה ליום כיפור?
יש הנזכרים כיום בסיטואציה שבפניה עמדה כלכלת ישראל אחרי מלחמת יום כיפור. ב־1973, לפני המלחמה, עדיין ב"תקופת האופוריה" והפריחה במשק, עמדה ההוצאה לביטחון על 11% תוצר - גבוה בהרבה מכפי שמתוכנן עכשיו לתקציב 2024. המשק הצעיר היה קטן בהרבה מגודלו כעת, ואחרי יום כיפור הלכה הממשלה בכל הכוח על התעצמות ביטחונית בכל מחיר. הדבר הביא לזינוק בהוצאות הביטחון של המדינה ביחס לתוצר לרמה של 27% בממוצע בשלוש השנים שאחרי המלחמה.
פרופ' מיכאל ברונו, שכיהן בשנות ה־80 כנגיד בנק ישראל ובשנת 1973 מונה לעמוד בראש ועדה שהקים שר האוצר במטרה להחזיר את המשק לפסים יציבים, תיאר בדיעבד את הסחרור אליו נקלע המשק לאחר המלחמה והנטל הביטחוני הכבד על תקציב המדינה. "שנת 1973 מסמלת נקודת שבר חסרת תקדים בכל נתון שעל־פיו תימדד", אמר. "נעצרה הצמיחה, נכנסנו למשברים חריפים במאזן התשלומים, ומעל הכול התפתח פה תהליך אינפלציוני שלא היה כמותו. אחרי מלחמת יום הכיפורים החלה תקופת כיפורים בתחום הכלכלי, הקרויה לעתים 'העשור האבוד', שהיווה משבר כלכלי וחברתי עמוק בכל מובנה של המילה - במבנה המערכת המישקית וגם בנורמות של התנהגות כלכלית-חברתית".
לאחר מלחמת יום כיפור, אחת הבעיות המרכזיות שאיתה התמודד המשק הייתה שלציבור ולפוליטיקאים לקח לא מעט זמן להבין את גודל המשבר, שהתבטא כאמור בנטל כבד של תקציב הביטחון שהגיע באמצע שנות ה־70 לשיא של 30% ויותר מהתוצר ול־40% משיעור התקציב הכולל. בעקבות זאת, הצטמצמו דרמטית באותן השנים התקציבים שהופנו למשק האזרחי, החוב הלאומי נסק והאינפלציה קפצה לרמות דו־ספרתיות ואף תלת־ספרתיות.