אלוף (מיל') גיורא איילנד / צילום: אוריה תדמור
בימים האחרונים, הבלבול סביב הנעשה ברצועת עזה גובר ותחושת הדשדוש מתפשטת. מאופטימיות זהירה לקראת עסקה לשחרור חטופים, עברנו ללאות בשל סירוב חמאס, והשאלות באשר לשלב הבא רק מתגברות.
● המומחית שבטוחה: את ההצלחה של חמאס במתקפה צריך לייחס בעיקר לחזית אחת
● עד כמה צה"ל מתקדם בכיתור רצועת עזה? הנתונים שכדאי להכיר
● האסטרטג שמעריך: זה הסיכוי למלחמה בצפון, וזה מה שיקרה לכלכלה אם תפרוץ
כדי לנסות להבין מה קורה כאן ומה עתיד לקרות, דיברנו עם אלוף (מיל') גיורא איילנד, שכיהן בעבר כראש המל"ל וכיום הוא יועץ בכיר בחברת הייעוץ והמחקר (חל"צ) מיינד ישראל Mind Israel. התחלנו את השיחה בשאלה הבוערת - האם אנחנו בשלב של דשדוש במערכה בעזה.
"התשובה היא לא, אבל", מסביר איילנד. "הפעולה הצבאית היא פעולה טובה, במגבלות שמטילים עליה. אבל היא לא מסוגלת להגיע - לא לתוצאה במובן של הסכם חטופים טוב, ולא לתוצאה טובה ביחס למטרה המאוד יומרנית של מיטוט מלא של שלטון חמאס".
איילנד סבור שהבעיה היא ש"אנחנו מפעילים בעזה מאמץ רק באחת מבין שלוש רגליים שדרושות לנו כדי להגיע למטרות המלחמה. הדבר הראשון שישראל לא עושה היא הפעלת הלחץ הכלכלי, שהוא בדרך כלל הלחץ היעיל יותר באירועים כאלה. כרגע, אנחנו לא רק נותנים לעזה אספקה מלאה, אלא שהאספקה הזאת גם נשלטת על־ידי חמאס - אז מבחינת חמאס, גם יש לו את האספקה הנדרשת לו עצמו, וגם יש לו את היכולת לתת מענה לאוכלוסייה".
הסוגיה השנייה שישראל לא עסוקה בה, לדעתו של איילנד, היא שישראל "לא מבצעת שום מהלך מדיני, ובעצם מוותרת על הלחץ הקריטי הזה שיכול להיות מופעל על חמאס. ברגע שלא מחליטים בנושא הזה, אז התושבים המקומיים בעצם מבינים שיש שתי אפשרויות - או שחמאס נשאר בשלטון בעזה או שישראל תישאר בשטח, ולכן באופן טבעי, הם נמשכים חזרה לזרועות חמאס. זו טעות איומה של נתניהו, שלא מוכן לעסוק בזה כרגע. לפי דעתי, לעיסוק בזה אין שום מחיר, אפילו לא מחיר פוליטי, אבל בטח לא מחיר ברמה של אינטרס לאומי".
גיורא הוסיף: "צריך לומר לעולם את המשפט הבא 'תראו, אתם שואלים אותנו על היום שאחרי? אנחנו יכולים להגיד ששני דברים לא יהיו - לא יהיה שלטון חמאס ולא יהיה כיבוש ישראלי, וכל דבר אחר מבחינתנו נתון למשא ומתן'. אין לנו אינטרס טריטוריאלי בעזה, ואין לנו אינטרס פוליטי בעזה. יש לנו רק אינטרס ביטחוני, אז אנחנו צריכים להיות מוכנים לדון כאן ועכשיו עם כל גורם, מקומי או בין־לאומי, על העתיד של עזה, על אלטרנטיבה לשלטון חמאס; ולהעביר את המסר שאם הדאגות הביטחוניות שלנו יקבלו מענה טוב במסגרת אותו הסדר אפשרי, אז אנחנו נשקול בחיוב".
לאלוף איילנד ראייה פסימית ביחס ליכולת להכניע את חמאס מבחינה צבאית. לדבריו, "הלחימה בעזה תימשך בלי שום קשר למה שנעשה. כל עוד יש בעזה מספיק נשק ותחמושת, כל עוד יש בעזה מספיק אנשים צעירים שמוכנים להילחם ולמות, כל עוד הרוח של חמאס היא ששולטת, וכל עוד יש מספיק אספקה בעזה - אז הלחימה תימשך. אנחנו מפרקים גדודים, אבל הכוח הלוחם שלהם משנה צורה. הרבה מאוד מהיכולות שלהם נפגעו, אבל עצם הלחימה עוד נמשכת ותימשך".
בעצם, לטענתך, זו הסיבה שחמאס דוחה את עסקת החטופים? כי הוא מרגיש שהוא שורד ואין לו סיבה להתפשר?
"נכון. הם כנראה סבורים שבמוקדם או במאוחר, משהו יגרום לישראל לעצור את המהלך הצבאי. אולי לחץ בין־לאומי, אולי דרישות האמריקאים, אין לדעת".
התפיסה של איילנד את עמדת ארה"ב חריגה ביחס למה שנשמע כאן לרוב. "צריך להבין משהו. מבחינה האינטרס הנוכחי לארה"ב ולחמאס יש אינטרס זהה - שניהם מעוניינים בסיום המלחמה. זה לא דיפלומטי אבל הדברים צריכים להיאמר. העובדה שארה"ב רוצה שהמלחמה תסתיים מיישרת סביב העמדה הזו את כל שאר השחקנים, וישראל נותרת כרגע בבידוד מזהיר. כשאתה בבידוד וחמאס מרגיש שכל העולם, כמוהו, רוצה בסיום המלחמה, אז הוא אומר, למה שאני אוותר?".
איך בכלל אפשר להפעיל לחץ במישור ההומניטרי, כאשר גם ככה העולם כולו נגדנו בשלב זה? מה אומרים לאמריקאים?
"קודם כל, זה נכון ובאמת מהווה אתגר. אבל ישראל יכולה לפחות להגיד: 'אנחנו מפסיקים את הסיוע עד שנמצא מנגנון שיבטיח שהוא לא מגיע לחמאס'. בינתיים, מה שקורה הוא שהסיוע מגיע לחמאס, הארגון לוקח לעצמו ולמקורביו את מה שהוא צריך, ואת השאר מוכר לאזרחים במחיר מופקע. זאת אומרת, שמדינות תורמות כסף, כולל ארה"ב, ומי שעושה קופה על הכסף הזה זה חמאס. אז בעצם אנחנו מסייעים למאמץ המלחמתי של חמאס: גם בדרך הישירה - כלומר, יש לו מספיק אספקה כדי לקיים את עצמו; גם בכך שהוא עושה כסף ממכירת אותה אספקה; וגם בכך שהוא מרגיע את התושבים ונותן תחושה שהוא דואג להם.
נתניהו אמר לאחרונה שצריך לדעת מתי לומר לאמריקאים לא, ומתי לומר כן. אם הוא אמר 'כן' לסיוע ההומניטרי ו'לא' לגבי הדיונים על 'היום שאחרי' - זה ממש הפוך ממה שהיה צריך לעשות".
לאחרונה, אנו רואים סרטונים רבים של אנשי חמאס בצפון הרצועה, בעיקר שוטרים שמפטרלים ועוצרים מקומיים. איך זה קורה?
"באופן טבעי, החיים שם חוזרים למסלול. כשישראל הייתה שם בכוחות גדולים, החמאס ירד למנהרות. עכשיו, הנוכחות הצבאית הישראלית קטנה, אז הוא יוצא והוא מראה שהוא עדיין מתפעל את סממני המשילות. כל עוד יש אספקה לצפון הרצועה, אז יש גם שוק שפועל בג'באליה, וחמאס מחזיר את הסממנים האזרחים שלו. כל האסטרטגיה הישראלית הייתה ולצערי עדיין בנויה על מעמד אחד בלבד, שהוא המאמץ הצבאי. זאת, מתוך הנחה שנצבור הרבה הישגים טקטיים צבאיים, שיתורגמו לידי כך שחמאס, שאיבד את יכולתו הצבאית הכוללת, יאבד גם את יכולת השליטה שלו בעזה. הדברים לא קורים - הוא לא מאבד את היכולת הצבאית המלאה וגם היכולות השלטוניות שלו לא מוטטו".
השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין מביע אופטימיות ביכולת להגיע לעסקה שתמנע את המלחמה בצפון. אתה חושב שזו אופציה ריאלית?
"אני חושב שיש סיכוי שזה יצליח. אני לא נותן לזה סיכוי גבוה, אבל גם לא זניח, משהו כמו 30%. זה נובע בעיקר מהעובדה שאף אחד - לא אנחנו, לא חיזבאללה, לא איראן, לא ארה"ב, ודאי לא הלבנונים עצמם - מעוניינים באמת במלחמה כוללת כרגע.
ברור שחיזבאללה לא יפסיק באופן חד־צדדי. הוא צריך לקבל משהו בתמורה, משהו שיצדיק בעיניי תומכיו את הנסיגה. זאת, מכיוון שהוא גם גוף פוליטי. הדברים שתולים בהם תקווה זה תיקוני גבול והשאלה העיקרית היא לא העיקרון. בעיקרון, אני חושב שישראל תוכל להסכים - השאלה היא האם ישראל תוכל להסכים למשהו שיספק גם את חיזבאללה, ופה נדרשת מעורבות חזקה של המתווכים".
"כאן, חשוב לי מאוד להגיד את הדבר הכי חשוב", מדגיש איילנד. "אחת הסיבות שנסראללה יוכל להסכים למשהו שהוא לא מלחמה, היא משום שהוא מבין שאם אכן תהיה מלחמה, ישראל לא תילחם רק נגד חיזבאללה. ישראל תילחם נגד מדינת לבנון ותהרוס את התשתיות של המדינה. היא תהרוס שכונות ורובעים שלמים בביירות. כמי שמגדיר את עצמו כפטריוט לבנוני, כמגן לבנון, נסראללה מבין שהרס כל כך כבד, כשגם כך המדינה במצב קשה, זה דבר שכל החברה הלבנונית, כולל העדה שלו, תאשים אותו בו. הלבנוני הממוצע יאמר לנסראללה: 'למה הבאת עלינו את השואה הזאת, רק בגלל שיחיא סינואר פתח באיזשהו מלחמה מטופשת בעזה?'. זה אמצעי הלחץ העיקרי של ישראל.
פה אני מוסיף נקודת אזהרה. אני לא בטוח שארה"ב מבינה היום ומסכימה שאם ניכנס למלחמה עם לבנון, אז מה שעכשיו אמרתי צריכה להיות המדיניות הישראלית. אם ארה"ב תגיד לנו: 'תילחמו בחיזבאללה אבל אל תפגעו במטרות תשתית של לבנון', אנחנו בבעיה עצומה, כי את זה נסראללה יכול לספוג. אני לא יודע אם זה המצב ואני לא יודע בשלב זה מה עמדת ארה"ב, אבל אני מציב את זה בסימן שאלה, ומאוד מקווה שההנהגה שלנו אומרת לאמריקאים את הדברים כהווייתם.
האם ישראל מסבירה בצורה חד־משמעית שבמלחמה הבאה בלבנון לא תהיה לנו ברירה, ושנוכל לגמור את המלחמה הזאת בניצחון ובזמן קצר ובמחיר סביר - רק אם נילחם מלחמה טוטאלית בתשתיות הלבנוניות ולא רק בחיזבאללה? אני לא בטוח בכלל".