פרופ' ענת בק־אלון / צילום: איל יצהר
פרופ' ענת בק־אלון מאוניברסיטת קייס ווסטרן בקליבלנד היא אחת המטרות החביבות על המוחים האנטי־ישראלים, בשל פעילותה התקשורתית והמשפטית. באתר שהוקם לכבודה פורסמו "ציטוטים נבחרים" מדבריה, ברושורים עם תמונה שלה חולקו ברחבי הקמפוס, ולמאהל המחאה שהוקם הומלץ לה לא להגיע, פן תיפגע פיזית.
● יהודי ארה"ב מאותתים: מעדיפים אוניברסיטה בטוחה על פני תואר נוצץ ויוקרתי
● ראיון | הבכיר האמריקאי שחושף: "אני מזועזע, כמעט חולה, ממידת ההתפשטות של האנטישמיות"
● ניצולי ה־7 באוקטובר תובעים את מובילי המחאות בקמפוסים בארה"ב: "זרוע של חמאס"
"אנחנו כל הזמן מתגוננים", היא אומרת בראיון לגלובס. "החלטתי לתקוף בכלים שאני מכירה - הכלים המשפטיים. בעוד שנה אני אמורה לקבל את הקביעות שלי, ואני יודעת שאני מסכנת אותה. אבל הקביעות לא שווה לי אם אני לא יכולה להיות מי שאני".
בק־אלון משמשת בימים אלה לראשונה כליטיגטורית, בתביעה שנועדה להראות שהסטודנטים המוחים בקמפוסים בעצם מוציאים לפועל, בדרך־כלל ללא ידיעתם, תוכנית שנכתבה על־ידי החמאס והחזית העממית. "אנחנו רוצים גם לדרוש מידע נוסף, שיחשוף בצורה ברורה עוד יותר את הצינורות בהם זורמת התמיכה של ארגוני הטרור לקמפוסים".
הצלחת התביעה יכולה להוציא את המחאות הללו מחוץ לחוק, או לכל הפחות להקשות על גיוס הכספים לארגונים הללו ולחופש הפעולה שלהם בקמפוס.
התובעים הרשמיים הם אזרחים ישראלים ואמריקאים נפגעי אירועי 7 באוקטובר. הנתבעים הם ארגון American Muslims for Palestine, אשר על־פי התביעה הוא גלגול של מספר ארגונים שהוכחו כמזוהים עם ארגוני טרור בעבר.
בתביעה נטען כי ה־AMP מפעיל את הארגון National Students for Justice in Palestine ואת הסניפים המקומיים שלו. בק: "אני מגיעה מתחום החברות, ואני מזהה גוף מאורגן. ב־8 באוקטובר כבר היו להם מדבקות של הרחפנים שאיתם בוצע הפיגוע. כשהקמנו קבוצה של מרצים מכל האוניברסיטאות בצפון אמריקה ובאירופה, ראינו שאלה אותן סיסמאות, אותה גרפיקה ברמה גבוהה. ממש קמפיין יח"צ. החמאס אומר משהו, ומחר זה על פוסטר".
בק־אלון משתפת פעולה עם NJAC, ה־National Jewish Advocacy Center בראשות מארק גולדפדר, ברבים מן המהלכים.
ועדות ותובעים מחוזיים
המשפט רק התחיל ועשוי להימשך גם שנה, אבל כבר התניע גם תהליכים נוספים. כך למשל, הוועדה לפיקוח ואחריות של בית הנבחרים האמריקאי כבר התבססה על התביעה כדי לדרוש חקירה של מקורות המימון של ה־AMP וה־NSJP. "היום שלוש ועדות של הקונגרס ו־15 תובעים מחוזיים חוקרים את העניין", היא אומרת.
בק־אלון רואה בפעילות בקמפוסים חלק ממאבק מתוזמר לפגוע בישראל בכל החזיתות. "הם לא סתם מדברים כל הזמן על חרם כלכלי ומניעת השקעות. הם יפגעו בקשר שלנו עם ההייטק האמריקאי. אני לא יודעת כמה זמן עוד נוכל לעמוד בזה".
אף שהמאהלים הגדולים בארה"ב פורקו, ההפגנות עדיין נמשכות בכמה מוקדים, בעוד הסטודנטים נערכים לשנת הלימודים הבאה. בינתיים באירופה מופעל לחץ משמעותי להוציא את ישראל מתוכניות מחקר גדולות ויוקרתיות כמו הורייזן. מספר אוניברסיטאות כבר קראו לחוקריהן להפסיק את שיתופי־הפעולה עם ישראל, ומספר קטן של כתבי־עת החלו לדחות מאמרים ישראלים באופן רשמי.
בארה"ב יהיה מסובך יותר להחרים את ישראל, כי "יש חוקים נגד BDS", אומרת בק־אלון. "נכון להיום, 38 מדינות פרסמו חוקים בתמיכה דו־ מפלגתית, המגדירים שלגורמים הקשורים לממשלה אסור להחרים את ישראל, או שלקרנות השקעה ציבוריות אסור להשקיע בגורמים המחרימים את ישראל. עם זאת, עדיין אין חוק פדרלי בנושא".
היא מציינת בסיפוק כי נשיא אוניברסיטת Sonoma State בקליפורניה הושעה מתפקידו לאחר שהודיע כי החליט לקרוא לחרם אקדמי על ישראל.
מיזם נוסף לו מייעצת בק־אלון הוא החוק פדרלי נגד אנטישמיות, מיזם בהובלת ה־NJAC להגדרת כמה סוגים של אנטי־ישראליות כאנטישמיות. על־פי החוק המיועד, "אנטישמיות עלולה להתבטא בסימון כמטרה של ישראל, בהיותה מדינת היהודים".
וכך גם "דרישה כי ישראל תתנהג באופן שלא מצופה משום אומה אחרת", "השוואת המדיניות בישראל לזו של הנאצים" או "האשמת כלל היהודים במעשים של מדינת ישראל".
החוק כבר עבר ברוב גדול בבית הנבחרים. אם יעבור בסנאט וייחתם על־ידי הנשיא, חלק גדול מן האמירות בהפגנות הקמפוסים יהפכו לבלתי חוקיות. מספר מדינות כבר אימצו את ההגדרה הזו של אנטישמיות ואוסרות על קשרי ממשל עם ארגונים שעוברים עליה.
בק־אלון מייעצת גם לתביעה של ה־NJAC נגד סוכנות הידיעות AP, אשר על־פיה עיתונאים שהעסיקה היו חלק אקטיבי מהתקפות החמאס, או ידעו עליהן מראש ולא מנעו אותן. "עכשיו AP הגישו תביעת נגד, ואנחנו מנסים לערער עליה. במקביל אנחנו מנסים לתבוע את ה־Palestine Chronicles תביעה דומה".
ה־NJAC הגיש תביעה גם נגד חברת הקריפטו Binance, בטענה כי אפשרה העברת כספים למימון התקפות ה־7 באוקטובר. בנוסף לכל אלה, בק־אלון מעידה לעיתים תדירות בקונגרס בענייני אנטישמיות וממשיכה להתראיין ולכתוב חוות־דעת לעיתונות.
התקוות והחלומות
בק־אלון גדלה בלוד, למשפחה גרוזינית. ההורים שלה עלו לישראל בגיל 16 ובעצמם לא למדו באוניברסיטה. מאוחר יותר הם הקימו רשת מרפאות אסתטיות, ובהדרגה המשפחה התבססה כלכלית. אחותה היא משפיענית האופנה לי אלון, שמתגוררת בימים אלה בלוס אנג'לס. השתיים גדלו בבתים מאוד שונים, ענת הבכורה - בקהילה הגרוזינית בלוד למשפחה שחיה בצמצום, ולי הצעירה - במשפחה אמידה בתל אביב.
היא התחילה את דרכה בתנועה למלחמה בעוני והתנדבה במתן ייעוץ בשכונת עג'מי. כבעלת אנגלית טובה מתוכניות סאמר סקול אליהם נשלחה, היא עשתה התמחות בארגוני זכויות אזרח בינלאומיים, וכך צברה ידע במשפט בינלאומי שאפשר לה להיכנס למחלקת ההייטק של משרד עמית פולק מטלון. זמן קצר לאחר מכן היגרה לארה"ב עם בעלה האמריקאי, ובנתה שם את הקריירה האקדמית שלה.
"לוד שברה לי את הלב", היא מודה. "הייתי בטוחה שהיא תהיה סיפור על חיים משותפים".
בעבר התריעה מהשפעת הרפורמה המשפטית. "הדוקטורט שלי עוסק בהשפעה של שיטות משטר על משקיעים, כי יציבות משטרית חשובה להם מאוד. גם אם המשקיע לא מפסיד ישירות מחוק ספציפי, השינויים הדרמטיים מלחיצים אותם, ובעיקר אם נראה שהם נעשים בכוחניות. אני לימדתי חברות איך לצאת ממדינות כמו ונצואלה כאשר היה חשש להלאמה של חברות הנפט, אבל לא חשבתי שאי־פעם אתקל בזה בהקשר של ישראל. ובאמת במהלך 2023 הכסף התחיל לצאת, והייתי עסוקה בלדאוג מזה אבל מה־7 באוקטובר עברנו למקומות אחרים לגמרי, ואני מפרידה בין ביקורת שלי על הממשלה לבין תמיכה במדינה".
מה צריך לעשות כדי להתמודד עם המצב בארה"ב?
"באקדמיה אנחנו זקוקים לתוכנית ללימוד האנטישמיות החדשה. צריך לעודד את הישראלים להיות בקשר עם האקדמיה הבינלאומית, למרות הקושי הרגשי והעובדה שסופגים דחיות. חוץ מזה צריך לסיים את המלחמה ולחתור לשלום. זה לא קשור למה שהארגונים בקמפוסים דורשים. הם אומרים שלישראל אין זכות קיום, ומתנגדים לפתרון שתי מדינות. אבל יש לי גם חברים מרחבי המזרח התיכון, גם פלסטינים, שאומרים לי - ה-NSJP השתלט לנו על הנרטיב".