מתי בנק יכול לסרב להעברת כספים מחו''ל? / אילוסטרציה: Shutterstock
האם קיומו של הליך גילוי מרצון מול רשות המסים בקשר לכספים בחשבונות בנק בחו"ל מחייב את הבנקים בישראל לקבל את הכספים מחו"ל לחשבונות בארץ? בית המשפט המחוזי בחיפה השיב על כך בשלילה, כאשר דחה לאחרונה תביעה להורות לבנק הפועלים לקבל העברת כספים מחשבונות בנק בחו"ל, אף שמקור הכספים אושר לכאורה על-ידי רשות המסים במסגרת הליך גילוי מרצון.
● החברה קרסה לפני עשור, רואי החשבון יחזירו מיליונים
● הגשתם בקשה לתיאום מס בשנים האחרונות? ייתכן שמגיע לכם החזר
השופט מאזן דאוד ציין כי הסדר גילוי מרצון מונע העמדה לדין בגין עבירות מס, אך אינו פותח את הדלתות להעברת הכספים מחו"ל לישראל ללא כל מגבלה או בדיקה. השופט דחה את טענת לקוח הבנק כי עצם העובדה שבעל החשבון עבר הליך גילוי מרצון בהתאם לנוהל של רשות המסים מהווה אישור כי מקור כספים "כשר למהדרין", ואין עילה שהבנק יסרב להעביר כספים אלה בשל השתתפותו בהליך.
התובע, נתן פורמן, מנהל חשבון פרטי בסניף אחוזה של בנק הפועלים בחיפה. במסגרת שאלון הכר את הלקוח שנערך מעת לעת, מסר פורמן כי הפעילות הצפויה בחשבון היא קבלת פנסיה שלו כגמלאי אגד, בסך 7,000 שקל בחודש.
העברות מחו"ל, חשדות וכתבי אישום
בשנת 2016 התנהלה חקירה נגד פורמן בחשד לביצוע עבירות קבלת שוחד, קבלת דבר במרמה, הפרת אימונים בתאגיד, הלבנות הון וכן עבירות מס שונות. בגין חשד זה הוצאו צווי תפיסה לחשבונותיו, לרבות החשבונות בבנק הפועלים.
בדצמבר 2019 פנה פורמן לבנק הפועלים וביקש לבצע העברה בסך 1.4 מיליון שקל מחשבון הבנק שלו בארץ לחשבונו בשווייץ. הבנק דרש אישור יתרות עדכני של הבנק בשווייץ, ולפי גרסת הבנק, התובע סירב להמציא אישור יתרות.
כמעט שנה מאוחר יותר ביצע פורמן העברה בסך 100 אלף דולר מחשבונו בשווייץ לבנק הפועלים, אך לאחר שהתובע לא נענה לבקשת הפועלים להגיש טופס עושר פיננסי מאושר על-ידי רואה חשבון וכן תדפיס תנועות מהבנק בשווייץ נכון למועד ההעברה, השיב את הסכומים לחשבון בשווייץ.
במאי 2021 פנה פורמן שוב לבנק הפועלים וביקש להעביר סך של מיליון שקל מחשבונו בשווייץ, כאשר לבקשה זו צורפו הפעם מסמכים: מכתב המלצה עדכני מהבנק המעביר, אישור רואה חשבון על כך שהוא מדווח לרשויות המס וכן תדפיס תנועות של חשבון בשווייץ ממנו עלה כי טרם העברת הכספים בשנת 2020 (אשר הושבו לבנק בשווייץ) הייתה בו יתרת מזערית של 1,500 אירו בלבד.
פורמן התבקש להמציא מסמכים נוספים, לרבות אסמכתאות שניתן באמצעותן לעקוב אחר נתיב הכספים שהועברו בשנת 2019, אך משלא המציא את הדרוש, סירב בנק הפועלים להעברת הכספים המבוקשת ואף הודיע לו כי מכאן ואילך גם העברת כספים בסכומים נמוכים משווייץ תדחה, ולא יתאפשר העברת כספים בסכומים קטנים כפי שאפשר הבנק בשתי הזדמנויות קודמות.
ביולי 2022 פנה עורך דינו של פורמן לבנק הפועלים בבקשה לאפשר העברת כספים מחו"ל, תוך שהוא מציין כי בשנת 2015 ערך פורמן הליך של גילוי מרצון, במסגרתו הצהיר לרשויות המס בישראל על כלל נכסיו, הצהיר על קיום חשבונות בחו"ל ושילם מס בגין כך.
בתגובה השיב הבנק כי עילת הסירוב היא סירוב המצאת מסמכים ואסמכתאות שנדרשו על-ידי הבנק, וכי הליך גילוי מרצון, ובהסתמך על הוראות בנק ישראל, אינו מהווה אסמכתה למקורם הלגיטימי של הכספים לעניין איסור הלבנת הון, וכי אישור הבקשה בידי רשויות המס מקנה חסינות להעמדה לדין פלילי בגין העלמת הכנסה, אך לא מביצוע עבירות אחרות הקשורות לאותה הכנסה.
בתגובה לכך שלח פורמן לבנק הסכם גילוי מרצון שערך עם רשות המסים, ובה הוא מצהיר כי גילה לרשויות המס את כל חשבונותיו בשווייץ ובארה"ב, ואולם הבנק הודיע לו כי אין שינוי בהחלטתו שלא לקבל את הכספים.
למרות תשובת הבנק, באוקטובר 2022 ניסה פורמן, פעם נוספת, להעביר 50 אלף דולר מחשבון חברה זרה הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, לחשבונו בישראל. עם העברת הכספים, פנה הבנק לפורמן בדרישה להמצאת מסמכים כדי לבחון פשר הפעולה. על כך השיב בנו של פורמן לבנק כי מדובר בחברה הרשומה במדינת B.V.I שנוסדה בשנת 2011, מטרת הקמת החברה לתת פתרון למיסוי הירושה הגבוהים בארה"ב, ובעלי המניות בחברה הם התובע ובנו מר ברק פורמן.
בין לבין, הוגש נגד פורמן כתב אישום, והוא הורשע על בסיס הודאתו בעבירה של בקשת שוחד. על-פי פסק הדין, פורמן היה חבר אגד בין השנים 1971-2013, שימש בה בתפקידים שונים, בין היתר, כמנהל אגף המשק (עד שנת 2007), ובמסגרת תפקידו היה אחראי על רכש אוטובוסים. על-פי ההרשעה, במסגרת תפקידו ביקש פורמן שוחד בסך של מיליון אירו מחברה שהייתה במחלוקת עם אגד על-מנת לסיים את המחלוקת לטובתה.
סירוב מוצדק נוכח נורות האזהרה
ובחזרה להעברות הכספים: הבנק כמענה לבקשה להעברת הכספים מ-B.V.I, דרש מסמכים כדי לבחון מקור הכספים של החברה הזרה שמעבירה את הכסף, מהי מהות ההעברה לחשבון וכן אישור כי הכספים אינם קשורים בעבירות שיוחסו לו. עוד הוא נדרש להמציא אישור מאת רואה חשבון, לפיו הכספים המוחזקים בידי החברה דווחו לרשויות המס בישראל. בנוסף הוא נדרש להבהיר מדוע נפתחה החברה באיי הבתולה הבריטיים כחלק מתכנון מס בירושה בארה"ב.
ואולם גם בקשה זו לא נענתה בידי פורמן, שסבר כי המציא כל מסמך רלוונטי, והוא הגיש נגד הבנק תביעה במסגרתה ביקש לחייב את הבנק לקבל את הכספים מחו"ל. לאחר הגשת התביעה צירף פורמן אישור רואה חשבון לפיו הוא מדווח על הכנסותיו שהופקו בישראל ובחו"ל, אך התעלם מיתר המסמכים שנדרשו. הבנק לא הסתפק באישור שנדרש.
במהלך עדותו של פורמן בבית המשפט התברר כי אין לו כבר חשבון בנק בשווייץ, כי החשבון כעת על שם בנו, וכי החשבון הנמצא בארה"ב הוא למעשה על שם חברה זרה שבבעלות פורמן ובנו בחלקים שווים, אך אין חשבון פרטי על שמו. החשבון בארה"ב רשום על שם החברה ולא כלול במסגרת ההסכם עם רשות המסים, שכן במועד ביצוע הליך הגילוי הנאות היה רק חשבון בשווייץ, שכבר אינו קיים. התובע הודה גם כי רק חלק מהכספים נשוא הליך הגילוי נמצאים בחשבון הבנק על שם החברה בארה"ב.
השופט ציין כי "כאשר מתעורר יסוד סביר לחשש כי נעשתה פעולה בחשבון הקשורה בהלבנת הון או אמורה להיות מבוצעת כזו, או כאשר הלקוח אינו משתף פעולה עם ההליכים שנקבעו לשם ניהול סיכון זה, רשאי הבנק לסרב לתת שירותים בנקאיים".
עוד צוין כי במקרה שבו מדובר בחשבון פרטי שמיועד לקבלת כספי הפנסיה, והלקוח מעורב בחקירות, מוגש נגדו כתב אישום, והוא מבצע הליך גילוי מרצון - "כל אלה נסיבות אשר יש בכוחן לעורר נרות אזהרה בפני התאגיד הבנקאי, כדי שיבחן כל פעולה ופעולה טרם אישור בהתאם להוראות הדין, וזו חובתו של הבנק".
השופט דאוד סיכם בכך ש"נוכח העובדה שפורמן לא שיתף פעולה כנדרש ובאופן מלא ולא סיפק תשובות משביעות רצון על-מנת להפיג את חשדו של הבנק, סירוב ביצוע וקבלת העברת הכספים מחו"ל לחשבון הבנק של פורמן על-ידי הבנק סבירה ביותר".