אבנר הופשטיין / צילום: תמר מצפי
בית משפט השלום בתל אביב דחה אתמול (ג') את תביעת לשון הרע שהגיש העיתונאי אבנר הופשטיין נגד האתר "פוליטיקלי קוראת", ערוץ 13 והעיתונאי חיים לוינסון, וחייב את הופשטיין לשלם לנתבעים הוצאות בגובה 50 אלף שקל.
● חובות הענק שצברה רשת מלונות הבוטיק בראון בזמן שהמתחרות חגגו
● ראשת הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור: מימון הטרור עובר גם באינסטגרם ובטיקטוק
הופשטיין תבע את השלושה בעקבות תחקיר שפורסם באתר "פוליטיקלי קוראת" ב-2022 תחת הכותרת "מה קורה בגלי צה"ל? מערכת של הטרדות מיניות, התעמרות והדרה", ואשר ייחס להופשטיין התנהגות מטרידה כלפי שתי חיילות בתחנת הרדיו הצבאית, בה שימש אז כראש דסק התחקירים ועורך תכנית הבוקר. ההתנהגות כללה אמירות מילוליות מטרידות, מגע פיזי באזורי גוף כגון כתף, ירך פנימית, מותן וליטוף שיער, וביצוע תנועה של אוננות במהלך שידור.
למחרת פרסום התחקיר נערך בערוץ 13 ראיון עם אחת החיילות ועם עורכת האתר, ובהמשך צייץ בנושא עיתונאי "הארץ", חיים לוינסון, ברשת החברתית טוויטר. הופשטיין תבע תוך הכחשת האירועים ותוך שהוא תובע פיצוי בגובה 360 אלף שקל בגין הפרסומים.
הופשטיין יוצג על ידי עורכי הדין גדי בר-און ושי מ. מרקוס. אתר "פוליטקלי קוראת" יוצג על ידי עו"ד ד"ר אסף דרעי ועו"ד אפרת פודם מהמערך הקליני של הפקולטה למשפטים במכללה למינהל. ערוץ 13 וחיים לוינסון יוצגו על ידי עורכי הדין דור ליאונד ורם פרייס סיטון.
בית המשפט דחה את התביעה במלואה, ופסק כי גרסת המתלוננות וטענת הנתבעים כי הפרסום לגביה היה אמת הוכחו "ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט האזרחי". יצוין, כי בתיקים אזרחיים דוגמת התביעה שהגיש הופשטיין נדרשת הוכחה בשיעור של למעלה מ-50%, וזאת בניגוד למשפט פלילי שם נדרשת הוכחה "מעל ספק סביר", כלומר מעל 90%.
"הדברים שנאמרו אינם עולים בגדר עוולת לשון הרע"
עוד נקבע, כי לנתבעים עומדת ההגנה ולפיה פעלו בתום לב. השופטת עדי ניר בנימיני קבעה בהקשר זה, כי הוכח שהביקורת שנמתחה בתחקיר "פוליטיקלי" על אופן הטיפול של גלי צה"ל בתלונות ועל האופן שבו נחשפת בתחנה זהותן של מתלוננות היא "עמדה סבירה".
בהתייחסותה למעשים שתוארו כ"דיבור מלוכלך", "שפה לא מכבדת" ו"הטרדות מיניות מילוליות" קבעה השופטת, כי אלה "אינן בגדר התנהגות 'פמיליארית' במקום עבודה וביתר שאת מצד מי ששימש בתפקיד בכיר בתחנה ומבוגר מהחיילות בעשרות שנים".
בפסק הדין נכתב גם, כי "ההסבר של המתלוננות שבמועד התרחשות האירועים הן ביקשו שהפרשה תטופל באופן נקודתי ומצומצם, ולצורך כך הסתפקו בשיתוף גורמים בתחנה כי התובע 'נוגע בהן שלא לצורך' על מנת שהעניין יטופל, הוא הגיוני וסביר".
בהתייחס לעדות המתלוננות נקבע בפסק הדין כי הן דוברות אמת. לפי השופטת ניר בנימיני, "המתלוננות התייצבו בבית המשפט, שמונה שנים אחרי האירועים, אף על פי שלא היו מחויבות לעשות זאת, נחקרו ממושכות וענו בצורה משכנעת ומעוררת אמון, על אף הקושי הנלווה להתייצב לחקירה בבית המשפט בכלל, ובעדות הקשורה לתלונות על הטרדות מיניות בפרט".
השופטת סיכמה, כי המעשים שיוחסו להופשטיין בפרסומים לגביו "עוברים את הגבול שבין מותר לאסור במערכת יחסים שבין אזרח עובד צה"ל המבוגר עשרות שנים מחיילות צעירות שמשרתות בתחנה - אולם מכאן ועד למסקנה של התובע בסיכומיו כי הפרסומים מציגים אותו כסוטה מין וכעבריין מין סדרתי - המרחק רב מאוד. מכל מקום, גם הדברים שכן נאמרו אינם עולים בגדר עוולת לשון הרע".