איור: Shutterstock
הכותבים הם השותפים המייסדים במשרד עורכי הדין "הופמן & פרידנברג" המתמחה בענייני משפחה וירושה
בית הדין הרבני הגדול דן לאחרונה בתביעה שהגיש בעל לבטל הסכם שערך עם אשתו, ובו נקבע כי אם ייתפס בבגידה, חלקו בדירה המשותפת יעבור לאשתו. בית הדין הגדול ניתח את ההסכם ניתוח אזרחי והלכתי והגיע לתוצאה מעניינת שאף כוללת הטלת אחריות בצורה חד־משמעית.
● שלושה פסקי דין בשבוע | הדירה נמסרה באיחור, והקבלן האשים את חברת החשמל ואת הקורונה. מה קבע בית המשפט?
● בית המשפט שלל מבן ממשיך את הזכויות במשק של הוריו. אלה הסיבות
עובדות המקרה: בני זוג חתמו על הסכם שלום בית ולחלופין גירושים, שבמסגרתו נקבע כי אם הבעל יפר את התחייבותו שלא לבגוד באישה, דירת המגורים המשותפת תעבור לבעלותה הבלעדית.
חודשיים לאחר אישור ההסכם פנה הבעל לבית הדין הרבני בתביעת גירושים ובבקשה לשנות את ההסכם. בית הדין האזורי קבע כי ההסכם תקף, וכי הבעל הפר אותו, אך מעבר להעברת הדירה על שם האישה, לא יבוצע איזון בזכויות שצברו הצדדים במהלך חיי הנישואים. הבעל הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול.
החוק: חוק המקרקעין מפרט וקובע את הזכויות האפשריות במקרקעין, ואיננו מאפשר ליצור סוגים נוספים של זכויות במקרקעין, גם אם צדדים מסוימים מסכימים לכך. העברת זכויות במקרקעין בפועל טעונה לא רק הסכם כתוב כפי שמחייב חוק המקרקעין, אלא גם חתימה על שטרות ייחודיים לטאבו וכן הסמכת עורך דין מייצג באמצעות ייפוי־כוח בלתי חוזר אשר מעגן את האפשרות לקדם בביטחון עסקה להעברת זכויות במקרקעין.
"לשקול לחייבו בפיצוי"
ההחלטה: בית הדין הגדול ביטל את קביעתו של בית הדין האזורי כי הבעל בגד באשתו עם המאהבת הקודמת, ומשכך קבע כי הבעל לא הפר את ההסכם.
ניתוח של ההלכה היהודית מעלה ספקות לגבי תוקף ההסכם, מאחר שלצד אישור ההסכם הבעל לא הפקיד בבית הדין ייפוי־כוח בלתי חוזר להעברת זכויותיו לאישה, ולפיכך נקבע כי בצדו של הבעל לא הייתה גמירות דעת להתחייבותו להעביר את הדירה לבעלות האישה.
נוסף לכך, בהיעדר פירוט אודות אפשרות ההעברה בעתיד שנעשתה בהסכם באופן כללי מאוד, בית הדין הרבני הגדול הטיל ספק באפשרות לקבוע כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה, ומכאן נקבע כי הערעור מתקבל, וההסכם מבוטל.
תוספת ייחודית: לצד הקביעה השיפוטית, בית הדין הגדול מצא מקום להבהיר בצורה חד־משמעית: "יש להוסיף שאף שלדעתנו יש לקבל את הערעור, אין ספק שהבעל הוא שהרס את הבית וזינה עם אחרות בראשונה ובשנייה. משכך על בית הדין לשקול לחייבו בתשלום פיצויים, מלבד תשלום הכתובה שלכאורה הוא חייב בה", כרוצה לומר: ההסכם בטל - אבל האחריות של הבעל קיימת גם קיימת, ועליו ליתן את הדין.
המשמעות: העברת זכויות במקרקעין במסגרת הליכי גירושים חייבת להיעשות לא רק בהסכם כתוב ומאושר כדין, אלא גם הלכה למעשה באמצעות הכנת כל המסמכים הנדרשים (שטרות וייפוי־כוח בלתי חוזר) והפקדתם מראש בידי מורשה מוגדר - וזאת כדי למנוע טענה אפשרית נגד תוקפה של העברת הזכויות.
1371050/4