בית המשפט שלל מבן ממשיך את הזכויות במשק של הוריו. אלה הסיבות

כ-40 שנה לאחר שקיבל במתנה את הזכות להיות "בן ממשיך" במשק של הוריו, בית המשפט לענייני משפחה שלל מהבן את הזכאות והעביר את המשק לאחותו. למה? התנהלותו של הבן כלפי אמו המנוחה היא שהובילה לשלילת הזכאות.

השופטת מירה רום-פלאי מבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון ציינה בפסק הדין כי "כאשר עסקינן בערך עליון של כיבוד אב ואם, נכון יהיה להורות במקרים חריגים של הפרת ערך חשוב זה ורמיסתו ברגל גסה, גם על ביטול מתנה שהושלמה בין הורה לילדו".

● באמצעות צוואה או במתנה: מתי הזמן הנכון להעביר את הדירה לילדים
● ההחלטה בעליון שעשויה למנוע אפשרות ערעור על קנס של עבירות בנייה
● גוש דן מוצף בדירות חדשות. אז למה המחירים לא יורדים?

"בני הגדול עשק אותי"

עובדות המקרה: פסק הדין השולל את זכות "הבן הממשיך" ניתן במסגרת תביעות הדדיות שהגישו אח ואחות זה נגד זו בעניין הזכויות במשק הוריהם. ההורים המנוחים היו בעלי הזכויות המקוריים במשק במושב. לשניים יש שלושה ילדים, שתי בנות ובן.

באפריל 1987 קיבלו הבן ואשתו מההורים המנוחים את הזכות לבן ממשיך במשק, ולפיו הם רשאים לבנות בית מגורים בשטח המשק וזכאים לקבלת החזקה בלעדית במשק לאחר פטירת ההורים. בהתאם, ניתנו אישורים מטעם הגורמים הרלוונטיים.

בשנת 2010 הלך האב לעולמו, ובמסגרת צוואתו הוריש את כל רכושו לאשתו - האם. עוד ציווה כי מאחר שהזכויות של "בן ממשיך" שניתנו לבן ואשתו מתנגשות עם זכויות הירושה, ניתנת לבת זכות לרכוש "חלקה צהובה" במשק וזכות להתגורר בבית ההורים לאחר מותם. בנוסף, במקרה שהמשק יימכר לצד ג', ציווה כי הבן ישלם לשתי אחיותיו פיצוי בשווי 1/3 מערך המשק.

במהלך שנת 2021 נפטרה האם. בצוואתה הורישה האם את כל רכושה לבת ולה בלבד, ובכלל זה את המשק וכל זכות שיש לה בו. האם פירטה בצוואה את הסיבות לנישול שני ילדיה הנוספים - הבן והבת הנוספת - ובין היתר התנהלות מחפירה של הבן ואשתו כלפיה.

בין היתר כתבה האם: "לצערי ... בני הגדול עשק אותי במשך שנים... לקח לי את כל הכספים... מחק אותי ממשפחתו, אמר לי שהוא לא בני ואני לא אמו, והנכדים כלל לא באים אליי ולא רואים אותי. גם כשהם פוגשים אותי ברחוב, הם לא אומרים לי שלום, בהוראת אביהם, וזאת למרות שהוא גר על אדמתי. אשתו מנהגת אליי בצורה מחפירה ובאה אליי בהאשמות. לכן, אינני רוצה להותיר לו דבר".

הבן אף הודה בעדותו בבית המשפט כי הורה לילדיו להתעלם מסבתם, וכי היה סכסוך בינו לבין אמו.

ואולם לאחר פטירת האם פנו הבן ואשתו לרשות מקרקעי ישראל בבקשה להעברת הזכויות המשק לידיהם, מכוח מסמך ההתחייבות מ-1987. בהתאם, באפריל 2022 נרשמו הבן ואשתו כבעלי הזכויות במשק.

בתביעה שהגישו לבית המשפט טענו הבן ואשתו, באמצעות עו"ד אורן אבלה, כי ההורים קבעו כי הם יהיו "בנים ממשיכים" במשק, וכי הבת מתגוררת במשק ללא היתר וללא הסכמתם במשך כ-15 שנים, תוך התעלמות מדרישותיהם לפינוי.

מנגד טענה הבת, באמצעות עורכי הדין גד שטילמן ואריאל רוט, כי היא בעלת הזכויות האמיתית במשק, ולא הבן ואשתו שנושלו מהירושה בשל התנהגותם המחפירה כלפי האם ובהתאם לצוואת האם.

עוד טענה הבת כי היא מתגוררת במשק כל חייה (53 שנים), ולא רק 15 שנים כפי שטוענים הבן ואשתו. בנוסף טענה הבת כי מינוי הבן כ"בן ממשיך" פג, מאחר שהבן לא דאג להוריו, ולאם עמדה הזכות לבטל את ההתחייבות לפי חוק המתנה.

התחייבות או מתנה

ההחלטה: השופטת רום-פלאי ציינה כי השאלה המרכזית היא האם מינוי הבן ואשתו כ"בן ממשיך" היווה מתנה שהושלמה, מתנה על-תנאי או התחייבות לתת מתנה בלבד, שממנה רשאים הורים לחזור בהם.

השופטת ציינה תחילה כי מהעובדות עולה כי מינוי הבן הממשיך שימש כאמצעי להסדרת בניית בית נוסף במשק, ולאו דווקא כהכרה בזכאות כוללת של הבן ואשתו לקבלת כל הזכויות במשק, וכי הבן עצמו אישר בעדותו כי ידע על צוואת האב וקיבל אותה ועל רצונו של האב להוריש את רכושו לכל הילדים, אבל מאחר שלא ניתן למנות יותר מבן ממשיך אחד, הוא ניסה לסדר פתרון מיטיב לכולם.

לגבי השאלה האם ניתן היה לבטל את המתנה שניתנה לבן, ציינה השופטת כי היעדר רישום הזכויות עד לאחר פטירת האם בשנת 2022 בלבד, יחד עם הסכסוך שהתגלע בין האם לבן ורצונה לנשלו מהזכויות, מעידים על כך שמדובר בהתחייבות לתת מתנה ולא מתנה שהושלמה.

עוד נקבע כי שני ההורים הספיקו להביע רצונם לבטל את המתנה טרם מותם, עוד לפני שהיא "הושלמה".

עם זאת, השופטת ציינה כי גם אם מדובר במתנה שהושלמה, הרי שבנסיבות העניין, המתנה שהוענקה על-ידי ההורים לבן ואשתו הייתה מתנה על-תנאי מפסיק, כאשר התנאי הוא המשך מגורים במשק וכן טיפול במשק ובהורים עד לפטירתם.

"מינוי בן ממשיך טומן בחובו, מטיבו ומטבעו, תנאי מכללא של כיבוד אב ואם", כתבה השופטת, וציינה כי "כאשר עסקינן בערך עליון של כיבוד אב ואם, נכון יהיה להורות במקרים חריגים של הפרת ערך חשוב זה ורמיסתו ברגל גסה כבענייננו, גם על ביטול מתנה שהושלמה בין הורה לילדו.

"בענייננו הוכח כי הבן לא דאג לאמו המנוחה, לא סיפק מחסורה, לא סייע לה, הזניח אותה, ניתק עמה את היחסים ואף הרחיק את ילדיו ממנה. מכאן שהבסיס למהות מוסד הבן הממשיך, נשמט. כך שאף מטעמים אלה יש להורות על ביטול המינוי".

"מחטף וחוסר תום-לב"

נימוק נוסף לדחיית גרסת הבן ואשתו היה "התנהלות חסרת תום-לב". השופטת קבעה כי לאורך כל הדרך הבן ידע על רצון ההורים שלא להותיר אותו עם מלוא הזכויות במשק, וחרף זאת "המתין הוא לשעת כושר", וכאשר האם נפטרה, מיהר לפעול לרישום זכויותיו הנטענות.

עוד כתבה השופטת בפסק הדין כי "רצונם של ההורים, כפי שהובע בצוואותיהם, היה ברור וחד-משמעי - לבטל את כתב מינוי 'בן ממשיך' שהעניקו לבן ואשתו - האב בשל אי-רצונו להפלות בין ילדיו, והאם בשל התנהגות מחפירה של הבן ואשתו כלפיה. גם אם ההורים לא פעלו להגשת תביעה מתאימה לביטול המינוי במהלך חייהם, ככל הנראה על-מנת שלא לפגוע ביחסים המשפחתיים, הרי שהם ביטאו את רצונם לעשות כן, הן בעל-פה והן בכתב בדרך של צוואה. לכך, יש להוסיף כי העברת הזכויות במשק על-ידי הבן ואשתו במשק לידי הבן נעשתה במחטף ובחוסר תום-לב".

השופטת הורתה על ביטול רישום הזכויות במשק על שם הבן ואשתו, קבעה כי הבת היא בעלת מלוא הזכויות במשק, וחייבה את הבן ואשתו בהוצאות ובשכר-הטרחה של הבת בסך 118 אלף שקל.

עורכי הדין גד שטילמן ואריאל רוט מסבירים כי ההכרעה המשפטית ברורה: "הליך רישום 'בן ממשיך' אינו מבטל את זכותם הבסיסית של ההורים לשנות את דעתם עקב נסיבות מיוחדות של חוסר גמירות דעת והתנהגות מחפירה. רצון ההורים, כפי שבא לידי ביטוי בצוואותיהם, לביטול מינוי הבן הממשיך, יכול לגבור על הרישום במוסדות הרלוונטיים".

לדבריהם, "פסק הדין מדגים עד כמה מורכבת יכולה להיות הדינמיקה המשפחתית סביב הנחלה המהווה נכס רגשי עבור הצדדים המעורבים. הדגש שניתן להיבטים כגון התנהלות המשפחה, ציפיות ההורים ויחסם של הבנים הממשיכים להורים, יכול להכריע באופן משמעותי את גורל הנחלה. מקרים כאלה ממחישים את החשיבות של שמירת יחסים משפחתיים תקינים.

"פסק דין זה הוא תזכורת חשובה למשפחות במגזר הכפרי כי רישום פורמלי של 'בן ממשיך' הוא אומנם צעד הכרחי אך לא סופי. נסיבות החיים, מערכת היחסים המשפחתית ורצונם הברור והמוכח של ההורים יכולים להשפיע באופן מהותי על קביעת הזכויות הסופיות בנחלה. יחד עם זאת, חשוב לציין כי טרם חלף מועד הגשת ערעור, ולפיכך פסק הדין אינו חלוט".

לדברי עורכי הדין שטילמן ורוט, המסקנה המתחייבת היא שחובה להיוועץ עם גורם משפטי מקצועי ומנוסה בתחום כדי להבטיח הסדרה חוקית ומשפחתית ברורה להענקת זכויות בחיי ההורים.