הדירה נמסרה באיחור, והקבלן האשים את חברת החשמל ואת הקורונה. מה קבע ביהמ"ש?

ארבעה חודשים לפני פרוץ מגפת הקורונה, בני זוג רכשו דירת גן בת 5 חדרים בפרויקט של חברת רז ושחף יזמות במודיעין. מועד המסירה נקבע לסוף מאי 2022, אך הדירה נמסרה ביולי 2023 באיחור של כ־14 חודשים.

בני הזוג הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד החברה הקבלנית לפיצוי על האיחור במסירה. בהמשך לכך, החברה הקבלנית תבעה את חברת החשמל לחבר את הדירה ולשפות אותה על הפיצוי שישולם לתקופה של שבעה חודשים.

חברת החשמל טענה כי היא פטורה מתשלום על העיכוב בשל חוסר ארצי בעובדים וימי סגר כלליים, וכן בשל מעשים משבשים של התובעים שגרמו לעיכוב.

השופט אלעד לנג פסק החודש כי החברה תפצה את בני הזוג עבור מלוא התקופה, ודחה את התביעה נגד חברת החשמל.

חוק המכר קובע כי איחור במסירת דירה מעבר ל־60 יום מזכה את רוכש הדירה בפיצוי ללא הוכחת נזק. נקבע כי על קבלן הטוען להצדקה בעיכוב במסירה, מוטל הנטל להוכיח כי העיכוב היה בשל נסיבות שלא בשליטתו. נקבע כי הסגרים שהוטלו על המשק לא אירעו במועד המסירה המתוכנן, ולא הובאה חוות־דעת מומחה ללוחות זמנים, ולכן החברה לא הוכיחה את הקשר בין המגפה לעיכוב. גם הטענה כי בני הזוג הביאו לאיחור כי שינו את גודל חיבור החשמל מ־25 אמפר ל־50 אמפר נדחתה, כי בני הזוג פעלו לפי הנחיות קבלן החשמל המוסמך.

תביעת החברה לשיפוי מחברת החשמל נדחתה. נקבע כי מצופה ממנה להתייחס לפניות החברה הקבלנית במהירות וביעילות, אך "בשים לב לגודלה התאגידי של חברת החשמל, ריבוי המחלקות המרכיבות אותה... אני סבור כי לא נכון לזקוף לחובתה את הימנעותה מ'לדלג על הליכים בירוקרטיים' - כל זאת מקום בו הנוהל להזמנת בדיקת חיבור לחשמל ידוע".

בני הזוג תבעו 9,300 שקל לכל חודש איחור ובסך־הכול 221 אלף שקל. הם הסתמכו על פרסומים להשכרת דירות בגודל זהה בשכונה. החברה טענה לשכירות של 6,500 שקל לחודש ותמכה טענתה בחוות־דעת שמאי. בית המשפט קבע את הפיצוי על 6,500 שקל לחודש ובסך־הכול כ־127 אלף שקל, לפי המכפלות הקבועות בחוק.

משמעות הפסיקה: מגפת הקורונה לא מזכה קבלן בדחייה אוטומטית של מועד המסירה, ועליו להוכיח את הקשר בין המשבר לבין הדחייה. 

מספר תיק: 3193-03-23, 68586-03-23

בני זוג רכשו טיסה למאהה שבאיי סיישל בחברת אייר סיישל, אך הטיסה בוטלה 48 שעות לפני המועד בשל מתקפת הטילים מאיראן ב־1 באוקטובר 2024. החברה השיבה לבני הזוג את דמי הטיסה, והם לא היו זכאים לפיצוי הקבוע בחוק בשל הוראת שעה שהחריגה ביטולים במועד זה.

בני הזוג פנו למלון בבקשה לוותר על דמי הביטול וביקשו לשנות את תאריכי ההזמנה כדי להימנע מדמי הביטול, אך המלון דחה את בקשתם והשיב להם מחצית מהזמנתם - כ־2,000 אירו. הם חויבו במחצית הנוספת בשל ההודעה ברגע האחרון בהתראה קצרה מחמישה ימים.

השניים תבעו את החברה על הנזק שנגרם להם.

חברת התעופה טענה כי כאשר החוק פוטר אותה מתשלום הפיצוי הקבוע בחוק, בשל הנסיבות המיוחדות של המלחמה, אזי היא פטורה גם מפיצוי כל נזק שנגרם מהביטול. החובות שיש עליה הן השבת עלות הטיסה - כפי שעשתה; ומתן שירותי סיוע - אשר לא היה צורך בהם לאור הודעת הביטול יומיים קודם.

השופט אלישי בן יצחק מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב פסק בחודש שעבר כי למרות שהמחוקק פטר את חברות התעופה מתשלום הפיצוי הסטטוטורי במועד בו בוטלה הטיסה, הן יכולות להיות מחויבות עבור נזקים שנגרמו בשל ביטול הטיסה.

נקבע כי חוק שירותי תעופה לא מבטל חוקים אחרים שניתן לתבוע בגינם השבה על נזק. כך שאם יש לנוסע נזק שלא כלול בחוק שירותי תעופה, הוא עדיין יכול לתבוע - במקרה הנוכחי לפי חוק החוזים.

עוד נקבע כי לא ניתן להשמיט סעד שהמחוקק בחר שלא להסירו ולא נקבע כי הסעד היחיד הוא השבה של כרטיס הטיסה. השופט קבע כי לא ניתן לצפות שאדם סביר לא ידאג לעצמו ללינה, וכי "חברת התעופה צפתה את העובדה שבעצם ביטול הטיסה יהיו נוסעים שלא יקבלו את מלוא התמורה בגין המלונות שהוזמנו".

השופט גם הדגיש כי בני הזוג עשו ניסיון להקטין את הנזק כאשר ביקשו לדחות את השהייה. נקבע כי חברת התעופה תשלם לבני הזוג את עלות ביטול המלון, בגובה 8,786 שקל.

משמעות הפסיקה: חברת תעופה מחויבת לשלם עבור נזק שנגרם גם אם היא פטורה מהפיצוי הקבוע בחוק, לנוכח המלחמה. 

מספר תיק: 39460-11-24

בעלת דירה בקומה האחרונה בבניין מגורים ברחובות סבלה במשך שנים מרטיבות מגג הבית המשותף בשל ליקוי באיטום. נציגות הבית המשותף הכירה באחריותה לליקוי וביצעה איטום עם קבלן שהעניק אחריות. האיטום לא היה טוב, והיא המשיכה לסבול מרטיבות.

כאשר בעלת הדירה ביקשה למכור את דירתה, היא פנתה לאנשי מקצוע וקיבלה הצעות מחיר. ועד הבית דחה את בקשתה לשלם בגלל תקופת האחריות של הקבלן המקורי שעוד הייתה בתוקף. התובעת התקשרה עם חברה שביצעה את האיטום, שילמה כ־58 אלף שקל ותבעה את ועד הבית.

המפקח על המקרקעין ברחובות, ברק ליפשיץ, דחה את התביעה בחודש שעבר. הוא ציין כי לפי חוק המקרקעין בעל דירה רשאי לדרוש מהנציגות שתבצע כל תיקון ברכוש המשותף שאי־ביצועו עלול לפגוע בדירה. דרך המלך היא פנייה לוועד הבית בדרישה לתקן את הליקוי, ואם הנציגות מסרבת, הדייר יכול לפנות למפקח לצורך הכרעה בסכסוך.

לצד זאת, בית המשפט הכיר בחריג לכלל, אם מתקיימים תנאים מסוימים לכך שבעל הדירה יתקן על חשבונו ויתבע שיפוי מהוועד.

המפקח ליפשיץ קבע כי בעל הדירה יבצע על חשבונו תיקון ויקבל שיפוי מהוועד רק במקרים חריגים כאשר נקבעו שישה תנאים בפסיקה. נקבע כי רק ארבעה מתוך ששת התנאים מתקיימים במקרה הנוכחי. התנאים שכן התקיימו הם: הליקוי הוא ברכוש המשותף אשר מוטל על הוועד לתקנו; נעשתה פנייה מוקדמת לוועד שסירב; הליקוי תוקן על־ידי בעל הדירה בצורה ראויה; ועלות התיקון סבירה.

לצד זאת, נקבע כי לא הוכח הצורך הדחוף בתיקון ולא הוכח הנזק המהותי שייגרם אם התיקון לא יבוצע באופן מיידי, שכן הרטיבות קיימת שנים. המפקח ליפשיץ קבע כי רצון למכור את הדירה לא מהווה צורך דחוף. גם לא הוכח כי אי־ביצוע התיקון יפגע ביכולת לעשות שימוש בדירה.

משמעות הפסיקה: דרישת שיפוי מצד בעל דירה ששילם עבור תיקון שוועד הבית אמור לשלם הוא חריג ויאושר רק בתנאים קפדניים. 

מספר תיק: 3/387/2023