חיילים אוקראינים בסמוך למחוז קורסק ברוסיה / צילום: Reuters, Viacheslav Ratynskyi
העולם הביטחוני כולו פונה לתחום הבלתי מאוישים, אך מהפעילות הנוכחית של ארה"ב בכל הענפים ניכר כי היא פועלת להיות מובילה טכנולוגית במשימות מרשימות, בהן הפעלת לייזר או פעילות תת־מימית לטווחים ארוכים; בישראל, שתי חברות מקומיות מודיעות על הסכם שיתוף־פעולה בתחום הרחפנים; ולא הרחק מישראל, איחוד האמירויות ביצע צעד משמעותי בדרך לרכישת מטוסי קרב מתקדמים מקוריאה הדרומית. על כל זאת ועוד בפינת התעשיות הביטחוניות השבועית של גלובס.
● גרמניה משנה את התפיסה הצבאית, ושתי ישראליות ירוויחו במיוחד
● המכה הכפולה מארה"ב שבדרך לחברות הביטחוניות הקטנות
● צרפת מתקרבת לספק 30 מטוסי קרב לשכנה של ישראל
שיתוף־פעולה כל־ישראלי לשילוב רחפנים בהגנה מפני רחפנים
חברת ההגנה מפני רחפנים סנטריקס פתחה בשיתוף־פעולה עם חברת הרחפנים אקסטנד, שבמסגרתו הרחפנים ישולבו כחלק מסל המענים שיוכל המשתמש להפעיל בעת זיהוי רחפן זר.
המטרה בשיתוף־הפעולה הכל־ישראלי היא ליצור סינרגיה של יכולות מוכחות בעולם שבו הרחפנים הופכים לסכנה משמעותית: בין אם מדובר בכאלה צבאיים בייעודם המקורי, ובין אם מדובר בכאלה אזרחיים שלעתים יש נטייה להשתמש בהן למשימות ביטחוניות, כדוגמת DJI או אוטל.
החיבור של אקסטנד עם סנטריקס מתרחש כארבעה חודשים לאחר שהחברה, העוסקת בייצור אמצעים אוטונומיים מבוססי בינה מלאכותית ורחפנים טקטיים, זכתה בחוזה בשווי 8.8 מיליון דולר עם משרד ההגנה האמריקאי לאספקת רחפנים לתקיפות מדויקות. רחפן ה־FPV של אקסטנד מהווה את המערכת הראשונה שארה"ב אישרה בקטגוריה של רחפנים חמושים הפועלים בתוך ומחוץ למבנים, תוך שימוש בבינה מלאכותית.
העסקה התקבלה לאחר שנתיים של פיתוח בשיתוף משרד ההגנה האמריקאי, ותוך שהרחפן הוכיח את יכולותיו בעת שימוש נרחב בצה"ל.
החברה מייצרת ומספקת כיום כ-100 רחפנים מדי שבוע למערכת הביטחון הישראלית, ואלה מופעלים בלבנון וברצועת עזה. לפני כניסה למנהרה או לבית, הלוחמים שולחים את הרחפן כדי לסרוק אחר מחבלים.
כעת החברה עובדת על ייצור כטב"מ לטווח רחוק שמיועד ליירט כטב"מים גדולים מסדרת שאהד של איראן.
ארה"ב פונה להשקעות אסטרטגיות ביכולות תת־מימיות בלתי מאוישות
בפנטגון החליטו לפנות לחברות מסחריות במטרה לאתר כלים צוללים בלתי מאוישים (כצב"מים) שמסוגלים לשאת מטענים גדולים לטווחים שרחוקים יותר מ־1,000 מייל ימי (כ־1,850 ק"מ). "אמצעי הכצב"מים הנוכחיים מציגים מגבלות בטווח ובכושר הנשיאה, ומגבילים את היעילות במתארים מבצעיים מסוימים", הסבירו בסוכנות החדשנות הביטחונית האמריקאית (DIU).
הכצב"מ שאותו מחפשים האמריקאים נדרש להיות מסוגל לשאת מטענים בגדלים שונים, להיות מסוגל לשאת מערכת איסוף ומודיעין, ולפעול בסביבה נטולת GPS. בד־בבד, בוושינגטון דורשים שהכצב"ם יוכל לפעול בעומק של 200 מטרים באופן אוטונומי. "הממשל מבין כי חברות כנראה לא יוכלו לעמוד בכל הספציפיקציות, אבל מעודד חברות להציג כולות שעומדות באחדים או יותר מהם", נמסר.
לצד זאת, חברה אמריקאית שהציגה יכולת מרשימה חדשה היא ג'נרל אטומיקס, עם מערכת לייזר אוויר־אוויר חדשה למל"ט MQ -9 B "סיגרדיאן". עבור הלייזר, המל"ט נושא עמו מערכת סוללות ייעודית שמספקת לו את האנרגיה, עבור קרן בהספק 25 קילו־וואט. עם עוצמה כזו המל"ט יהיה מסוגל, לדוגמה, ליירט חימושים משוטטים של האויב - אתגר נפוץ בשדה הקרב המודרני.
גרמניה תספק לאוקראינה מערכות סובייטיות
משרד ההגנה של גרמניה מתכנן לספק לאוקראינה 120 טילי כתף להגנה אווירית מדגם 9 K 38 "איגלה", שייצרה ברית־המועצות בשנות ה־80. ברלין אומנם סיפקה לקייב עד עתה סיוע בתחומים שונים מאז תחילת הפלישה הרוסית, אבל המערכת הזו לא הייתה אחת מהן.
9 K 38 איגלה היא מערכת טילי כתף מונחית אינפרא אדום שמיועדת ליירוט מסוקים וכטב"מים בטווח עד 5.2 ק"מ ובגובה של עד 3.5 ק"מ.
השיקול באספקת המערכות הללו הוא התגברות מתקפות החימושים המשוטטים הרוסיות בסביבה אורבנית, שבה נדרש מענה לטווחים קצרים. מעבר לכך, איגלה נותן מענה טוב לכוחות מתמרנים, הוא מוגן יחסית מלוחמה אלקטרונית, וניתן להפעיל אותו בשיטת "שגר ושכח". לפי הערכת "ארמי רקוגנישן", גרמניה מחזיקה באיגלה מאז האיחוד עם גרמניה המזרחית.
מנגד, רוסיה מחזקת את היכולות הארטילריות שלה עם הגדלת הטווח של מערכת TOS-2 "טוסוצ'קה" ל־15 ק"מ, מ־12 ק"מ קודם לכן. המערכת הזו משגרת רקטות תרמובריות 220 מ"מ, כשהגדלת הטווח התבצעה באמצעות ייעול השימוש בדלק והקטנה של ראש הקרב התרמובארי.
פצצה תרמובארית מפזרת חלקיקים דליקים באוויר, כולל מתכות קטנות כמו מגנזיום ואלומיניום, כך שכמה שניות אחרי הירי נוצרת הצתה של ההדף.
הודו תרחיב את חיל האוויר עם מטוסים צרפתיים
בצל האיום הסיני ושיתוף־הפעולה הביטחוני הנרחב של בייג'ינג עם פקיסטן, הודו מתכננת להגדיל את צי מטוסי רפאל שלה ב־40 יחידות נוספות - ל־76 מטוסים בסך־הכול. במסגרת הרצון לעשות את התהליך מהר ככל הניתן, בחרו בניו דלהי לפנות לפתרון המוכר מתוצרת צרפתית, על פני בחינת מטוסי קרב אחרים - אף שהתחרות העולמית שוקקת בעת הנוכחית.
התקווה ההודית היא שהרחבת הצי הקיים מתוצרת דאסו הצרפתית תרתיע את פקיסטן, שמצידה החליטה לרכוש מטוסי J-10 מסין.
מטוסי רפאל מסוגלים להגיע למהירות של 1.8 מאך ולפעול בטווח של עד כ־1,850 ק"מ. מבחינת היכולות ההתקפיות, ברפאל ניתן להשתמש, בין השאר, בטילי אוויר־אוויר מדגם "מטאור" לטווח של יותר מ־150 ק"מ, או טילי שיוט מדגם סקאלפ.
רכש מטוסי רפאל מדור 4.5 משקף כי הודו רחוקה מעצמאות בתחום האווירי, אבל ביכולות תעשייתיות כמו פגזים היא מצליחה מאוד. לפי דיווח של רויטרס, היא מצליחה למכור פגזי 155 מ"מ במחירים שנעים בין 400-300 דולר - עשירית מיריבותיה בשוק. היקף ייצור הפגזים שמאפשר מחיר שכזה משקף חלק מהתוכנית של ראש הממשלה נרנדרה מודי להכפיל את היצוא הביטחוני ל־6 מיליארד דולר ב־2029.
איחוד האמירויות רוצה לחזק את חיל האוויר בעזרת קוריאה הדרומית
איחוד האמירויות וקוריאה הדרומית חתמו על הצהרת כוונות בדבר שיתוף־פעולה בתחום מטוסי הקרב, כשבמרכז נמצא מטוס KF-21 מדור 4.5 שקוריאה הדרומית מפתחת וצפוי להפוך למבצעי בשנה הבאה. על הצהרת הכוונות חתמו מפקדי חילות האוויר של שתי המדינות, מייג'ור גנרל רשיד מוחמד אל־שמסי האמירותי וגנרל לי יונג־סו הדרום־קוריאני.
את המטוס החדש מייצרת ומפתחת התעשייה האווירית הקוריאנית (KAI), כשההסכם יאפשר לאנשי חיל האוויר האמירותי לבקר ביחידות דרום־קוריאניות שמפעילות את KF-21 בשלב הנוכחי.
העניין של אבו דאבי במטוסי הקרב הדרום־קוריאניים החדשים החל לפני כשנתיים, כששיתוף־הפעולה בין הצדדים כבר כולל עסקאות של ממש בתחום ההגנה האווירית.
קוריאה הדרומית משתמשת בשיתופי־פעולה עם מדינות וחברות ממדינות אחרות כדבר שבשגרה. כך, לאחרונה החליטה חברה האנווה המקומית לחתום על הסכם עם WB אלקטרוניקס הפולנית להקמת מיזם משותף לייצור טילים למערכת הרקטות "צ'ונמו" על אדמת פולין. המפעל של החברה שבה האנווה תהיה בעלים של 51% יספק טילים מונחים מדגם CGR-80 למערכת הומאר-K, הגרסא הפולנית למערכת צ'ונמו.