תמרור האטה על כביש עירוני בתל אביב / צילום: שלומי יוסף
תאונת דרכים קטלנית אירעה השבוע בדרך נמיר בתל אביב כשמעיין אמיר ז"ל, שרכבה על קורקינט, נפגעה ממשאית. זהו עוד סיפור שממחיש את המציאות הטרגית בכבישים בערים שלנו. בין הדרכים להתמודד עם תאונות הדרכים הקטלניות הללו, ערים ומדינות רבות בעולם אימצו את חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים שכולל את הורדת המהירות באופן דרסטי ברחובות רבים, בתל אביב הגיעו לשיא של רחובות ממותני תנועה אבל גם בה יש עוד הרבה עבודה כדי להבטיח חיים בטוחים.
● פודקאסט | משקיעים בנדל"ן בחו"ל? ייתכן שתצטרכו לשלם מסים גם בישראל
● רשות המסים חושפת: בכמה עלו מחירי הדירות שקנו משקיעים
ובעוד שמספר ההרוגים בתאונות דרכים מגיע לשיא של כ־20 שנה, וחלה עלייה גם במספר הפצועים קשה בתאונות דרכים בכל הארץ - בתל אביב אכן חלה ירידה עקבית במספר הנפגעים. אם ב־2021 נהרגו בעיר 20 בני אדם בתאונות דרכים, 203 נפגעו קשה ו־1,485 נפגעו קל, ב־2024 המספרים ירדו כך שנהרגו 14, 189 נפצעו קשה ו־513 נפצעו קל. זאת בזמן ש־2024 הייתה שנה מדממת במיוחד מבחינת נפגעים בתאונות דרכים בכל הארץ.
בעיריית תל אביב אומרים שב־72% מרחובות העיר הנסיעה כבר מוגבלת ל־30 קמ"ש, והתוכנית היא להרחיב בהרבה את שטח הרחובות הממותנים. בימים האחרונים הצטרפו שלושה רחובות בצפון העיר למיתון התנועה. וזוהי רק ההתחלה: פרט לכ-20 צירים מרכזיים בעיר שבהם תישמר רמת מהירות גבוהה, ביתר הכבישים המהירות תיחתך ל־30 קמ"ש.
הדרכים של העירייה לעשות זאת מגוונות, ותמרור וצביעת הכביש הם רק אמצעי אחד. בעיריית תל אביב מדגישים שהם מחזקים את האטת התנועה ברחובות גם באמצעות שינוי פני הדרך - הרחבת שבילי אופניים על חשבון הכבישים מחייבת נסיעה איטית יותר. בנוסף משתמשת העירייה גם בפסי האטה.
14 מטר לעצירה במקום 27 מטר
מחקר של הרלב"ד מ־2020 מצא כי למהירות משמעות רבה בנסיעה בתוך הערים, כך שעלייה של חמישה קמ"ש במהירות הממוצעת בטווח של 30־40 קמ"ש צפויה להוביל לעלייה של 70% בתאונות דרכים קטלניות
במילים פשוטות, מהרגע שנהג מזהה סכנה ועד שהוא לוחץ על דוושת הבלם חולפת כשנייה אחת בממוצע, והמרחק בין הלחיצה על דוושת הבלם לבין עצירת הרכב נקבעת על ידי מספר משתנים ובהם מהירות הנסיעה. כך במהירות של 30 קמ"ש הרכב יעצור לחלוטין לאחר 14 מטר, ובמהירות של 50 קמ"ש העצירה תתרחש רק לאחר כ־27 מטר.
לכן, החל משנות ה־70 החלו ערים ומדינות בעולם בפעולות למיתון תנועה. בישראל אפילו נכתבו הנחיות תכנוניות לשם כך, אבל בפועל במרבית מרכזי הערים שנבנו לאחר קום המדינה הכבישים רחבים וכלי הרכב נוסעים בהם במהירות גבוהה.
נציין כי מיתון התנועה הוא חלק נכבד מהתוכנית הלאומית לבטיחות בדרכים, יחד עם חיזוק אכיפה, חינוך ושינויי תשתית. אלא שהתוכנית לא תוקצבה מעולם, ולא יצאה לפועל.
"מרגש לראות שהציבור תומך בהאטת המהירות"
מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב לענייני תחבורה, אמרה לגלובס ש"בתוכנית המתאר נקבע שאזור מרכז העיר יהיה ממותן תנועה ועשינו את זה. זה שיפר את רמת הבטיחות ותל אביב חווה ירידה בהיקף התאונות. לאחר מכן, החלטנו להרחיב את זה לשכונות נוספות".
לדבריה, "לאחרונה קיימנו בשכונות צפון העיר - הדר יוסף, נווה שרת ורמת אביב - תהליך של שיתוף ציבור, הקמנו אוהלי הידברות והיה מרגש לראות כמה הציבור תומך בהורדת מהירות התנועה. קיבלנו גם הרבה פידבקים מהתושבים איפה צריך לעשות עוד. צפון העיר נתפס כאזור מנותק מהמרכז, שאורח החיים בו שונה ומבוסס על כלי רכב, גילינו אוכלוסייה שמברכת על הליכתיות".
לדברי להבי, לא מדובר בצעד בודד אלא בחלק מחזון של אפס הרוגים בתאונות דרכים. "הדרך לחזון הזה מתחילה במיתון תנועה", היא אומרת, "אנחנו לומדים ממה שהצליח בעולם ולא מנסים להמציא את הגלגל, ואנחנו צריכים את עזרת המדינה לסמכות אכיפה על מהירות הנסיעה - על מנת שנוכל להפעיל אמצעים דיגיטליים. כרגע הסמכות נתונה רק למשטרה".
"יותר הרוגים ופצועים מכל מלחמות ישראל"
ד"ר יודן רופא, מרצה בכיר לתכנון עירוני באוניברסיטת בן גוריון בנגב, ליווה את כתיבת ההנחיות לאזורי מיתון תנועה בתחילת שנות ה־2000. לדבריו, "העולם כבר התקדם. בצרפת ובבריסל למשל, מדברים על אזורים עירוניים שלמים שבהם התנועה ממותנת למעט כמה צירים בודדים שיש בהם מעט הולכי רגל, וגם שם מורידים את מהירות הנסיעה. בישראל, לעומת זאת, עברו יותר מ־20 שנה מאז כתיבת ההנחיות, אך לא נעשה דבר בנושא הזה על ידי משרד התחבורה".
לדבריו, "תל אביב היא העיר היחידה שפועלת בנושא באופן עקבי, אבל היא נהנית מזה ששטח גדול ממנה נבנה לפני קום המדינה וזה יותר קל לביצוע לעומת ערים שנבנו בפרדיגמה מודרניסטית שבהן הרשת לא מספיק מפותחת ורוב התנועה - והסכנה - היא על הדרכים העורקיות שהן מאוד רחבות ובלי הרבה פעילות עירונית ובתנאים כאלו זה יותר קשה לביצוע.
"מהבחינה הזו אנחנו לא דומים לאירופה, אבל במשך שנים לא עשינו שום דבר, וגם עם המעט שעשינו לא בדקנו את התוצאות. אין לנו שיטות פעולה ודרכים להתמודד עם האזורים האלה, והתוצאה היא יותר הרוגים ופצועים מכל מלחמות ישראל גם יחד".
מחקרים מצאו שמהירות הנסיעה של הנהגים מוגבלת בפועל לא באמצעות תמרורים, אלא באמצעות תכנון - כבישים רחבים ופנויים מעודדים נסיעה מהירה גם אם המהירות החוקית בהם נמוכה, ואילו כביש צר יכפה נסיעה איטית.
לרופא יש ביקורת בעניין זה: "בפועל, לרוב מיתון התנועה מתבטא בתמרור ולעיתים בהוספת פסי האטה ויש צורך לפעול יותר גם באמצעות שינויים גיאומטריים ושיפור המרחב הציבורי. גם באזורים המסומנים כממותנים, הרחובות הראשיים לא תמיד ממותנים ועדיין אפשר לנסוע בהם מעל 50 קמ"ש".