מוצב צה''ל ליד חניתה. ''איש לא מבטיח שלא יהיה עוג כשל מודיעיני'' / צילום: Reuters
"שאלו אותנו מה האדריכלים מבינים בביטחון, אבל אדריכלים רגילים לקבל חידה מרחבית ולפתור אותה - בשביל זה הם לומדים את מה שצריך ללמוד לכל פרויקט, בין אם זה בית חולים, מוזיאון או בית מגורים", מספר האדריכל תמיר מנצור־כרמל. הוא, ביחד עם התאחדות האדריכלים וכתב העת "מערכות", יזמו תחרות לתכנון מוצבים צבאיים חדשים עבור צה"ל.
● ראיון | דירות שמוכנות עכשיו, עם ממ"ד: הנדל"ניסט שממפה את המגמה החדשה בשוק
● ראיון | "אין בי פחד": הנדל"ניסט שבנה כבר 4,500 דירות מנתח את השוק
מנצור־כרמל מכיר את עניין המוצבים מקרוב, כיוון שהוא רס"ן במילואים, שהיה עד לפני כמה חודשים מ"פ בחטיבת שריון. "במשך שנים אני חושב איך בונים מוצבים בגבול, ולפני כמה שנים גם כתבתי מאמר למערכות והצעתי להקים חיל הגנת גבולות - עוד לפני שהקימו אותו", הוא מספר. "כתבתי שהם צריכים להיות מוגנים יותר, אבל זה נשאר בצד. כתבתי אז משום שבכל פעם שבאתי למילואים, ראיתי איך הכול מוזנח ומזמין התקפה".
ב־7 באוקטובר גויס מנצור־כרמל למילואים, ורק אחרי שלושה חודשים התפנה להתעמק במה שקרה. "ראיתי את הכתבה ששודרה בתוכנית עובדה על מוצב פגה, והבנתי שהחיילים נהרגו שם בגלל איך שהמוצב היה בנוי" הוא מספר. "ויותר מזה, שאם המוצבים היו בנויים טוב יותר, החיילים היו יכולים להיות פנויים גם להגן על האזרחים.
"ככה התחלתי לגלגל את העניין עם התאחדות האדריכלים. פנינו לאלוף במיל' גיורא איילנד, כי ראיתי שגם הוא כתב על זה, ולמפקד המכללות הצבאיות - הגוף שמכשיר מרמת מ"פ עוד אוגדונר ותפקידו גם להפיץ ידע צבאי.
"המטרה של התחרות שלנו היא להשפיע על מה שצה"ל יעשה בשנים הבאות כדי שיהיו מוצבים טובים יותר, שיוכלו להגן על החיילים יותר טוב".
תנאים בסיסיים לחיילים
במסמכי התחרות הוגדרה המשימה כך: "הצעת תכנון לטיפוס בניין חדש - המוצב הישראלי, אשר ישמש כמורה הדרך לתכנון מוצבים בישראל, תוך התאמה מקומית לתנאי התבליט, התכסית, האויב, ומזג האוויר בגזרות השונות".
למשתתפים בתחרות הוכנה פרוגרמה למה שצריך לכלול מוצב:
1. תפקוד תחת התקפה: בלימת האויב, מניעת חדירה ושמירה על שליטה בנתיבי גישה; המשך תפקוד גם אם חלקים ממנו נכבשים; הגנה מאש תלולת מסלול (רקטות, פצמ"רים), שטוחה (נשק קל), טילי נ"ט, רימונים ושריפות; עמדות שמאפשרות ירי אפקטיבי גם תחת אש; מכשולים וכניסות מאובטחות לעיכוב אויב; יכולת קיום עצמאית בנתק של מספר ימים (ללא חשמל/סיוע חיצוני).
2. חיי שגרה: תנאים בסיסיים לחיילים: לינה, מקלחות, שירותים, חדר אוכל, מטבח, מחסנים, משרדים, חמ"ל, אזורי פנאי ומסדרים; פתרונות לוגיסטיים: מים, חשמל, פינוי אשפה ואספקה גם במצב חירום; התאמה מגדרית מתוך הנחה שיהיו במוצב חיילות לצד חיילים.
3. השתלבות בנוף: תכנון שמכבד את הסביבה והנוף; שימוש בטכנולוגיות ובחומרים ירוקים.
4. יעילות, חיסכון ותחזוקה: תכנון חסכוני שיאפשר שכפול המוצב ללא עומס תקציבי, הפרדה בין טבעת מבצעית (מבוצרת) לטבעת מנהלתית (פחות). תחזוקה קלה ותיקון מהיר לנזקים. בין היתר דרושים מקומות חניה לרק"מ, לטנקים ולכלי רכב רגילים, ואיך חיים בתוך המוצב עצמו
"לא צריך להמציא כלום"
"המטרה היא לייצר שיח ציבורי ולהביא רעיונות חדשים", אומר מנצור־כרמל. "אפשרנו גם למי שלא אדריכל להצטרף לצוותים, כי אשמח מאוד שגם מילואימניק שעשה 200 ימי מילואים יצטרף לצוות ויביא את זווית הראייה שלו.
"איילנד אומר שיש בעיה תרבותית בצה"ל בבניית מוצבים ותכנון שלהם, ושצריך שינוי פרדיגמה. אני מקווה שנקבל הצעות טובות ונוכל לעשות תערוכה יפה, ושאנשי הצבא יקבלו ראייה קצת אחרת.
"עם כל הכשלים הרבים שהיו ב־7.10, אם היו מוצבים שבנויים כמו שצריך, המתקפה הייתה נבלמת עם הרבה פחות הרוגים, בטח הרבה פחות הרוגים אזרחיים. איש לא מבטיח שלא יהיה עוד כשל מודיעיני, אבל מוצב שבונים אותו נכון יחזיק 50 שנה.
"לא צריך להמציא הרבה, אפשר ללמוד מההיסטוריה ומהעולם. בכל העולם העמדות ממוגנות, והלוחמים יודעים שגם אם יש ארטילריה על המוצב הוא מוגן. זה בנוי על אלפי שנות ידע.
"הפיזיקה היא אותה פיזיקה, גם אם יורים קליע ולא חץ. צריך עמדה עם תקרה כבדה שהלוחם יהיה מוגן בה ויוכל לירות ממנה. התרגולת הצה"לית הייתה שבמקרה של ירי רצים למיגונית או לבונקר, ואז הלוחמים נמצאים בפנים ולא יודעים מה קורה בחוץ ובינתיים האויב כבר בשער המוצב.
"אחרי ה־7.10 הציבור למד שלא לסמוך על הצבא בעיניים עצומות אלא לחשוב עצמאית. ענייניות מנצחת אגו. כולנו משקיעים בזה מהזמן האישי שלנו כדי לעזור ללוחמי צה"ל".
"אין תפיסה מרחבית"
אורנה אנג'ל, יו"ר התאחדות האדריכלים ובוני ערים בישראל: "דווקא עכשיו, כשאנחנו עדיין מלקקים את הפצעים של ה־7 באוקטובר, ברור יותר מתמיד עד כמה התכנון - או היעדרו - גובה חיי אדם. התאחדות האדריכלים בחרה להרים את הכפפה ולתמוך בתחרות הזו מתוך תחושת אחריות מקצועית ולאומית. תמיד משאירים את האדריכלים מחוץ לחדר כשמדובר בביטחון, אז החלטנו להיכנס בדלת הראשית.
"במציאות של הפקרות מתמשכת מצד המדינה, כשאין תפיסה מרחבית כוללת לביטחון או לשיקום, אנחנו מאמינים שתכנון נכון יכול וצריך להציל חיים. לא מדובר בשאלה מיליטריסטית, אלא אנושית, מוסרית ותכנונית".