יירוטים של שיגורים מאיראן במרכז הארץ / צילום: ap, Leo Correa
איראן מאתגרת בימים האחרונים את מערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי של ישראל בכמויות חסרות תקדים של מאות טילים, ורק עשרות בודדות פגעו. ניתן רק לשער עד כמה היה קשה הרבה יותר למדינת ישראל לנהל מלחמה כוללת מול איראן - ללא יכולות ההגנה האווירית. אם כך, מהן המערכות שמפעילה ישראל, כמה יקרים היירוטים השונים והאם מערכת הלייזר "מגן אור" תגן מפני טילים בליסטיים? גלובס עושה סדר.
● פרשנות | "צינור החמצן" של האנרגיה העולמית: איראן אוחזת בכלי מסוכן
● מטוסים משנות ה-70: חיל האוויר האיראני הוא מהחלשים באזור
מהן מערכות ההגנה האווירית של ישראל?
מערך ההגנה האווירית הישראלי הוא מהטובים והמגוונים ביותר בעולם, ומתבסס על הגנה רב־שכבתית במטרה להתמודד עם מגוון איומים. לדוגמה, רקטה קצרת־טווח שמשגר חמאס מבצעת קשת נמוכה יותר ובעלת מהירות נמוכה יותר מאשר טיל בליסטי שמשגרת איראן. הרב־שכבתיות מתבססת על מערכות חץ 3 וחץ 2 מתוצרת התעשייה האווירית בשכבות העליונות, ועל קלע דוד וכיפת ברזל מתוצרת רפאל בשכבות הנמוכות.
מערכות חץ 3 וחץ 2 מיועדות ליירוט טילים בליסטיים, כאשר ההבדל הוא שחץ 3 מיועדת ליירוט מחוץ לאטמוספירה ואילו חץ 2 לתוך האטמוספירה. השאיפה ליירט מחוץ לאטמוספירה ובאופן כללי לבצע יירוטים גבוהים ככל הניתן, היא הרצון להרחיק את האיום מהמדינה. קלע דוד היא מערכת ליירוט רקטות וטילים לטווח בינוני־ארוך וכן טילי שיוט, באמצעות מנגנון Hit to Kill. המערכת כוללת טיל מיירט דו שלבי, המתמרן במהירות, שבחרטומו מותקנות שתי מערכות איכון והכוונה - מכ"ם וחיישן אלקטרו אופטי.
בעקבות ההצלחה של קלע דוד החל צה"ל בחודש מאי את תהליך ההפרשה של מערכות הפטריוט המיושנות שלו, בעלות השם הישראלי "יהלום". מדובר במערכת הוותיקה ביותר במערך ההגנה האווירית, כאשר שורשיה טמונים במסע של ראש הממשלה דוד בן גוריון לארה"ב ב־1962, שם קיבל מהנשיא ג'ון קנדי חמש סוללות של מערכת "הוק" במתנה. הפטריוט הוא מערכת משודרגת של אותה הוק.
לקלע דוד יש יתרון מהותי שהוא היותה מערכת ארצית, בניגוד לפטריוט שמתבסס על סוללות שמכסות אזור מסוים כמו, למשל, כיפת ברזל. ואם בכיפת ברזל עסקינן, אז היא מיועדת לאיומים רקטיים בטווח של עד 40 ק"מ. בניגוד למערכות האחרות היא אינה מערכת Hit to Kill. קרי, הטילים המיירטים (טמי"ר) לא פוגעים באיום כדי להפיל אותו, אלא מתפוצצות לידו.
מהי המערכת האמריקאית שמוצבת בארץ?
ארה"ב העבירה לפריסה בישראל בחודש אוקטובר את מערכת THAAD (ראשי תיבות של "יירוט בגובה רב"), שפיתחה חברת לוקהיד מרטין. המערכת מיועדת ליירוט טילים בליסטיים, ופוגעת ישירות באיומים כדי ליירט אותם ("Hit to Kill").
ה־THAAD, בדומה לקלע דוד, הוא בעל יכולות תמרון - ובמקרה האמריקאי אף מסוגל להתמודד עם שברי יירוט משמעותיים. את המערכת מפעילה סוללה אמריקאית שמתורגלת בתפעולו.
כמה יקרים היירוטים השונים?
יירוטים של טילים בליסטיים יקרים משמעותית מכאלו של רקטות או כטב"מים, אך כמובן זולים ביחס להרס שהם עלולים לגרום מפגיעה ישירה. עלות יירוט של חץ 3 מוערכת ב־2 מיליון דולר, חץ 2 ב־1.5 מיליון דולר, קלע דוד ב־700 אלף דולר וכיפת ברזל ב־30 אלף דולר. בדומה לכלל תחומי הביטחון, העלויות של המערכות מתוצרת ארה"ב גבוהות בהרבה.
כשמופעלות מערכות אמריקאיות עם כוחות אמריקאים, אז ארה"ב היא הגוף המממן. באופן רוחבי, מיירטים מתוצרת אמריקאית נחשבים יקרים יותר מאלו הישראליים. מיירט מדגם SM-6 מוערך על ידי MDAA בכ־3.9 מיליון דולר, מיירט פטריוט פאק 3 עולה 6 מיליון דולר, כשמחיר מיירטים מסדרת SM-3 נעים בין 9.6 מיליון דולר ל־27.9 מיליון דולר.
לפי דוח "עלויות המלחמה" שפרסמו באוניברסיטת בראון, בשנה הראשונה של חרבות ברזל השקיעה ארה"ב סכום חסר תקדים של 17.9 מיליארד דולר בסיוע צבאי לישראל. במקביל, הדוח שנחשף בסוכנות AP מצביע כי 4.86 מיליארד דולר נוספים הושקעו בפעילות המוגברת של ארה"ב במרחב, כמו, למשל, סיוע בהגנה האווירית לישראל.
האם מערכת הלייזר רלבנטית מול טילים בליסטיים?
מגן אור (באנגלית: Iron Beam ) היא מערכת לייזר רב־עוצמה להגנה אווירית מהקרקע, נגד איומים אוויריים שאינם טילים בליסטיים - בהם רקטות, פצצות מרגמה, כלי טיס בלתי מאוישים, וטילי שיוט. יחידת המו"פ במפא"ת (המינהל למחקר פיתוח אמל"ח ותשתית טכנולוגית במשרד הביטחון) מובילה את הפרויקט יחד עם רפאל, המפתחת הראשית, ועם אלביט.
במאמר "לייזר רב עוצמה ליירוט רקטות וטילים בשדה הקרב העתידי - מצב הפיתוח בעולם ובישראל", שחיברו במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ד"ר יהושע קליסקי ואנה סוקולנקו, הם ציינו כי לטובת יירוט טילים בליסטיים נדרשת קרן לייזר בהספק 3-1 מגה־וואט שתשהה במשך כ־70 שניות על הטיל. לעומת זאת, מגן אור שצפויה להיכנס לשירות מבצעי ברבעון האחרון של השנה, היא בעלת הספק חסר תקדים בקנה מידה עולמית - אולם הוא עומד על 100 קילו־וואט (1 מגה-וואט שווה ל-1,000 קילו-וואט).
במהלך מלחמת חרבות ברזל, הובילו במפא"ת במשרד הביטחון, בחיל האוויר ובחברת רפאל תהליך פיתוח מואץ להפעלת מערכות יירוט חדשות באמצעות לייזר במסגרתו יירטו לוחמי מערך ההגנה עשרות מטרות אויב, בהן כטב"מים. אלו יורטו בשיעורים גבוהים. מגן אור מיועדת להוות מערכת משלימה לכיפת ברזל, כשאת שתיהן יפעילו מאותו קרון שליטה. כיפת ברזל היא מערכת יירוט לאיומים רקטיים בטווח של 40 ק"מ ואילו מגן אור לטווח של עד 10 ק"מ,
אתגר מרכזי בכל לייזר הוא ה"ניחות", כלומר מידת היחלשות הקרן ככל שהיא מתרחקת מהמשגר - ללייזר יש כמה חסרונות, בהם שמזג אוויר מעונן, אביך או ערפל מגבילים את פעילותו ומשפיעים על יעילותו וכן הוא עובד בטור ועובר מטרה־מטרה. יו"ר רפאל יובל שטייניץ צוטט בנשיונל דיפנס מסביר כי מול האתגרים הטכנולוגיים, מגן אור משגרת מאות אלומות זעירות בגודל של מטבע לעבר המטרה. כשמזהים פגיעה של קרן בעזרת השתקפות טלסקופית, עוד אלומות מופנות למטרה - ומיקוד האנרגיה מביא ליירוט מהיר של המטרה.
אילו מערכות הגנה אווירית מוצבות בים?
ספינות סער 6 המתקדמות של חיל הים שבתפקידן העיקרי מיועדות להגן על אסדות הגז אך גם שימשו בשבוע שעבר לתקיפת המורדים החות'ים בתימן, הן בעלות כמה מערכות הגנה. לאורך המלחמה מופעלת בים התיכון ובים האדום מערכת כיפת מגן הימית, שמבוססת על מערכת כיפת ברזל, והיירוט המבצעי הראשון שלה היה באפריל.
כיפת מגן, בדומה לכיפת ברזל, מיועדת לאיומים רקטיים בטווח של עד 40 ק"מ. היא רלוונטית בחלק מהמקרים גם לאיומי כטב"מים, שכן המיירט מתפוצץ לצד הכטב"מ במטרה להסב לו די נזק, כדי שייפול ולא יגיע למטרה. רפאל היא המפתחת הראשית של כיפת מגן, כאשר חטיבת אלתא של התעשייה האווירית פיתחה את מכ"ם "אדיר" הימי. חברת mPrest מפתח תקווה פיתחה את מערכת השליטה והבקרה.
באוגוסט אשתקד ביצעה ספינת אח"י עצמאות ניסוי של המיירט LRAD. במהלך הניסוי שוגרה רקטה מדויקת לעבר מטרה שדימתה "נכס אסטרטגי בים". LRAD הוא אחד מהמיירטים של מערכת ברק מגן (ברק MX). הוא בעל טווח בינוני של 70 ק"מ ויכולת התמודדות עם כמה איומים, בהם: מטוסים, כטב"מים, טילי שיוט, רקטות, וטילי חוף־ים. כמו כן, מעל הים ומעל היבשה, חיל האוויר משתמש ליירוט כטב"מים וטילי שיוט בטילי אוויר־אוויר, שעלות אלו הישראליים מתוכם מוערכת בכ־500-400 אלף דולר ליחידה.
כיצד מחליטים עם איזו מערכת ליירט?
בעת זיהוי האיום במכ"ם נבחנים סוגו, מהירותו וגובהו, ולפי כל אלו - אחת המערכות מופעלות. במסגרת שיתוף הפעולה הבינלאומי, כפי שהשתקף ב־14 באפריל וב־1 באוקטובר, עוד בטרם המטחים האיראניים שהתבצעו החל מאתמול ועד היום, המערכות של מדינות אחרות נועדו לספק יתירות מול מטח רחב היקף, שאין די סוללות או מיירטים ליירט את כולו. במתקפות הנוכחיות ניכר כי שיעורי היירוטים של הטילים הבליסטיים עדיין משמעותיים, אבל עדיין עומדים שני אתגרים מרכזיים בהתמודדות עם המטחים האיראניים: הכמות והמיקוד. מעבר לכך, במתקפות באפריל ובאוקטובר לא טווחו אזורים אזרחיים בהיקפים גדולים כל־כך.