נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap, Alex Brandon
דונלד טראמפ היה עטור ניצחון ביום שבת, או למען הדיוק עטור ניצחונות. בשבוע שעבר הוא קצר אותם מבית ומחוץ. נשיא ארה"ב, בחודש השישי של כהונתו, עומד בשיא כוחו, ומנוי וגמור אתו להעמיק את הכוח ולהוסיף ולקבוע שיאים.
● פרשנות | טראמפ גילה כמה חשובות בריתות צבאיות להמשך הדרך
● פרשנות | כשטראמפ מנבל את פיו, הימין הבדלני באמריקה מצטרף אליו; מחלוקת גוברת בוושינגטון על תוצאות ההפצצה
● פרשנות | טראמפ מציג: איך להרחיב מלחמה ולסיים אותה תוך 72 שעות
בתחילת השבוע הוא סיים מלחמה במזרח התיכון, שהעולם כולו רעד מפני סכנת התארכותה. הוא עשה כן כמעט כלאחר יד, בטלפון נרגז, בציוצים מאיימים, במשפט או שניים במסיבות העיתונאים האין־סופיות שלו.
באמצע השבוע הוא הפך את ועידת הפסגה של ברית נאט"ו למופע הערצה וסגידה לאישיותו. 30 מ־31 שותפותיה של ארה"ב (ספרד הייתה יוצאת הדופן) נענו לו וקיבלו עליהן להגדיל בעשרות אחוזים את הוצאותיהן הצבאיות. מזכ"ל נאט"ו קרא לו "אבאל'ה" (daddy). בתמורה, טראמפ הבטיח להישאר נאמן לאמנת הברית.
בסוף השבוע נרשם מבחינתו ניצחונו הגדול ביותר: בית המשפט העליון קיצץ את כנפיהם של כל בתי המשפט הפדרליים, אשר מיררו את חיי טראמפ מאז השבעתו.
הרוב הימני הגדול בעליון פסק כי כי אין תוקף כל־ארצי מחייב להחלטותיהם של שופטים יחידים. עד כה, החלטה של שופט במדינה אחת הייתה מוּחלת מיד לא רק על מדינתו, אלא על כל 49 המדינות האחרות. מתנגדי טראמפ השתמשו בהליך הזה כדי לנטרל שורה ארוכה של צווים נשיאותיים בעניינים כמו הגירה או פיטורים של עובדי מדינה.
לפי מניין לא מלא, שופטים פדרליים בערכאות מקומיות פסקו 64 פעמים נגד הנשיא. התערבות בית המשפט העליון שמה אפוא קץ לאמצעי היעיל ביותר להגבלת טראמפ.
הניצחון של טראמפ
בין ניצחון לניצחון, נשיא ארה"ב התערב בענייניה הפנימיים של ישראל ודרש שייפסקו מיד ההליכים המשפטיים נגד בנימין נתניהו. זה אותו הנשיא שהודיע בוועידה אזורית בריאד בחודש שעבר כי הוא יסיים את התערבויותיה רבות־השנים של ארה"ב בענייניהן הפנימיים של דיקטטורות צבאיות ושל מלוכות אבסולוטיות.
נראה כי ישראל אינה נכללת בקטגוריה של אי־התערבות, אולי מפני שהיא "שטח־חסות, לא בעלת ברית", כפי שאמר בשבוע שעבר סטיב באנון, יועצו הלא־רשמי רב־השנים של טראמפ, מן הדוברים השנונים ורבי־ההשפעה של הימין הפופוליסטי.
את התערבותו של טראמפ אין מנוס מלקשור במלחמתו שלו נגד מערכת המשפט האמריקאית. ניצחונו בבית המשפט העליון ביום שבת הוא פרי מינוייו. שלושה מתשעת השופטים העליונים חבים לו את מושביהם.
שופטים עליונים ומחוזיים ברמה הפדרלית מתמנים לכל חייהם, ואפשר שחלק מממוני טראמפ עדיין יישבו על המדוכה בעוד 20 או 30 שנה. כל השלושה, לצד שלושה שמינו קודמיו הרפובליקאים, הצביעו לטובת ההחלטה שפטרה את הנשיא מעונשן של הערכאות הנמוכות. היא לא פטרה אותו מהן לחלוטין, אבל הקהתה את העוקץ המכאיב והמסוכן ביותר לשלומו הפוליטי.
הצווים הנשיאותיים שבתי המשפט נטרלו, עיכבו או החלישו, נעשו לחם חוקם של נשיאים אמריקאים בדורות האחרונים. הם מקילים על נשיאים ללא רוב בקונגרס, או על נשיאים קצרי־רוח, להוציא מדיניות אל הפועל ללא חקיקה.
כל הנשיאים האחרונים השתמשו בהם, אבל איש לא הגיע אל שיאו של טראמפ: 116 צווים מאז 20 בינואר. קודמו, ג'ו ביידן, חתם על 44 צווים באותה התקופה, וגם המספר הזה נחשב לחסר תקדים. ברק אובמה חתם רק על 19 צווים. תעשיית הצווים היא ביטוי להיקף שאיפותיו של הנשיא.
הקונגרס לא היה מסוגל לעמוד בקצב כזה אילו התבקש לחוקק את הצווים. הם תקפים כל זמן שהנשיא לא ביטל אותם, וכל זמן שהקונגרס לא החליף אותם. בתי המשפט נדרשים מפעם לפעם להעניק חותם כשרות לצווים. בדרך־כלל העותרים נגדם הם התובעים הכלליים של מדינות, שבהן שולטת האופוזיציה. בזמן כהונת ביידן, תובעים רפובליקאים הם שגררו אותו לבית המשפט. בזמן טראמפ, תובעים דמוקרטיים הם הגוררים. יש תובעים כאלה ב־23 מ־50 המדינות.
מפלילים את השופטים
משרד המשפטים של טראמפ פתח מאבק גלוי נגד השופטים. בחצי המאה שקדמה לטראמפ, משרד המשפטים נהנה מעצמאות ניכרת, ונשיאים נזהרו שלא להתערב במעשיו. לא עוד. טראמפ מינה נאמנים אישיים, מהם כאלה שייצגו אותו באופן פרטי, לכל עמדות המפתח במשרד.
שרת המשפטים, פאם בונדי (תוארה הרשמי הוא "התובעת הכללית") תוקפת יריבים פוליטיים של הנשיא ומעמידה בספק את הלגיטימיות של הליכים משפטיים שננקטו בעבר נגדו, נגד מקורביו ונגד תומכיו. ביום שישי, משרד המשפטים פיטר שלושה תובעים, שהעמידו לדין את פורעי 6 בינואר 2021, הפלישה האלימה למשכן הקונגרס בניסיון לסכל את אישור בחירתו של ביידן לנשיא.
ביום שלישי שעבר קרה דבר נוסף: משרד המשפטים הודיע כי הוא תובע לדין 15 שופטים פדרליים במדינת מרילנד, בגין החלטותיהם להשהות גירוש של מהגרים לא חוקיים, שעניינם תלוי ועומד בבתי משפט של המדינה. הפללת שופטים בגין פסקי דינם היא מהלך שאין לו אח ורע בתולדות אמריקה. דובר משרד המשפטים צייץ: "זה רק המהלך האחרון" של שרת המשפטים "כדי לרסן את הניסיון הלא־חוקי להרחיב סמכויות משפטיות".
מושל מדינת מרילנד, דמוקרט, הגיב: "לאחר שהפר פסיקות משפטיות באופן בוטה, ולאחר שתקף שופטים יחידים באופן אישי, הבית הלבן הופך עכשיו את החוקה על ראשה באמצעות העמדה לדין של השופטים עצמם".
ואומנם, טראמפ מרבה לתאר את השופטים המעכבים את צוויו כ"שמאלנים מטורפים". בתחילת כהונתו השנייה הוא קרא להדיח שופטים כאלה, מה שמצריך את העמדתם למשפט הסנאט. נשיא בית המשפט העליון, השייך לרוב הימני, יצא משתיקתו המסורתית והזכיר לנשיא כי הדרך הבדוקה להתנגד להחלטות שופטים אינה הדחה, אלא ערעור על פסיקותיהם.
המערכה האישית אינה מוגבלת לשופטים. טראמפ התחיל מערכת עונשין נגד משרדי עורכי דין גדולים, המעסיקים יריבים פוליטיים שלו או מעורבים בתביעות נגד ממשלו. אחדים מן המשרדים מנסים מאז לקנות את לבו, למשל באמצעות הצעת שירותיהם בהתנדבות לטובת מטרות שיקבע הבית הלבן.
אין כלל ספק שבעיני טראמפ, תלאות נתניהו בבתי המשפט של ישראל הם הד של תלאותיו שלו; ביטוי של התנכלות מצד אליטה משפטית, הכופרת במנדט האלקטורלי של מנהיג נבחר. ההבדל הוא שהנסיבות מאפשרות לטראמפ להעלות את משפט העליון על נס, בשעה שבישראל שרי ממשלה בכירים מסרבים להכיר בלגיטימיות של בית המשפט העליון.
אבל זה הבדל כמותי, לא איכותי. אכן, לטראמפ ולנתניהו יהיה די הרבה על מה לדבר בפגישתם הממשמשת ובאה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר.