פגיעת הטיל האיראני במפעל בזן. הכל מסובך / צילום: ap, Ariel Schalit
מי שחשב שבעקבות המלחמה יהיה קל יותר להעיף את מפעלי ומאגרי הנפט המזהמים והמסוכנים ממפרץ חיפה - ודאי לאחר שטיל איראני פגע בבזן, הרג שלושה והשבית את המתקנים - שכח כמה הכול מסובך כאן. ובעיקר, כמה מהר השאלה המרכזית תחזור להיות לא "למה הם צריכים לצאת משם", אלא לאן בדיוק נעביר אותם.
● תפתח רובוטים ותנער את הצפון: איך תשנה אנבידיה את ההייטק המקומי
● עשור לסוגיה שפילגה את ישראל: האם "שוד הגז" הפך ל"נס כלכלי"?
● מהיפר־אינפלציה בוונצואלה לפסגת עמק הסיליקון: המסלול הלא צפוי של השותף החדש בהפועל תל אביב
בארץ הנימב"י (תרגום של "לא בחצר האחורית שלי"), שבה מחאות מוצלחות עוצרות כל העת הקמה של שדות תעופה או מתקני כוח, זהו כרגע האתגר הגדול מכולם. נסו לדמיין תושבים ורשויות מקומיות שמגלים שעתיד לקום דווקא לידם מחסן נפט ענק - לפני המלחמה, ועל אחת כמה וכמה אחריה. כמו שאמרו לי השבוע בתסכול בכירים במינהל התכנון, "במקום להתעלות לגודל השעה, המלחמה רק הסיגה אותנו לאחור. אף אחד לא רוצה להיות מטרה חדשה לטילים של מחר". זאת, בשעה שהמלחמה גם הגבירה את המודעות והצורך להחזיק פה עתודות גדולות של נפט ודלק, אם חלילה הנמלים או המפעלים יושבתו במלחמה הבאה (ולו בשביל המטוסים שאמורים לחלץ אותנו ממנה). ולמרות שכל הצדדים מבינים ש"הביטחון האנרגטי" שלנו יתבסס בעתיד על יבוא, ולא על יצור וזיקוק כאן אצלנו, מה שאמור לכאורה לנטרל את החשש הגדול מזיהום.
הבעיה: לאן להעביר את הירושה היפה
היסטוריה קצרה: כבר במרץ 2022 הממשלה אישרה בחגיגיות את החלטה 1231 ל"פיתוח וקידום מפרץ חיפה". כמה טוב ונעים לבשר על פינוי מפעלים לטובת כ-100 אלף דירות ועוד 4 מיליון מ"ר תעסוקה. בהמשך, מינהל התכנון אישר את תוכנית המתאר הרלבנטית - תמ"א 75. ראש המועצה הלאומית לכלכלה, פרופ' אבי שמחון, קרא לסגור את בזן עד 2025. ואגב, אם זה אכן היה קורה, אנבידיה כנראה אפילו לא הייתה חושבת על מקום אחר להקים בו את הקמפוס החדש שלה.
אבל הבעיה כאמור היא לא להוציא את הזיהום מחיפה - אלא לאן להעביר את הירושה היפה הזו. כבר בנספח שצורף לאותה החלטת ממשלה, נכתב שהתנאים להפסקת הפעילות הפטרוכימית כוללים "אישור תוכנית מתאר מפורטת להקמת מתקנים מוגנים לאחסון 550 אלף תזקיקים (בנזין, סולר ודלק מטוסים) בצפון הארץ, הכוללים יכולת ניפוק של 275 אלף טונה בחודש ושאינה נופלת מיכולת הניפוק בבזן כיום וחיבור למערכת פריקה מהים. וכן 300 אלף טונה תזקיקים בדרום או במרכז הארץ".
10 חלופות נבחרו לבדיקה, במטרה להישאר עם 3-4 אתרים בצפון, בדרום ובמרכז. ואז החל הבלגן: רז קינסטליך, ראש עיריית ראשון לציון, דרש במועצה הארצית: "תעזבו כבר את ראשל"צ". קינסליך התרעם בעיקר על חוסר השיוויון - "גם השפד"ן, גם ההגדלה שלו, גם בית העלמין האזורי, גם מתקן עצום לטיפול בפסולת" - כל אלה בראשל"צ. במקביל, גם המלחמה גויסה למערכה: "האזור הזה ספציפית הוא אחד המטווחים וזאת פצצה מתקתקת". שכנו, ראש עיריית יבנה רועי גבאי, האשים את המדינה כי היא "באופן שיטתי, מנדה את יבנה".
בצפון, מהנדס העיר יקנעם מייק סקה שלח התנגדות חריפה ל"תוכנית אשר מסכנת במודע ובאופן ממשי את האזור" ו"אין דוחין נפש מפני נפש, ויש להימנע מהעדפת אינטרסים של חיפה על פני טובת תושביה של יקנעם".
מעט מערבה משם נבחרה מחצבה ישנה בעין איילה, שעל מורדות הכרמל. על פניו, אזור שממילא כבר אינו פנינת טבע, שגם מציע כבר קירות "טבעיים" להגנה. אבל מועצה אזורית חוף הכרמל, יחד עם מועצות מקומיות של פארדיס וזיכרון יעקב, הרימו מחאת ענק וצירפו באחרונה חוות דעת של האלוף במיל' גיורא איילנד, לפיה "המלחמה מדגישה, מעצימה וממקדת בעיות בהליך התכנון והבחירה, החסר בחינת שיקולים ביטחוניים, החיוניים לשרידות מערך תשתית אסטרטגי כזה". בנוסף, הם מזכירים את הקרבה של המחצבה לכביש 4, לאקוויפר החוף, לאסדת לוויתן ולעורק הגז של ישראל.
לא רק שאלה של כוח פוליטי
קשה לדעת איך זה ייגמר, ומתי. זה לא רק הכוח הפוליטי - הערים השונות כבר החלו להפעיל פוליטיקאים בירושלים, אלא שלרשויות מקומיות רבות יש עוד קלף משמעותי בכיס: אם המדינה תציב אצלם את מתקני האחסון, הן לא יקדמו בנייה של שכונות חדשות, ודאי לא בקצב שמבקשת המדינה. סקה כבר התריע כי התוכנית "תביא לפגיעה בהמשך פיתוחה של העיר יקנעם ובמימוש תוכניות מאושרות ומתוכננות".
בינתיים, בחיפה יכולים רק לפנטז על מימוש תמ"א 75 ועל ההדמיות של "מפרץ החדשנות" והקישון הנקי הזורם אל הים. במקום זה, כי ייקח זמן לסיים לריב עם אשקלון, אשדוד, יקנעם וכו', המדינה דווקא הזדרזה לתת לבזן פטור מהיתרי בנייה לשיקום תחנות הכוח במפרץ.
כוכבי השבוע
מצוין: בלעם ואנבידיה מזכירים שאנחנו אימפריה
פרשת השבוע שיקראו השבת בבתי כנסת, בלק, מגלה לנו איך הסתכלו עלינו בשעתו מהצד השני. איך אנחנו נראים בעיני עצמנו כבר למדנו להכיר ביתר הפרשות - נרגנים, מסוכסכים, מפוחדים, אבל מתברר שטיפה ממרחק ראו בעיקר כמה אנחנו חזקים ומוצלחים. מלך מואב מגייס מגה-קוסם לאתר נקודות חולשה, אבל הוא מצליח להוציא רק מילים טובות.
תזכורת לפער הזה קיבלנו גם השבוע. ענקית השבבים אנבידיה, לא מישהי שמונעת מציונות או מאהבת תנ"ך, הכריזה כי תקנה פה קרקע לטובת קמפוס ענק, עוד אחד, עבור 5,000 מהנדסים. מסנטה קלרה שבקליפורניה רואים פה פוטנציאל גדול. ואם אנחנו עסוקים בלא לראות אותו, מזל שיש בחוץ אנשים שעושים זאת מצוין. זה לא אומר שלעולם חוסן, אבל בהחלט יש במה להתגאות. ובלשון בלעם: "עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא. מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵֽל".
בלתי־מספיק: התוכנית האסטרטגית של שר השיכון החדש
שר השיכון חיים כץ נשאר על משמרתו גם השבוע. זה קרה במקרה, רק בגלל שהחרדים החרימו את ההצבעות בכנסת בשל עיכובים בחוק הגיוס וההשתמטות, מה שעיכב את כניסת השר החדש ישראל אייכלר.
אז בינתיים, כץ החליט לסחוט את הלימון עוד קצת. להראות לכולם שהוא לא רק שר תיירות בימים שאין תיירות, אלא גם שר שיכון מוכשר. בהודעה מלאה פאתוס הכריזו במשרד כי "לאחר ששחרר את הפקק הבירוקרטי מהסכמי הגג, שר השיכון כץ הנחה את משרדו לקדם החלטת ממשלה שתסדיר את שוק השכירות, תגדיל את היצע הדירות ותבצע לראשונה תוכנית אסטרטגית רחבת היקף בענף".
מה זה אומר בפועל? בינתיים שום דבר. לא בכדי, היעד שנקבע הרחיק ל-2030, ל"שיווק 40 אלף דירות להשכרה". עד אז, המשבר עם החרדים ייפתר, כץ יחזור למקומו והם יחזרו למשרד לדאוג לאנשי שלומם.