ראש הממשלה בנימין נתניהו והאלוף דוד זיני / צילום: מעיין טואף / לע״מ
הודעת בג"ץ מהיום (א'), לגבי ההסכמות שהושגו בין היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לבין נציגיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לגבי מינוי ראש השב"כ, אולי תוכתר כ"פשרה" - אך בפועל מדובר בנצחון בנוק-אאוט, ואפילו לא בנקודות, של נתניהו על מערכת המשפט ואכיפת החוק.
המחלוקת סביב מינוי מחליפו של רונן בר, שפוטר באופן חסר תקדים מראשות השב"כ, פרצה בעקבות פסק דינו של בג"ץ ממאי האחרון. שופטי ההרכב, בראשות נשיא העליון יצחק עמית, קבעו אז כי פיטורי בר נעשו בניגוד לחוק, וכי נתניהו היה מצוי בניגוד עניינים כאשר החליט על ההדחה. זאת, לנוכח מעורבות השב"כ בחקירות הפליליות נגד יועציו הקרובים של נתניהו, ובהם יונתן אוריך ואלי פלדשטיין, בפרשת ההדלפה של המסמכים המסווגים לעיתון הגרמני "בילד" ובפרשת הקשרים עם קטאר (קטארגייט).
בעקבות פסק הדין, בהרב-מיארה חיוותה את דעתה כי נתניהו מנוע מלמנות ראש שב"כ חדש, וכי עליו להעביר את סמכות המינוי לאחד השרים. ראש הממשלה, בתגובה, הודיע על מינוי האלוף דוד זיני לתפקיד ראש השב"כ, והבהיר כי סמכות המינוי נתונה לו.
עמית היה מוצא עצמו במיעוט?
העתירות לבג"ץ לא איחרו להגיע, ובדיון הסוער שנערך בבית המשפט - על רקע מהומות וצעקות מצד תומכי נתניהו - התייחס נשיא העליון עמית לחקירות נגד יועצי ראש הממשלה. עמית אמר: "ראש הממשלה טוען שמדובר במסע ציד נגדו אישית. אם זה לא ניגוד עניינים, אני לא יודע מה זה ניגוד עניינים. לא רק שראש הממשלה קשר את עצמו, אלא הוא אמר לחוקרים מה צריכה להיות התוצאה - שלא יהיה כלום".
אלא שהשופטים שישבו בהרכב לצידו של עמית נשמעו נחושים הרבה פחות. לאו דווקא לגבי ניגוד העניינים של נתניהו, אלא לגבי המסקנה הנגזרת ממנו. כך, השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ אותתו בדברים שאמרו ובשאלות שהעלו בדיון כי הם נוטים להעדיף את פרשנות נתניהו לפיה הסמכות למינוי ראש השב"כ עודנה נתונה לו, וכי היא גוברת על ההגבלות שהטילה עליו היועמ"שית בשל ניגודי העניינים.
לא מן הנמנע אפוא כי ההבנה מצד עמית שהוא צפוי למצוא את עצמו במיעוט הובילה לכך שבג"ץ בהובלתו סמך את ידו על ההסכמות. הבנה דומה ייתכן שתרמה גם להחלטת הייעוץ המשפטי לחתור למינוי מוסכם.
מענה קוסמטי בלבד לניגודי העניינים
הבעיה היא שהחששות לגבי ניגודי העניינים האופפים את מינוי ראש השב"כ על-ידי נתניהו קיבלו מענה קוסמטי בלבד בהסכמות הללו. הדחייה בת 60 הימים במינוי, המבוססת ככל הנראה על הערכה כי עד אז תסתיים חקירת יועצי ראש הממשלה, לא באמת מנטרלת את ניגוד העניינים מצד נתניהו, אחרי שהאחרון כבר הזדרז להודיע על מינוי זיני בזמן שהחקירות בעיצומן ומתנהלות במלוא הכח.
במילים אחרות, המועמד "הנכון" מבחינת נתניהו כבר אותר, סומן ונבחר במהלך החקירות ותוך התעלמות בוטה מניגוד העניינים ומקביעות בג"ץ והייעוץ המשפטי. הדבר היחיד שישתנה בספטמבר הוא שהחקירות כנראה יסתיימו, ואז ראש הממשלה יוכל לשוב ולקדם רשמית בפני ועדת גרוניס את מועמדו שנבחר בניגוד עניינים.
זהו הישג דרמטי עבור נתניהו, אשר בתחילת הדרך נראה היה כי עומד מול חומה בצורה של התנגדות מערכת המשפט למעורבותו במינוי - ובסופו של דבר קיבל אור ירוק לקדמו, אם רק יתאזר מעט בסבלנות.
בחוות-דעתה אף עמדה היועמ"שית, ובצדק, על כך שהודעת נתניהו, ולפיה זיני לא יעסוק כראש השב"כ בפרשת קטארגייט, אינה מנטרלת את ניגוד העניינים. בייעוץ המשפטי הסבירו כי בחקירות רגישות דוגמת זו, נדרשת מעורבותו האישית של מי שעומד בצמרת הארגון - הן לצורך ביצוע החקירה והן לצורך הבטחת גיבוי ותמיכה לחוקרים. הנשיא עמית הבהיר כי הוא שותף לתפיסה זו.
והנה, כעת, נראה כי הפתרון שהציע נתניהו התקבל במסגרת ההסכמות שזכו לתמיכת בג"ץ. זיני יוכל להיכנס לתפקידו תוך שיוגדר כי אינו רשאי לטפל בקטארגייט, והדבר יעוגן בהסדר ניגוד עניינים שיחול עליו. גם כאן לא ברור מה השתנה מלבד מה שנראה כחשש מפני דעת רוב שהייתה מצדדת בעמדת ראש הממשלה שחור על גבי פסק דין.
גם אם חקירת קטארגייט תסתיים בשבועות הקרובים, ובמיוחד אם ספיחיה או השלכותיה יוסיפו להעסיק את השב"כ מעבר לתקופה זו, אנחנו עלולים להיקלע למצב הכאוטי והבלתי אפשרי שתיארה היועמ"שית, כאשר ראש השב"כ יצטרך להדיר את רגליו מאחת החקירות הרגישות ביותר שניהל השירות מאז הקמתו.
כדאי גם לקחת בחשבון ש"הסדר ניגוד עניינים" איננו תעודת ביטוח. מבלי לחשוד בכשרים, נזכיר רק כי הסדר כזה קיים גם לגבי בכיר אחר שהתחייב שלא לעסוק בנושאים שבהם הוא עלול להימצא בניגוד עניינים. שם הבכיר הוא בנימין נתניהו, ועל מידת יישומו של ההסדר מעידה המציאות שבתוכה אנו חיים בשנים האחרונות.
הפיל שבחדר: ההתאמה של זיני לתפקיד
דבר אחד בטוח: ההסכמות כלל אינן מתייחסות למידת התאמתו של זיני לתפקיד ראש השב"כ. הצדדים אף נמנעים מלנקוב מפורשות בשמו אלא מתייחסות באופן ניטרלי למועמד מטעם ראש הממשלה - למרות שנתניהו כבר הבהיר כי זיני היה ונשאר מועמדו היחיד לתפקיד.
התאמתו של זיני לתפקיד היא הפיל שבחדר. עם כל הכבוד לניגודי העניינים סביב המינוי - החשש האמיתי הוא שלראש השב"כ יתמנה מועמד שאינו מחוייב לערכיו הממלכתיים ולתפקידו ב"שמירת סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו", כפי שהם מעוגנים בחוק השב"כ.
ב"הארץ" פורסם כי זיני התבטא כי "המערכת המשפטית היא דיקטטורה ששולטת בכל המדינה", וכי ראשי השב"כ בשנים האחרונות "התבלבלו": "הם אומרים שהם כפופים קודם כול לחוק, אבל זה לא נכון. הם צריכים לפעול על-פי חוק, אבל הם כפופים קודם כול לראש הממשלה".
אם מוסיפים לכך את הפרסומים ולפיהם שרה נתניהו, אשתו של ראש הממשלה, קידמה את מועמדותו של זיני לתפקיד; את הזיהוי הציבורי של זיני עם הזרם החרד"לי-משיחי; את תצהירו של רונן בר, ולפיו נתניהו ציפה כי ראש השב"כ יפגין נאמנות אישית לראש הממשלה ויפעל נגד פעילי מחאה; וכמובן את השתלבות המינוי בשורה של מהלכים שמקדמת הממשלה לפגיעה במערכת המשפט ובשלטון החוק - יש בהחלט מקום לדאגה.
לשב"כ יש השפעה מרחיקת לכת על חירויות הפרט ועל האפשרות להצר את צעדי המתנגדים לשלטון. בחירת בג"ץ להכשיר את המינוי השנוי במחלוקת ואת ההליך הבעייתי המוביל אליו, לצד השאיפה הגלויה שביטאו השופטים כי לא יידרשו להכריע בעתירה וכי הדברים יוסדרו בהסכמה - מבשרות רעות לגבי חוסנו של המבצר בגבעת רם ועד כמה הוא מתנדנד בהגנה על הדמוקרטיה.